משמרות כהונה חלק א רעב

בתר מין העצם גם שם דקאמר במינה היינו דשניהם היתר ואפי' מין בשא"מ בעצם והק' ר"ש אף הם ל"א דאוסרת במינה אלא לביעור דכיון דשניהם היתר מקרי מינה אף דמין בשאינו מינו הוא

כתבו התוספות דאי אמר בשר זה אסור בהנאה ולהחליף ולמכור אבל כי אמר בשר סתם מותר בהנאה ולהחליף ולמכור ע"ש נראה דה"ט דכיון דאמר בשר זה הו"ל הקדש אבל כי אמר בשר סתם לאו הקדש הוא דההקדש אינו חל על דבר שאינו מסויים ומזה יש להוכיח מה שנסתפק המש"ל בפ"ד מה' מעילה דין ט' בהא דאמרי' יש מעילה בקונמות אי בעי' דבר מסויי' או אפי' באוסר הנאתו סתם ע"ש ומדברי התוס' יש להוכיח דדוקא דבר מסויים הוא דהוי מדין הקדש

קונם יין וכו' אם יש בהן בנ"ט וכו' בירוש' ברפ"ב דמע"ב והביאו הר"ש שם גמר שתיה בכלל אכילה מונתן הכסף דגבי מעשר קאי בתבשיל נטל הוא ע"ש וקשיא ממתני' דהכא מבואר דיין בתבשיל לשבח הוא וכבר הק' כן העה"ש סימן קל"ד אות י"א וי"ל דמתני' אתיא כר"מ דנטל"פ אסור בע"א דס"ז וכה"ג מוקי בירוש' בפ"י דתרומות מ"ו ע"ש ולגמרין בשבועו' דכ"ג דדחי לילפותא דמעשר דע"י אנגרון אתיא מתני' ככ"ע אך לראב"ן והר"מ שהביא העה"ש שם ע"כ לאוקמי' מתני' כמ"ד נטל"פ אסור ועיין תשובת הריב"ש שפ' מור"ם בהג"א רס"י קכ"א ע"ש

קונם יין שאני טועם כ' הר"ן כיון שאמר שאני טועם וכו' ע"ש נר' דלא גריס זה גבי יין ולפ"ז ק' אמאי לא פשיט בעיית הגמ' דבסמוך דשאני טועם דוקא מבבא דיין וכבר עמד בזה הלח"מ בפ"ה מה"נ ע"ש ונר' דשאני יין דגוף היין מעורב בו ול"ד למשקה היוצא דפנים חדשות נינהו והיותר נר' דגריס זה גבי יין ומפ' טעם האיסור משום שאני טועם למסקנא דבעיין לא נפשטא ולחומרא אזלינן ומשום שאני טועם לחודיה מיתסר

ע"ב אי ס"ד אלו דוקא שאני טועם למ"ל כ' הר"ן והרא"ש דהומ"ל נמי אי שאני טועם דוקא אלו למ"ל אלא דקמייתא נקט ע"ש ואפשר דהגמ' נקט הכי משום דלמסקנא דבעיין דבאלו לא מבע"ל וכשאיני טועם הוא דמבע"ל כדבסמוך צריכי להא מילתא אבל קושיית אי שאיני טועם דוקא אלו למ"ל ל"ק למסקנא דאו או קתני

ת"ש שאיני אוכל וכו' הא היוצא מהן אסור כ' הרא"ש ז"ל בפי' לפי מאי דשני ליה דיוצא מהן עדיפי וכ"כ התוס' אלא שהק' דנימא דיוצא מהן גרע וכהמפשיט קמא וזיל הכא קמדחי לה וכו' ואפשר לו' דמ"מ תפשוט מרישא מדלא נקט יוצא מהן וע"כ כי היכי דלא נפשוט מרישא לדחוק ולו' דיוצא מהן עדיף וא"כ תפשוט מסיפא וממ"נ תפשוט או מרישא או מסיפא

ת"ש אר"י מעשה וכו' כ' הרא"ש ז"ל ופשיט"ל השתא דאין חילוק וכו' והדבר ק' כיון דהמבעי גופיה ידע לה ומבע"ל אי דמי ליה מה חידש לו הפשטן ונר' לו' שיטה אחרת בפי' דסוגיין דהנה הבעיא יש לצדד ד' צדדין אי אלו דוקא ושאני טועם לא מהני או להיפך או דבעי' שניהם כא' או כל אחד לחודיה אוסר או אלו או שאני טועם ואחר דמייתי מתני' דחילופיהן שמעי' דאלו עדיף משאני טועם ומהשתא ליכא לצדד דשאני טועם מהני ואלו לא מהני ופשיט עוד ממתני' דמעשה ואסר ר"ט ושאני טועם אינו אסור כלל דאי אסור אמאי לא קתני במתני' שאני טועם כיון דכבר שמעי' ממתניתין דחילופיהן דאלו עדיף משאני טועם ומדקתני אימתי בבשר זה שמעי' דשאני טועם אינו אוסר ומעתה לא נשאר בבעיא אלא ב' צדדין אי אלו לחודא אסור או בעי' תרווייהו אלו ושאני טועם ול"ד לבשר זה דיוצא מהן גרע דמיפקד פקיד כמ"ש הרא"ש ז"ל וזהו דקאמר באלו לא מבע"ל דבדוקא נקט במתני' אבל בשאני טועם מבע"ל אי בדוקא ובעינן תרווייהו או ל"ד נקטיה במתני' ומייתי עוד ת"ש דג דגים דאלו לחודיה מיתסר דאי לא"ה אמאי לא נקט דגים אלו ולאשמועי' ועי' דאפי' באלו שרי בציר ודחי משום דאיירי אף בכבר יצא מהן ובכה"ג ודאי שאני טועם עדיף טפי לאשמועי' דשרי דמ"מ טעים איסורא אבל באלו כיון דכבר יצא מהן פשיטא דשרי ואפשר להעמיס כ"ז בדברי הרא"ש ז"ל בפי' ולפי שי' זו באלו אסור מס' ובשאני טועם שרי ובציר שרי אפי' עדיין לא יצא כבר אבל לשי' הר"ן ז"ל ורש"י באלו פשיטא דאסיר ובשאני טועם אסור מס' ובציר דוקא יצא כבר הוא דשרי אפי' לא יצא כבר ועיין לה' לח"מ בפ"ה ע"ש

ובפשטא דשמעתא ק"ל מאי פשיט מציר נימא שאני ציר דזיעה בעלמא ולא בכלל שאני טועם ומטעם זה ציר דגים טמאים דרבנן כדאי' בחולין דצ"ט ע"ב אבל כיוצא מהן דענבים וזתים דגופייהו ממש אסיר ונר' דס"ל להפשטן טן דציר דגים מדאורייתא אבל לפום מאי דמסקי' בחולין דזיעה בעלמא אצ"ל בשכבר יצא מהן וניחא בזה מה שסתמו הטור והר"מ דציר שרי וע"ש בתוס' בחולין שם ועיין להמח"א בה"נ סי' ל"ב עיין שם

דף נ"ג ע"א כל שדרכו לאכול ודרך היוצא וכו' כ' התוס' ע"כ בשם תולדתו עליו איירי דאל"ה וכי פליג רשב"א אסתם מתניתין דלעיל דזתים וענבים ע"ש וקשה דלעיל אמתני' דהנודר מן החלב מותר בקום ור"י אוסר הנודר בקום מותר בחלב וכ' התוס' דר"י מודה בנודר בקום דשרי בחלב ובגמ' טעמא דר"י באתרא דקרו ליה קומא דחלבא הרי דפליג רשב"א אסתמא דנודר מהקום מותר בחלב ולזה י"ל דההיא לאו סתמא היא אלא לר"י קאמ"ל דהא לת"ק לא אצט' אבל ק' דבגמ' לעיל פריך ממתניתין דהנודר מן העדשים וכ' התוספות שם דפריך דר"י אדר"י ודרבנן אדרבנן ולפ"ז כי משני באתרא דר"י צ"ל נמי באתרא דת"ק קרו להו אשישים של עדשים ובסיפא דמתני' קתני אחר דברי ר"י הנודר מאשישים מותר בעדשים הרי אף דשם תולדתו קרוי עליו מסתם לן סתומי דשרי דלא כרשב"א ועיין להר"ן בקושי' הגמ' ממתני' דעדשים. - ודע דיש להסתפק במ"ש רשב"א כל שאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול דאסור ביוצא ממנו אי דוקא בשם תולדתו עליו כרישא דמילתא דרשב"א לפ"ד התוס' ועיין במ"ש התוס' בשם י"מ דסיפא איירי בנדר מן הדבורים

ס' איסורא לחומרא הא דלא אזלי' בתר רובא כתב הלח"מ בפ"ט דהכא שאני די"ל דנתכוון לתרווייהו ע"ש וכה"ג הביא הטור ביו"ד סי' ט"ל גבי סרכא לעצם ולבשר פלוגתא דרבוותא ע"ש ועיין להב"י בסימן רי"ז ובמ"ש לעיל די"ט ובדברי הראשונים בפ' האיש מקדש בשמעתא דמקדשי והדר מסבלי ע"ש

דף נ"ו ע"א דאי רבנן האמרי וכו' יל"ד נימא לשון תורה לחוד ולשון ב"א לחוד דבנדרים הולכין אחר ל' ב"א ולפמ"ש הנמק"י לעיל גבי