משמרות כהונה חלק א רעא

ע"ב מחלוקת ביש בה דין חלוקה וכו' לפ"ז הי"ל לתנא לו' כופין אותו לחלוק וא"צ לכפותו למכו' ולדברי הרשב"א ז"ל שכ' דאפי' אחר חלוקה אסור ניחא שפיר אבל להר"מ בפ"ד אסור עד שיחלוקו קשיא ונר' דהר"מ מפ' בפי' הר"ן דכופין קאי נמי לראב"י על גידול תרנגולים וס"ל כיון דגידול תרנגולים משתמש בכל החצר אפי' אחר חלוקה יכול לעכב עליו אין תקנה אלא במכיר': ודע דנר' מדברי רש"י דלמסקנא ה"מ בבית הכנסת אלא דפליגי אי דמי לביה"כ וכ"ד הר"מ בפ"ד וע"ש להלח"מ

היכי דמי דשרי דמקבל בטסקא עיין בהר"ן ז"ל בשם ר"ת דקונם כללי לא אלמוה ע"ש והיינו בשעבודא דשוכר דלא אלים אבל בשעבודא דבעל אלמוה אפי' בקונם כללי כההיא דיקדשו ידי לעושי' בכתובות דנ"ט ע"ב וע"ש בתוס' במ"ש מההיא דאינו יוצא בשן ועין וכו' דלחד תי' אפי' בשעבודא דבעל לא אלמוה בהקדש ולפי זה צ"ל דוקא בהקדש דנאסר גם עליו אבל בקונם כללי דלדידיה שרי אלמוה לשעבודיה דבעל וההיא דיקדשו ידי לעושי' בקונמות איירי ע"ש

ומ"ש עוד הר"ן ז"ל בשם אחרים לחלק בין הקדים לו שכרו ללא הקדים ומשמע מדבריו דבכל גוונא אינו יכול לאסור על השובר אלא דבלא הקדים מגו דחל אמעות וכו' וק' דהא קונמות מפקיעין מידי שעבוד ונר' דס"ל להני אחרים דשוכר יש לו קנין בגוף הבית ולא שעבוד בלבד וכ"נ מדברי התוס' בשמעתין ע"ש אבל ק' דהא מסיק הגמ' בפ"ק דע"א דט"ו ע"א דשכירות לא קניא וצ"ל דס"ל דהא דמסקי' שכירות לא קניא היינו דלא קניא לגמרי להיות המשכיר מסולק לגמרי אלא דשל שניהם היא וההיא דישראל ששכר פרה מכהן כבר כ' התוס' שם דאיירי במזונותיה על הכהן ובהכי ניחא מה שהק' התוס' שם מגמ' דמציעא גבי אונאה ע"ש והג"א שם כ' דשכירות קניא קצת ע"ש ונר' דר"ל דשניהם יש להם קנין וכמ"ש לדעת התוס' והר"ן בשמעתין והמג"א בסי' רמ"ו כ' בשם הג"א דשכירות קניא לחומרא ע"ש וליתא בהג"א לשון זה ע"ש ומ"ש עוד הר"ן ז"ל ואני כתבתי במשנתנו דאפי' הקדים לו שכר וכו' ע"ש לכאור' ק' מתוספתא שהביאו התוס' שם בערכין דקתני המשכיר א"י להקדש וע"ש בתוס' מה שתי' ולדברי הר"ן ק' דמוקי לה כשכירות דטסקא וכמ"ש הר"ן בתר הכי ומ"ש עוד הר"ן לאוקומי שמעתין בטסקא אין להק' לאוקמתא דלשליש ולרביע מאי א"ל די"ל דאיירי לשליש ורביע והתנה עמו שלא יוכל לסלקו לעולם והוי דומיא דטסק'

דף מ"ז ע"א בעי אבימי קונם לביתך וכו' כ' הר"ן דמתני' דשרי בביתך במכרו ה"ה במתנה והא דנקט מכרו אתא לדיוקא דוקא לאחר אבל מכרו לו אסור ע"ש י"מ ממ"ש הר"ן ז"ל לעיל דף ל"ד ע"ב דאין לפשוט מתנה ממתני' די"ל דה"ה לי והא דנקט לאחר משום סיפא ע"ש והשתא א"י ה"ה מכרו לו אמאי נקט תנא דמתני' מכרו ליתני נתנו לפ"ד הר"ן כאן ול"ק די"ל דנקט מכרו משום חידושא דסיפא כמ"ש הר"ן שם ואה"נ דה"ה נתנו

ובמ"ש הר"ן ז"ל דאע"ג דאסורין עליו זכיה אית ליה בגווייהו עיין להמח"א ה' זכיה מהפקר סי' ד' וילה"ר עוד מדקי"ל כתבו על איסורי הנאה כשר כדאי' בגיטין ד"ך ואי לית ליה בגוויה הא לא יהיב לה מידי

דף מ"ח ע"א יכתוב חלקו לנשיא כתב הר"ן הטע' דלא יכתוב להדיוט דמסתפי פן יאסור עליו ע"ש ומכאן יש ללמוד למכירת חפץ כדי לינצל מאיסור ריבית דאף דאין דעתם לקנייה אלא לינצל מאיסור ריבית אם רצה הקונה ליטול אותו החפץ ולא רצה לחזור ולמוכרו הדין עמו דהא הכא אנן סהדי דלא כ' חלקו אלא לאשתרויי לאשתמושי ושי ביה וחיישי' פן יאסור עליו ודלא כהצ"צ סי' דלמד מדברי התוס' בר"פ אז"נ להיפך ע"ש וי"ל

ע"ב מאן לימא לן דאי תפיס וכו' כ' הר"ן דחייה בעלמא דהא ר"א גופיה אמר בפ"ק דקדושין כולהו קני לבר מאשה שמא יטעו בחליפין ואי מתפיס אמאי אינה מקודשת הא קנין גמור ע"ש והוא תימה דחליפין אינה מקודשת משום דאיתנהו בפחות משו"פ ואשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשא כדאיתא בריש קידושין ד"ג וע"ש ברש"י ותוס' ועיין להרא"ש בפסקיו בשמעתין

דף מ"ט ע"א לימא בהא קמפלגי וכו' לס"ד הומ"ל מאי זכר לדבר הא ראיה גמורה היא ואפשר דש"ה דכתיב באש אבל סתם בישול הוא לאפוקי צלי והא דלא מייתי קרא דכתיב גבי פסח ובשלת ואכלת עיין לה' מחזיק ברכה בי"ד סי' פ"ז

ע"ב ביודאי תרווייהו אסירן איכא למידק הא רבית דנכרי שרי ולמ"ד בפ' אז"נ דוקא כדי חייו ניחא אבל למ"ד בת"ח שרי לגמרי דליכא למגזר בהו קשה ועיין בפוסקים

דף נ"ב ע"ב אם יש בו בנ"ט וכו' הר"ן ז"ל הביא ראיה ממתני' דחלה דדשיל"מ דוק' במינו הוא דאסור ולפמ"ש התוס' בפ"ב דע"א דע"ג ע"ב דהיכא דהבעלים בעיר לא הוי דשיל"מ אין משם ראיה לאוקמה בכה"ג. ובמ"ש הר"ן ז"ל דרבנן אזלי בתר איסור והיתר והיכא דשניהם היתר עכשיו הו"ל מב"מ אע"פ שהם מין בשא"מ כההיא דפ' משילין ק"ל דלר"י כיון דיליף מב"מ לב' מדם הפר ומדם השעיר אף על פי ששניהם היתר ע"כ דלא מפליג ר"י בהכי ולא אזיל אלא בתר מין העצם דאל"ה היכי יליף מינה לעלמא היכא דאחד איסור ואחד היתר וא"כ ק' לר"י שם בפ' משילין דתנן ר"י פוטר במים מפני שאין בהם ממש מכלל דמודה לת"ק במלח וגם במים אי לאו דאין בהם ממש ותק"ל וליבטיל מים ומלח ולא שייך שינויא דר"א דישל"מ דהא לר"י לא שייכא לתא דישל"מ לפ"ד הר"ן ז"ל וצ"ל דלר"י נמי נהי דס"ל דמדאוריית' ודאי א"נ אזלי' בתר מין העצם מדרבנן מיהא החמירו דכל שהם שניהם היתר הוו מב"מ אף שהם מין בשא"מ בעצם ובהכי ניחא לי דלר"י נמי אית ליה הא מילתא דדשיל"מ ל"ב ואף דדשיל"מ דוקא במינו ולר"י בלא"ה מב"מ לא בטיל מ"מ נ"מ ליבש ביבש דמשום מב"מ בטיל ביבש כמ"ש התוס' ביבמות דף פ' ומשום דשיל"מ אפי' ביבש אסור ועוד נ"מ לאיסור דרבנן דמשום מב"מ בטיל כמ"ש התוס' בחולין דצ"ז ע"ב ע"ש ומשום דשיל"מ אפי' בדרבנן וביבש כדאי' בריש ביצה ע"ש ואף דלפ"ד הר"ן לא שייכא מילתא דדשיל"מ לר"י מדרבנן מיהא אית ליה כדכתי' ועיין בסוגיא דפ' משילין במאי דפריך ברייתא אמתני' גבי מלח ע"ש מק' ומטו בה משמיה דהשע"ה וכן ראיתי בס' ידיו של משה דקע"ז שהק' כן דלקמן דנ"ח ע"א איתא שביעית אוסרת בכ"ש במינה אמ"ל ר"ש אף הם לא אמרו אלא לביעור וכתב הר"ן משום דהוי דישל"מ ולפ"ד הר"ן כאן הו"ל לאסור אפי' שלא במינה דהא שביעית דמיא לההיא דפ' משילין ונ"ל דל"ק דכיון דלרבנן אזלי' בתר איסור והיתר ולא