משמרות כהונה חלק א רעז

ואח"כ בגדה לא מצי מפר כיון דכבר זכה האב וששהתה יב"ח היינו ביתומה והוא ממאי דלא פריך חנינא אלא בבגרות ואמאי לא קאמר בגוונא דנערות דקאמ' ברישא אי בהגיע זמן תנינא אלא ע"כ דבנערות נתקדשה ואח"כ בגדה אפי' לר"א לא מצי בעל להפר וכ"מ בהג"א שם בכתובות דנ"ז שכ"כ בשם ר"ת ומוכח מדבריו דר"י ורש"י פליגי בזה וסברי דיכול להפר והדבר ק' משמעתין ועפי"ה ניחא מה שהק' הריטב"א הובא בש"מ שם אמאי לא משני הגמ' אמתני' דנדרים בנתקדשה בנערות לפ"ד התוס' שם דרב הונא מודה ע"ש ולפי"ה לק"מ דבההיא אפי' ר"א מודה ועיין למ"ש מהרש"א שם ע"ד התוס' שם שכ' ליישב סוגיין ע"ש ומ"מ ק"ק ע"ר ר"ת שהביא הג"א שם הא קי"ל כחכמים דפליגי אר"א: דף ע"א ע"א ולא הספיק הבעל לשמוע כ' הרא"ש ז"ל דאיירי אפי' נתארס' למחר דאי בו כיום אמאי קתני ולא הספיק הבעל לשמוע אפילו שמע וכו' ע"ש והוא תימא דנימא דקתני ולא הספיק לשמוע משום דס"ל דאין ארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס א' כיון דלהאי גי' מאי דקאמ' ת"כ דשמואל הוא מרישא אבל הי"ל להרא"ש לאוכוחי דכיון דלא שמע אפילו למחר נמי וכמו שהקש' לגי' אחרונה בס"ד וצ"ע

ע"ב ר"ש ס"ל מיגז גייז עיין בהר"ן ז"ל שהוכיח דכי מת הבעל נתבטלה הפרתו מברייתא דלעיל דכי מת האב נתבטלה הפרתו ע"ש וק' מגופא דבריית' דשמעתין יש להוכיח כן מדקתני חוזר האב ומפר חלקו של בעל ואי לא נתבטלה הפרתו בהפרת חלק האב סגי

וגירשה והדרה וכו' כ' הרא"ש ז"ל דנקט הכי לאשמועי' דהוי הקמה אף בשעה שאין בידו להפר ע"ש ומ"מ אכתי הומ"ל גירשה ואירסה אחר בו ביום וכמ"ש הר"ן ז"ל דבהא שמעי' רמי האי רבותא דכ' הרא"ש ועיין לה' לח"מ בפי"א דין י"ז ע"א

דף ע"ב ע"א כ' הר"ן ולענין הלכה כיון דבעיין לא איפשיטא נקטי' לחומרא אבל הרשב"א ז"ל כ' דאיפשיטא ממימרא דשמואל דלעיל ע"ש וכ' מהרש"א ז"ל דמשמואל אין להוכיח די"ל דאיירי במת וכו' ע"ש וצ"ל לפ"ז דשמואל לאו אמתני' קאי אלא מימרא בפ"ע והגמ' קבעה אמתני' משום דס"ל לסתמ' דגמ' גירושין כשתיקה או באת"ל גירושין כשתיקה וכה"ג כ' הריטב"א ז"ל ע"ש ומה שהוכיח מהרש"א ז"ל דבמת פשיט"ל בשתיקה מדלא פשיט הגמרא מברייתא דת"כ דשמואל לעיל ע"ש לכאורה אין מקום לדאייתו דרישא דברייתא איירי דלא שמע הבעל וסיפא דברייתא איירי בהפר וכיון דהפר הבעל אף דנתבטלה הפרתו מ"מ גלי דעתיה דלא ניחא ליה בהקמה וכמ"ש הר"ן ז"ל לעיל דס"ח הע"א ע"ש ונ"ל דדאייתו היא מדברי הרא"ש בגי' קמייתא דמפליג לרישא בתרי בבי והשתא הוכיח שפיר מבבא ב' דרישא והריטב"א ז"ל כ' הא דלא פשיט הגמ' מברייתא דת"כ דשמואל משום דבהפר איירי ע"ש נר' מדבריו דאי אמרי' גירושין בהקמ' גם מת כהקמה דהא ברייתא במת איירי וכ"נ מדבריו לעיל מזה ע"ש

והטור בסי' רל"ד כ' בשם הרמב"ם ז"ל דאין ארוס אחרון יכול להפר נדרים שנראו לארוס א' וכ' עליו ולא נהירא ע"ש במרן הב"י ועיין להט"ז שם דלפ"ד ק' מאי מייתי ת"כ דשמואל מבריית' דאיירי בהפר וי"ל דבריו דהר"מ גריס כגי' שהביא הריטב"א ז"ל כאן דגרי' ולא שמע הבעל בסיפא דברייתא וע"ש בנימוקי בסי' דל"ד שכתבתי ליישב דבריו בע"א ע"ש ומ"מ דברי הריטב"א ז"ל תמוהים טובא מברייתא דשמע ושתק ומת בו ביום דנתרוקנה רשות לאב ופשיט מינה הגמ' דגירושין כהקמה והשמא אי איתא דמת דמי לגירושין הא מגופא דרישא דברייתא גופה יש להוכיח דבשתיקה מבבא דשמע ושתק ועו"ק דא"כ לפשוט הגמ' בעיא זו מדרי"ש בכתובות דמ"ט דמוקי לקרא דנדר אלמנה וגרושה במסרה האב לשלוחי הבעל ואי איתא דבהקמה נוקמיה לקרא בארוסה ונתאלמנה ונתגרשה אלא ע"כ דבמת פשיט"ל להגמ' דכשתיקה דמי ולא אבע"ל אלא ך בגירושין דעביד מדעתיה וצ"ע

ע"ב ושמע אישה דוקא או ל"ד וכו' ובעיין איפשי' באת"ל דשמע ל"ד וכ"פ הר"מ בפי"א וכתב הריטב"א ז"ל ט"א משום דפשטא דמתני' כן הוא ושינויא דשני הגמ' דחיה בעלמא הוא ועיין להר"מ בפיה"מ וזה כוונת מרן בכ"מ שם ועיין להלח"מ ומברייתא דספרי פ' מטות נר' דבעי' שמיעה דקתני אין לי אלא שמע הוא השמיעוהו אחרים מנין ת"ל וכו' והוא סיום ברייתא דחרש ע"ש וי"ל

כל נדרים שתדורי הרי הן קיימין לא אמר כלום עיין בהרא"ש בפי' הטעם ונר' דטעמו לא שייך אלא נדרים שעדיין לא נדרה אבל בנדרים שנדרה כבר אף דלא שמע לא חייש להנך נדרים דמצטער ובוש מהן דקלא אית להו והי"ל לשמוע והיינו דלא קתני אלא כל נדרים שתדורי קיימין וכו' ובהכי ניחא דלא פשיט הגמ' בעיא זו דבעי' שמע משום דלא באו לכלל הקם

האומר לאפוטרופוס וכו' עיין בהר"ן שכ' דחייש דילמ' לא מצי הדר ביה ולכן אמר לאפוטרו' ע"ש ולכאורה מאי פריך וליפר לה וכו' וי"ל דהיינו מאי דמשני דילמ' רתחנא ורוצה לצער' בנדרה ועוי"ל בע"א

כתב הרא"ש בפסקיו הלכה כר' דהוא להחמיר בשל תורה וכ"כ הריטב"א והרמב"ן והנ"י כאן ובפ' השואל ע"ש ולפ"ז בהקמה דכי עושה שליח הוא להחמיר קי"ל כר' יונתן והתימה על הטור סי' רל"ד שכ' אין עושה שליח בין בהקמה וכו' הפך דעת אביו ועיין לה' ידי אליהו סי' נ"א אבל המאירי כ' קי"ל כר' יאשיה מדינא ואפי' בהקמ' ועיין להש"ך ח"מ סי' שמ"ו

דף ע"ג ע"א חרש מהו שיפר וכו' כ' הרא"ש בחרש דאורייתא איירי אבל דרבנן אינו מפר ברמיזה נדר דאורייתא וכו' ע"ש לפום ריהטא נר' דכוונתו דכיון דנשואי חרש דרבנן אין בו כח להפר נדרי דאורייתא מיהו לפ"ז בכדי נקט ברמיזה ועוד דמבואר בנדה דמ"ו דאף בנשואי דרבנן מפר נדרי דאורייתא משום דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת ע"ש לכ"נ עיקר דכוונתו דחרש דרבנן שהוא אינו מדבר ואינו שומע כיון דכל מעשיו ברמיזה אינו מפר נדר דאורייתא דבעי' שיוציא הפרה בפיו ועיין להרא"ש לקמן דע"ז ע"ב דצדד בזה אי בעי הפרה בפיו ע"ש ולפ"ז שמעי' מדברי הרא"ש ז"ל דאף דבעי' שיוציא הפרה בפיו ה"ד בנדר דאורייתא אבל בנדר דרבנן סגי בהפרה בלבו מדנקט בשמעתין נדר דאורייתא

התוס' שם בנדה הק' א"כ דכל הנודרת וכו' אמאי כתיב בפ' נדרים דבעל מפר נדרי אשתו אפי' אינה אשתו מפר ע"ש וק' הא אצט' לאורויי לן אופן ההפרה דבעי' ראוי לשמיעה וכיוצא טובא ואי כוונתם לא ליכתוב בעל אלא אפי' אחר אם נדרה ע"ד א"כ מה תי' בזה בתי' קמא דאצט' דאי קיים לא מצי להפר וי"ל: