משמרות כהונה חלק א רעו

מוכרחים דלקמן בר"פ וא"נ פריך בגמ' נדרי ענוי נפש הוא דמפר הא דברים שבינו לבינה לא והתניא וכו' ואי איתא נוקמה כרי"ש דדריש לקרא לאביה ובעלה מפירין ודברים שבינו לבינה ל"ל אלא ע"כ דתרתי ש"מ וא"כ לא מיתר קרא וע"כ דדרשת רי"ש הוא מדסמך כמ"ש הר"ן ז"ל וי"ל

כתב הר"ן דמ"ל דבנערה המאורסה משתעי מדכתיב בההוא קרא בית אביה ע"ש נראה דק"ל לאוקמה בנשואה דאביה ובעלה מפירין וכדהק' הרא"ש והרשב"א ע"ש וק' דמאי קשיא הא כ' הר"ן לעיל דכי מוקמי' קרא בנשואה לא דרשי' וי"ו מוסיף עע"א דסברא הוא דנשואה יצתה מרשות אב וא"כ הכא לא מוקמי' קרא בנשואה משום דסברא הוא דיצתה מרשותי' דאב וצ"ל דקושיית הר"ן נוקמה בנשואה ובעל לחודיה מפר ולא נדרוש סמוכים דאב לבתו לאיש לאשתו וכדפריך לעיל נוקמה בנשואה ולא נדרוש וי"ו מוסיף וכדפירש הר"ן לעיל

אם היו תהיה לאיש מאי עביד ליה כ' הרא"ש דקרא יתירה הוא דקודמין ילפי' מדלא כ' וכו' אבל התוס' כתבו דעל הסמיכות דוי"ו מוסיף הוא דפריך אבל קרא אצט' לקודמין ע"ש והא דלא ניחא להו למי' דקודמין מדלא כ' וכו' כמ"ש הרא"ש וכמ"ש הם ז"ל גופייהו בדבור שלפני זה ע"ש משום דאי לאו דגלי לן קרא דונדריה עליה דאיכא הפרה דקודמין בעולם לא הוה אמרי' מדלא כתביה וכו' א"נ דמ"ש בדבור הקודם מדלא כ' קודמין וכו' היינו אי לאו קרא בתרווייהו ארוסה ונשואה דאז הוה אמרי' דנשואה דומיא דארוסה לקודמין והא דלא ק"ל בדבור הקודם נוקמה בנשואה לבד י"ל דס"ל דודאי בארוסה משתעי מדכתיב בית אביה וכמ"ש הר"ן אלא דס"ל אי איירי בנשואה נמי א"ש

אבע"ל בעל מיגז וכו' דנדרה מתרין זתים וכו' לכאורה כיון שהותר חלקו הותר כולו וא"כ אי איתא דמיגז גייו אמאי הצריכה התורה להפרת אב ובעל בחד סגי מיהו הא ליתא דדוקא גבי חכם הוא דאמרי' הותר מקצתו הותר כולו אבל גבי בעל לא כמ"ש רש"י לקמן דפ"ב ע"ב ועיין בהר"ן ז"ל ולעיל דף כ"ה : עיין שם

כגון דנדרה מב' זתים וכו' כ' הר"ן בשם הרשב"א לוקה דקאמר הוא בקרבן דלכ"ע ליכא קרבן פחות מכשיעור וע"ש בסוגיא דפ"ג דשבועות דנקט הגמ' שו"פ ומשמעתין נר' דשיעורא בכזית ונ"ל דס"ל דד"ז תליא בפלוגתא דתנאי בפ' כ"ת דל"ג דלר' דס"ל הזיד במעילה במיתה דיליף מתרומה אמרי' בגמ' התם ומינה מה תרומה בכזית אף מעילה בכזית אבל לרבנן בעו שו"פ כדאיתא התם בברייתא דלעיל וע"ש בתוס' ובמהרש"א ובמ"ש בחי' שם והגמ' כאן נקט כזית אליבא דר' משום דלרבנן נמי אתיא הבעיא בכזית אי פריש אכילה והגמ' שם שפיר נקט שו"פ אליבא דרבנן דהלכתא כוותייהו

דף ס"ט יש שאלה בהפר וכו' דברי רש"י בפי' הא' באו בט"ס וצריך למחוק על הקמתו אלא דהשאלה היא על הנדר והבעיא היא אי אמרי' מקצתו בהפרה ומקצתו בשאלה מהני או לא ופשיט דבעי' או כולו בשאלה או כולו בהפרה וכ"נ מפירש"י לקמן דע"ט במילתא דר"י ע"ש ולפ"ז לא גרסי' את"ל דבעיא זו לא שייכא בבעיא קמייתא וכ"נ מפירש"י ממ"ש בפי' הב' כלומר את"ל וכו' ועיין להמאירי ז"ל ז"ל ובפי' הג'

כתב רש"י ז"ל דבעיא דהפרה היא אי האב יכול לשאול לחכם במקום בתו כיון דמצי מפר לה ופשיט דלא מצי מפר וק' מדאמרי' לעיל ד"ח ע"ב בנדר' דדביתהו דרבינא ש"מ בעל לא נעשה שליח לחרטת אשתו וע"ש בפירש"י וי"ל דדוקא בעל דאשתו כגופו ע"ש בהר"ן ז"ל ולכן רש"י ז"ל כאן לא נקט אלא אב ועי"ל דשאני התם דהיא עשתה אותו שליח ובתורת שליחות מהני אבל הכא לאו בתורת שליחות ומבע"ל כיון דמצי מפר מצי לישאל או לא

ע"ב כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו עיין בתוס' וביאור דבריהם הוא דהוק"ל הרי תמורת עולה ושלמים דמודה ר"מ דתמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים משום דהוי בב"א והא אינו בזא"ז דבזא"ז ס"ל לר"מ דתפוס לשון א' והניחו הדבר בקושי אף שכ' בלשון א"ת דכן דרכם בכ"ד ומ"ש וצ"ע וכו' הם דברי הגליון שהיה כותב מבחוץ וטעו והכניסוהו בדברי התוס' שהוק"ל לבעל הגיליון ע"ד התוס' שכ' דמודה ר"מ דיביא חציה וכו' הא אפי' אמר חציה עולה וחציה שלמים אמר תפוס ל' א' ותי' בעל הגיליון דמשכחת לה בלחצות אליבא דאביי ומ"מ הי"ל לבעל הגי' להק' כן על הגמ' בתמורה דכ"ו דאמרי' טעמא דר"מ מדהול"ל תמורת עולה ושלמים משמע דבתמורת עולה ושלמים מודה ר"מ דתמכר וכו' וע"ש בגמ' ובזבחים ד"ל ובתוס' שם והנה התוס' שם הק' בחציה עולה וחציה שלמים מאי מדהול"ל איכא ע"ש וקשה הא הו"ל לחצות בדבור אחד כדאי' בזבחים שם וע"ש בפירש"י ותוס'

דף ע ע"א ואת"ל הא לא אמר כ' הר"ן ל"ד אלא אפי' אמר וכו' מ"ש ויש להוכיח עוד כן דאי ס"ל דכי אמר תרווייהו מהני ובלא אמר קאמר דאת"ל דהא לא אמר דפשיט"ל דלא אמרי' מכלל הקמה אתה שומע הפרה א"כ מאי מבע"ל תו בקיים לכי שעה אחת אי אמרי' מכלל או לא הא כבר אמר גבי קיום דלא אמרי' מכלל דלענין זה ודאי דאין לחלק בין יום לשעה אשר מה"ט לא מבע"ל בהפר לה אחר שעה אי אמרי' דהוי כאומר קיים לכי שעה זו דומיא דבעיא הב' דהיום אלא ע"כ כיון דאמר כבר את"ל תו אין מקום להסתפק בשעה אחת ובבעיא א' דשעה אחת אין לה מקום שייכות עם את"ל דבעיא א' דהיום דההיא ל"ד אלא לפי תרווייהו ווייהו וכמ"ש הר"ן ז"ל ועיין להריטב"א ז"ל דגריס גי' אחרת בגמ' ע"ש

ע"ב הא כתיב בנעוריה בית אביה פשטה דגמ' דלא נראו לארוס מבית אביה נפקא ונראו מאם היו תהיה וכ"פ רש"י בלשון שני אבל בל' א' פי' להפך משום דהקשה דאם היו תהיה דלא נראו משמע וזהו ההפרש שבין הלשונות

הא גופא קשיא וכו' עיין בהר"ן והרא"ש ז"ל והדבר

ק' שאין דרך הגמ' כן אלא בברייתא כי היכי לימא משבשתא אבל במתני' לא והא דידן מתני' היא לקמן ונר' ליישב משום דאיכא תרי גווני בגרות דהיינו שהתה יב"ח משבגרה ואח"כ נתארסה ונתקדשה ביום א' שבגרה והוה מצי לשנויי דתרי מתניתא לאשמועינן הני תרי גווני לזה קאמר הא גופא קשיא ר"ל דכבר קשיא להו בהא מתני' ומשנו לה דתרי מילי קתני ואמאי הוצרכו לכך נוקמה בנתקדשה ביום א' שבגרה דבעי' יב"ח וע"כ דמשמע להו דמתני' בכל גוונא וא"כ אמאי תני הני תרתי מקמייתא ופריך שפיר תנינא

ודע דמפשטא דסוגיא מתבאר דנתקדשה בנערות