משמרות כהונה חלק א רע

צ"ל כן מכח הקושיא שהק' ונר' דהא מילתא תליא במה שנדר הרא"ש בתחילת הסוגיא אי הדר וזכי בה איהו בתורת זכיה אי הוי הפקר אפי' מדרבנן ע"ש ואי אמרי' דאפי' הדר וזכי בה איהו בתורת זכיה לא הוי הפקר מדרבנן מפני הרמאין לא ק' קושיית הרא"ש דהרמאין יפקירו ויחזרו לזכות בהם בתורת זכיה דהשת' הוי הפקר מדאורייתא כמו היכא דזכה בו אחר דהוי הפקר מדאו' ולכך תיקנו רבנן דלא הוי הפקר אפי' יחזור לזכות בו בתורת זכיה ורש"י פירש לעיל דאפי' חזר וזכה בתורת זכיה לא הוי הפקר מדרבנן בנן וניחא הכל שפיר ולפ"ז לרבה דאמר מפני הרמאין אוקמוה אדאורייתא אלא דהוסיפו עוד על דין תורה דאפי' בתורת זכיה לא הוי הפקר וי"ל מזה עמ"ש הר"ן דלר"י מפני הרמאין אוקמה אדין תורה עיין שם

כתבו התוס' בד"ה א"ה וכו' פר"ת דמדאורייתא לא הוי הפקר אלא תיקנו חכמים וכו' ור"י דאוסר במתני' בתוך ג' וכו' ולא משום מתנת בית חורון וכו' וצ"ע דהא תניא וכו' אבל לאחר נדרו לא יהנה לעולם אפי' לאחר ג' ע"כ פיר"י תוך ג' הואיל דהפקר וכו' כצ"ל ועיין בדיבורים של התוס' שאח"ז ע"ש ומ"ש וצ"ע דהא תניא וכו' ר"ל כיון דלא קתני התרה אלא בהפקרו קודם לנדרו משמע דאחר נדרו בכל ענין אסור אפי' אחרי ג' אך מ"ש לפיר"ת דהשתא לא אצט' לטעמא דמתנת בית חורון אלא דבתוך ג' לא הוי הפקר מדאורייתא ומפני הרמאין ואחר ג' דליכא חששא דרמאין הוי הפקר מדאורייתא ק' דא"כ אמאי אצטרי' לחששא דשלא תשתכח תורת הפקר וצ"ל דלפיר"ת השתא דאמר רבה מפני הרמאין תו לא אצט' לן ההוא דשלא תשתכח ולפ"ז סיפא דברייתא דעד שלא זכה יכול לחזור ע"כ צריך לאוקמה בתוך ג' דאחר ג' כיון דליכא חשש דרמאין הוי הפקר וטעמא דשלא תשתכח ל"ל השתא לרבה אלא ע"כ בתוך ג' ומשזכה בה אחר הוי הפקר דליכא למיחש לרמאין ומאי דנקט בסיפא זכה בה איהו לחנם נקט דדוקא זכה בה אחר אבל זכה בה איהו איכא למיחש לרמאין וכמו שצדדו כן התוס' לעיל ועיין להרא"ש בפי' בסוף הסוגיא שהביא פי' זה דר"ת וכ' דאכתי אצטריך לטעמא דבית חורון וחלוק זה מדברי התוס' ע"ש

ע"ב אלא לר"ל אמאי פטור מן המעשר עיין להרא"ש ז"ל בפי' שכ' בס"ד ולמאי דפרישית דאפילו בתורת זכיה נמי מחייב ניחא ע"ש והוא תימה דהא מ"ש לעיל דבתורת זכיה נמי מחייב היינו מדרבנן אבל מדאורייתא כיון שזכה בה הוי הפקר וכמו שנר' מדבריו לעיל בראש הסוגיא כמ"ש א"נ בהפקר בלא זמן תי' חכמים וכו' ע"ש וכדמוכח מדבריו בכל הסוגיא וכמש"ל וכיון דמדאורייתא פטור מאי פריך לר"ל נוקמ' מדאוריי' כדאוקי' לעולא ונר' דדוקא לעולא כיון דדינא דמחייב מדרבנן הוזכר בברייתא דמפקיד את שדהו ודינא דאוריי' הוזכר בברייתא דמפקיר את כרמו ניחא שפיר כיון דס"ד דחד הוא תני לכולהו אבל לר"ל דינא דזכה דמחייב מדרבנן בזכה לא הוזכר ברישא דברייתא בהדיא וא"כ ליכא לשנויי פטור מדאורייתא אבל מדרבנן מחייב דהיה לו לתנא לבאר זה ועיין להרמב"ם בפ"ה מה' מ"ע דין כ"ז ולהפר"ח בס' מ"ח שם ולהלח"מ בפ"ב מה' נדרים עיין שם

כתבו התוס' לפיר"י צ"ל כיון דמאותו הו"ל לחייב מדאורייתא והק' ע"ז א"כ לרבנן נמי ותי' וז"ל וי"ל דהם מקילין טפי לגזור מר"י דאמרי' לעיל היכא דלא זכה אחר הוי הפקר מדרבנן ולר"י אינו כן וכו' כצ"ל והא דהוצרכו לו' דמקילין טפי מהיכא דלא זכה היינו לעולא דקושייתם שייכא נמי לעולא אבל לר"ל בלא"ה רבנן לא גזרי כלל מפני הרמאין וס"ל דאפי' בתוך ג' הוי הפקר ומטעם זה השמיט הטור סי' רע"ג דין דבתוך ג"י א"י לחזור ע"ש בפו"ד

דף מ"ה ע"א וריב"ל אמר דבר תורה וכו' כ' הרא"ש והר"ן ז"ל וקי"ל בכל מקום הלכתא כריב"ל וכו' ע"ש לכאורה לא הוו צריכין לכך דהא דברי ר"י מופרכין מברייתא דלעיל דקתני הפקרו קודם לנדרו שרי והתם אמתני' קאי דאין עמהם אחר וכיון דמדאורייתא לא הוי הפקר אמאי שרי והגמ' לא הוצרך לאותובי ע"ז כיון דכבר מתיב מינה לר"י בטעמא דר"י לעיל ע"ש וי"ל דכל זה הוא להאי שינויא דאב"א אבל במימרא דר"י דהפקר לחודה י"ל דמתני' אפי' בפני ג' ומאי דקתני אין עמהם אחר היינו אין עמהם אחר שרוצה לקבל מתנה או דקטנים נינהו דלאו בני זכיה ואין עמהם אחר בר זכיה קאמר וטעמא דר"י דאוסר משום מתנת בית חורון ולגבי הפקר נר' דמהנו אפי' קטנים כיון דטעמא דמדאורייתא בעי ג' משום פרסום הוא ושפיר קתני דאם הפקרו קודם לנדרו שרי כיון דאיכא פרסום וליכא גזירה דמתנת בית חורון ודוקא לריב"ל דתקנת חכמים כדי שיהא אחד זוכה וב' מעידין בעי' ג' גדולים ועיין להרב קהלת יעקב באות ה' הפקר

כתב הרא"ש בפי' בדברי הר"א ממיץ בשינויא דאב"א דכיון דאפקריה באפי תלתא תו ליכא למיחש לרמאות והוי כמו לאחר ג"י ולפ"ז בהפקר בפני ג' אפי' בתוך ג"י א"י לחזור בו והוי הפקר גמור דליכא למיחש לרמאות ובזה ניחא לי מה שהק' מהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב דכ"א ע"א לס' הרא"ש לעיל דל"ד לענין מעשר אלא דבכל הפקר הדין כן דבתוך ג"י לא הוי הפקר מהא דאמרי' בפ' בכל מערבין דל"א מערבין בדמאי ופריך בגמ' דמאי הא לא חזי ליה ומשני מגו דאי בעי מיפקר לנכסי והוי עני וחזי ליה והשתא אפי' מפקר נכסי אכתי ברשותו הן בביה"ש ולא הוה חזי ליה הדמאי בביה"ש וכן הק' בפ' מפנין דקכ"ז ומפ' לולב הגזול גבי אתרוג ע"ש דאיכא לאוקמינהו כולהו בהפקר ע"י ג' דמפרסמא מילתא ואפי' בתוך ג"י א"י לחזור בו והוי הפקר ובהכי ניחא גם מה שהק' שם ע"ד התוס' בריש פסחים שהק' למה תי' חכמים בדיקה כיון דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי להו דלפמ"ש הם עצמן שם בד"ד דביטול מדין הפקר ומדרבנן בתוך ג"י אינו הפקר ולכך תי' בדיקה ע"ש די"ל דהי"ל לתקן שיבטל ע"י ג' ואז אפי' בתוך ג"י הוי הפקר וא"צ לתקן הבדיקה ועיין עוד מה שהק' שם מהירוש' בפ' כ"ש ע"ש

ע"ב ראב"י אומר זה נכנס לתוך שלו וכו' בגמרא פסקי' הלכתא כראב"י ובעלמא קי"ל אין בריר' בדאורייתא וכ' הרשב"א לקמן דויתור אינו אסור אלא מדרבנן ע"ש ואין נר' כן מגמ' לעיל דמ"ג דאמרי' גזירה לשאול משום להשאיל והתם ויתור הוא עיין בהר"ן שם דאי איתא דמדרבנן הו"ל גזירה לגזירה

דף מ"ו ע"א וכופין את הנודר כ' רש"י שהדיר את חבירו נר' מדבריו דהכפיה למדיר אף דאיהו לא מיתסר ומגמ' לקמן דקאמר ה"נ מסתברא נר' דאין לכפות אלא מי שהאיסור חייל עליו והר"מ בפ"ד מה"נ כ' כדברי רש"י והשיג עליו הראב"ד שם וע"ש להלח"מ: