משמרות כהונה חלק א רעג

מתני' דהנודר מן הדגן לחד' פי' דפלוגתייהו דר"מ ורבנן שם באי אזלי' אחר לשון ב"א היכא דסותר לשון תורה א"ש דהשתא רבנן לעיל ס"ל דהולכין אחר ל' תורה היכא דסותר אבל לפמ"ש לחד פי' דפלוגתייהו בלשון ב"א היכי הוי ק' וי"ל כיון דלא מצינו בשום מקום בתורה דעלייה אינה בכלל בית אע"ג דס"ל כן באמת מ"מ לא אצט' קרא לרבויי כיון דלשון ב"א כן הוא לא אתי למטעי כלום דמהיכן אנו יודעין דכותב התורה ס"ל עליה לאו בכלל בית

ע"ב ומנין שאם הלך לביתו וכו' פירש"י ע"י שליח ועמ"ש המש"ל בה' ט"צ בזה עש"ב: דף נ"ז ע"א קונם פירות האלו עלי עיין בדברי הר"ן ז"ל ועיין מה שנסתפק המש"ל בה' מעילה פ"ד דין ד' גבי יש מעילה בקונמות ועיין להרדב"ז ח"ג סי' ת"ר

כתב הרשב"א ז"ל דלמחליף עצמו דוקא אסור אבל החליפן אחר שלא בשליחותו שרי ע"ש משמע דכל שלא בשליחותו שרי אפי' דידע בשעה שהחליפן אחר ומזה יש להוכיח כרש"ל הביאו הפר"ח בי"ד סימן צ"ט סקי"ג. שכ' גבי מבטל איסור דאסור למי שנתבטל בשבילו דדוקא בידע אבל בלא ידע שרי משמע דבידע אסור אפי' שלא בשליחותו ואף להסוברים דאין מבטלין איסור לכתחילה מדאו' מ"מ ה"נ אסור להחליף ע"ש משמע מדעתו אסור אפי' שלא בשליחותו ומ"מ שמעי' בלא ידע שדי לכ"ע דלא כהפר"ח שם שחלק על מהרש"ל עיין שם: ע"ב ורבו גידוליו על עיקרו וכו' כ' הר"ן ז"ל ולאו רביה ממש קאמר וכו' ע"ש הא ודאי דביבש ביבש במין במינו בטל ברוב דכן היא ס' הר"ן גופיה דלא כהראב"ד כמ"ש בב"י בסי' ק"ט אלא דס"ל להר"ן ז"ל דהכא הוי כלח בלח כי היניקה מערבם יחד וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפי' בד"ה ודילמ' ומ"ש הרא"ש בד"ה וגידוליו וכו' ול"ד לשאר איסורין דמבטלין ברוב לאו רביה ממש קאמר ולשונו אינו מדוקדק אלא דנקט לישנא דגמ' ומ"מ נקטי' דלפעמים נקט הגמ' לישנא דרביה אף דהוא בס' ועיין להפר"ח שם: כתבו התוס' דמדאורייתא בטלי עיקרו בגידוליו

ומדרבנן הוא דמבע"ל אי גידוליו מבטלין עיקרו וכ"כ הרשב"א ז"ל ע"ש וק' דא"כ מאי פשיט ליה מירק של תרומה נימא שאני תרומת פירות דמדרבנן היא ולא גזרו רבנן אלא בדאורייתא וי"ל דס"ל בשביעית בזה"ז דרבנן ואכתי ק' מאי מייתי מכלאים וערלה דמדאו' נינהו ועוד ור מאי מייתי מליטרא של בצלים דהתם ודאי מדינא מתעשרת לפי כולה דמדאו' מבטלי העיקר ולא גזרו רבנן להקל על דין תורה וסבור הייתי לומר דהיינו הא דמשני ודילמא לחומרא דר"ל דבעיין מדרבנן הוא והוה ס"ד דבעיין מדאו' והתוס' נקטי המסקנא מיהו התוס' עצמן פי' ודילמא לחומרא אמימרא דליטרא בצלים ולאו אבעיין: ומן האמור ניחא אצלי פ' הר"מ דפ' הנך מימרי דכלאים וערלה ובה' תרומות כ' הך מימרא דבצל של תרומה דגידולי גידולין מבטלי הגידולין ע"ש ועפי"ה ניחא דמפ' מאי דאמרי' ודילמא לחומרא דר"ל דבעיין מדרבנן ומעתה דבעיין מדרבנן נוכל לו' דבצל של תרומה שאני דמדרבנן ועיין להתוס' בע"א דמ"ט ע"א דלכאורה דבריהם נגד סוגיין ועמ"ש בי"ד ריש סי' רי"ו עש"ב

דף נ"ח ע"א אני לא אמרתי אלא לביעור פי' רש"י והרא"ש ז"ל דהיינו של ששית שנטעו בשביעית דצריך ביעור כולו משום דגידולין כ"ש מבטלין העיקר וה"ה בגידולי היתר דבעיין דמבטלין העיק' ברוב אבל לאכיל' דהיינו פירות שביעית שנתערבו וכו' וגידולין קרי ביעור ונתערבו קרי אכילה וכ"כ התו' וצ"ל לשי' זו דהבצל העיקר עדיין ניכר ואפ"ה צריך ביעור וע"כ משום דמבטלו הגידולין דאי אינו ניכר נימא משום תערובת הוא דאסור ולאו משום ביטול וכ"מ בפירש"י ועיין להרשב"א ז"ל אבל הר"ן ז"ל פי' דלביעור היינו קודם שמינית דאז יש לו מתירין והיינו בין לגידולין בין בתערובת ולאכילה היינו בשמינית דאז יש לו מתירין אבל לרבנן דר"ש מ"ש שביעית אוסרת בכ"ש כולל בין קודם שביעית בין לאחר שביעית ובהא פליגי אי איירי גם בשמינית או לא וכן לשי' רש"י והרא"ש והתוס' ז"ל לרבנן איירי גם בתערובת ולר"ש לא איירי אלא בגידולין אבל מ"מ רבנן מודו דאיירי בגידולין דהא פליגי בתרתי ולכך פריך הגמ' שפיר ולשי' הר"ן מאי דפריך הגמרא משום דמשמע דאיירי גם בגידולין ולא ניחא ליה לאוקמ' בתערובת

והתוס' הק' מאי בעי הגמרא נפשוט מדתנן . השביעית אוסרת בכ"ש ע"ש ואיכא למידק דתק"ל בדברי ר"ש גופיה דקאמר בגידולין בכ"ש פירות בנ"ט דמ"ש וע"כ דגידולין חשיבי וכמ"ש בתי' בתרא והרשב"א ז"ל פי' דהכי פשיט דמדקאמר לביעור כ"ש ולא מבטל העיקר. את הגידולין כ"ש בבעיין דלא מבטלי הגידולין את העיקר ע"ש ולפ"ז דהפשי' הוא דלא מבטלי לא א"ש מ"ש בגמ' אלא מן הדא משמע כמו הפשי' הקודם דפשיט מד"י ומאי דק' מדברי הר"ן בסוגיין אדבריו דלעיל דנ"ב ע"א כבר כתבתי בזה שם ע"ש ועיין להשע"ה

ע"ב ודילמא בדבר שזרעו כלה וכו' הומ"ל דאי בזרעו כלה מאי קמ"ל במאי דתני אוכל מהן עראי דאי קמ"ל דלא חיישי' שמא קודם שזרען הוטבלו למעשר כמ"ש הר"ן ז"ל הא גידולי טבל מותרין בדבר שזרעו כלה כדאי' בסוף הסוגיא

ודילמא במדוכנין וכו' הרא"ש ז"ל פי' במדוכנין בשעת אכילה ולשי' זו כ' דהו"מ לשנויי המנכש קתני והא דלא פריך שמא קודם שזרען דכנן משום דמס' אסור וכן מאי דפריך ודילמא ע"י תערובת היינו בשעת אכילה ומשני שפיר המנכש קתני ולא ק"ל להגמ' דילמא קודם שזרען עירבן דמספק אין להתיר אבל הר"ן ורש"י ז"ל פי' שמא דכנן קודם שזרען ואמרי' דמסתמא דכנן כדי להתיר הגידולין ומשני חשוד קתני ואין טורח להתיר ופריך ודילמא ע"י תערובת בשעת אכילה ומשני המנכש קתני והא דלא פריך דילמא עירבן מקודם זריעה כדי להתיר משום דמתרצא במאי דמשני חשוד קתני וס"ל דבתערובת נמי איכא טירחא דלא כהרא"ש ועיין בהרשב"א ז"ל

ליטרא מעשר טבל וכו' עיין בהרשב"א שהקשה דבבריי' גופה מפליג בין מעשר לשביעי' דבמעשר קתני דמעשר אותה ליטרא דאין הגידולין מבטלין העיקר ובשביעית קתני חייב בביעור כולו דגידולין מבטלין את העיקר ע"ש והוא תימא דבבריית' גופה נימא דלחומרא אזלי' בתרווייהו כדאי' בכולה סוגיא דגידולין גופייהו אי אסירי תלי בבעיין והשתא אי איתא דאזלי' לחומרא הי"ל לעשר כולהו ליטרי תרומת מעשר