משמרות כהונה חלק א רעה

כשיפרט אחר ההתרה מיד סגי ועמ"ש בי"ד סי' רכ"ח ע"ש ועיין להשע"ה ח"ב בראשו ע"ש

נעשה כתולה נדרו בדבר וכו' הר"ן ז"ל הוכיח דא"צ שאלה מהירוש' ע"ש נר' דל"ג ואין חכמים מודים אלא וחכמים מודין לו דאלא"ה נימא דחכמים. פליגי וס"ל דא"צ שאלה והירוש' אליבא דחכמים קאמר וגי' זו הביא הרא"ש בפסקיו אבל בפי' גריס ואין חכמים מודים לו וע"כ דס"ל דחכמים סברי דלא הוי תולה נדרו בדבר והוי נולד גמור דלא סגי בשאלה ועיין בסמוך בד"ה אמר ר"ה וכו' ע"ש ועיין להר"מ בפ"ח מה"נ ולמרן בכ"מ שם ע"ש: ץ כבר מת ועשה תשובה מדברי רש"י נראה דבעי התרה אפי' בנדר טעות וכ"נ מדבריו בנזיר דל"ב ע"ב בד"ה ומשחרב ע"ש ונראה עיקר דמדרבנן קאמר משום גזירה אטו לא מת וס"ל דלא החמירו כ"כ בגזירה זו דלא ליהוי ליה התרה כמו לא מת ממש ומתני' ה"ק יש דברים שנראין שהן כנולד אך האמת הוא שאינם כנולד ומהני בהו התרה ובהכי ניחא לי דברי התוס' שם בנזיר בד"ה ואם וכו' שכ' הוי חרטה ומתיר לו החרם ואח"כ כ' דנדר בטעות הוא ולא חל אפי' רגע אחד וכו' ע"ש ודבריהם נראים כסותרין זא"ז אך עפי"ה ניחא דה"ק מן הדין לא חל וא"צ שאלה אך מדרבנן בעי שאלה ועיין למהרימ"ט חי"ד סי' כ"ו אבל הרא"ש בפי' כ' דמתני' ה"ק יש דברים שאסרום חכמים כנולד אעפ"י שאינם וכו' נר' מדבריו דמשום גזירה עשאום כנולד גמור ולא סגי בהתר' ובסמוך גבי מאי דפריך תרתי למ"ל פי' אי למסתם כרבנן בלא"ה יחיד ורבים הלכה כרבים ע"ש נר' דס"ל דאע"ג דקי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו היינו לגבי יחיד ולא לגבי רבים אבל התוס' פי' בהפך דרבנן גזרי ור"מ לא גזר ובסמוך במאי דפריך תרתי למ"ל פי' דהול"ל גבי בבא דלקמן וה"ר מגמרא בקדושין גבי לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ע"ש ולפ"ד ק' במסקנ' שם ברוב פסולין אמאי לא תני לדאבא שאול גבי מילתא דר"ג וע"ש בתוס' ובפירש"י שם ע"ש

ע"ב ארנב"י לו' שאין מקרעין לפ"ז אצ"ל אפי' מוכר

שער ראשך ואוכל אלא כפשט' אפי' אתה עושה לפנים משורת הדין ומוכר שער ראשך ונותן לה אין מקרעין ומדברי הרא"ש והתוס' אין נר' כן

דף ס"ו ע"א מאן תנא וכו' ר"ש עיין פירש"י דנקט בלישניה כולכם והוא שלא בדקדוק דאפי' לזה ולזה כללא הוי לר"ש

כתב הר"ן ז"ל דקי"ל כר"ש וכו' ע"ש וצ"ל דמ"ש לעיל דכ"ו ע"א דלא קי"ל כר"ש דברי התוס' הן שהביא שם ולא ס"ל כוותייהו ומה שהביא שם ראיה מההיא דקדושין ט"ס הוא דאדרבה משם מוכח דהלכה כר"ש כמ"ש כאן

חסורי מחס' וה"ק רישא אפי' בעודה וכו' קצרה ונעשית ארוכה כן היא הגי' בכל הס' וניחא לפי' הר"ן ז"ל דרי"ש ס"ל פותחין בנולד אבל לפירש"י והרא"ש ז"ל דוקא ע"י קישוט לא גרסינן אלא כעורה ונעשית נאה

דף ס"ז ע"א קמ"ל דמפירין שניהם בב"א הרשב"א ז"ל הוכיח דיש הפרה אחר הפרה ויכול הא' לחזור ולהפר עם הב' דלא כס' הרמב"ם ז"ל ממאי דתניא לקמן דס"ח שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו נתרוקנה רשות להאב הרי דאב מפר חלק הבעל מחמת הבעל אע"ג דכבר הפר הבעל ע"ש והר"מ בפי"א כ' דאין האב יכול להפר חלק הבעל ומרן בסי' רל"ד כ"כ בשמו ומ"ש הט"ז שם סקי"ג דהר"מ לא קאמר אלא בדאיכא ארוס אחרון לא נהירא דהר"מ כלל ד"ז עם דינא דשמע אביה והפר לה ושם בודאי א"י להפר אף דליכא ארוס אחרון כב"ה לקמן בברייתא ודעת הר"מ כבר פ' הלח"מ שם רין י"ד דמפ' כפי' התוס' לקמן דב"ה קאי גם על האי דינא דשמע הבעל והפר לה ע"ש ומ"מ י"ל דטעמא דב"ה משום דקליש הא לא"ה יש הפרה. אחר הפרה וראיית הרשב"א ז"ל נכונה ועיין בירוש' דמשני בע"א בקושי' הגמ' ועיין לה' קרבן העדה שם ועפי"ד ניחא מה שמק' אפירש"י כאן מבעיא דלקמן דבעי יש שאלה בהפר או לא לפירש"י שם ע"ש ועיין להרשב"א בשמעתין

ע"ב ולאו ממילא ש"מ פי' הרא"ש ז"ל דכיון דאין הבעל מפר בקודמין מין ע"כ קרא בארוסה כתי' דהא ונדריה עליה כתיב והיינו כמסקנא וק"ל אימא תרווייהו בנשואה וה"ק קרא בקודמין צריך שיפרו אב ובעל בשותפות והיינו קרא דאם היו תהיה ודלאו קודמין מפר הבעל לחודיה והיינו קרא דאם בית אישה שהרי פי' הרא"ש דמאי דפריך ואימא בנשואה היינו דאב ובעל מפירין בשותפות וצ"ל כיון דע"כ קרא דאם היו תהיה איירי גם בארוסה ובארוסה איירי גם באין קודמין גם בנשואה כן הוא ואכתי איכא למידק לפי' דמאי פריך תו הגמ' אימא ארוס לחודיה מפר הא כבר שני ולאו ממילא ש"מ וצ"ל דהגמ' פריך אשינוייא דאבע"א דלשון הויא קדושין דל"ל הא מילתא דולאו ממילא ש"מ ומסיק הגמ' לבסוף ולאו ממילא ש"מ ר"ל דע"כ כשינויא קמא וממיל' נדחה שינויא דואבע"א ומ"מ אכתי ק' לפי' מה שהקשה הר"ן מגמ' דיבמות ועיין בהרשב"א ז"ל בחי'

ודע דבספרי פ' מטות דריש ר' יאשיה בקרא דואם היו תהיה בארוסה דאי בנשואה כבר נאמר ואם בית אישה ור"י אומר אחת זו ואחת זו ופי' הז"ר דהיינו לומר דתרווייהו בנשואה ע"ש וק' הא בקרא דואם בית אישה ממעט הקודמין ובקרא דואם היו תהיה בשותפות אב ובעל ולכך יפר בקודמין וקרא דואם בית אישה פרט לקודמין דאינו מפר הבעל לחודיה וכדאקשי' לפי' הרא"ש ועיין לה' זרע אברהם שם בביאורו ע"ש

א"כ בית אישה נדרה למאי אתא וכו' ק"ל הא אי לאו בית אישה הוא מוקמי' לקרא דואם היו תהיה בנשואה והו"א דבארוסה אב לחודיה מפר וכדאמרינן לעיל וצ"ל דהגמ' קאי אשינויא בתרא דואבע"א לשון הויה קידושין אך הר"ן בתחי' הסוגיא כ' דכי מוקמינן בארוסה ה"ט דאמרי' וי"ו מוסיף עע"א משום דאי ארוס לחודיה ואם בית אישה למ"ל ע"ש והתם קאי לשינויא קמא וצ"ל דהכי פריך הגמ' למ"ל ואם בית אישה ולכתוב קרא דואם היו תהיה ארוסה בהדיא ודוחק

כתבו התוס' ולקמן פריך אימא או אב או ארוס ע"ש נר' דכללו ב' הפירכות דפריך הגמרא דפרכא קמייתא אב לחודיה ובתרייתא ארוס לחודיה אבל אין דמפרשי כפי' הרא"ש דפרכא קמייתא היינו כל חד לחודיה מפר דמדבריהם ריהם בסמוך נראה דלא מפרשי כפי' הרא"ש ז"ל

דף ס"ח ע"א דבי רי"ש תנא בין איש לאשתו וכו' פירש"י איש ואשתו דכתיבי בהאי קרא ל"צ וכו' ע"ש ותמהני דהא איצטרי' לדברים שבינו לבינה דרי"ש דריש תרווייהו כמ"ש הר"ן ז"ל ודבריו