משמרות כהונה חלק א רסט

לחבירו מדיוקא דסיפא הוא דפריך והשתא ניחא הכל ודווקא כול' שמעת' וסעד מצאתי לזה בדברי הר"ן בפ"ה מה"נ דין ד' שכ' ככרי זה עליך מת או שמכרו לאחר מותר ע"ש הרי דככרי זה דהוא דמי לנכסי אלו דס"ל דשרי הפך דברי כל הראשונים וא"כ ע"כ ר"י ור"ל דשרו אפי' בנכסי אלו שרו ואמאי לא נקטו לרבותא זה אלא ע"כ דכן הוא קושטא דמילתא ואמאי דנקטו רו"ש אלו סמכי אר"י ור"ל וה"ק דוקא בנכסים אבל בנכסי שרי הגם דאמר אלו ומכאן הוציא הר"מ ד"ז ומרן בכ"מ כ' דלמד ד"ז ממתני' דהאומר לחבירו וכו' דמייתי הגמ' ע"ש ודבריו תמוהים דאדייקת מסיפא דקתני בית זה דמשמע ביתך זה שרי דוק מרישא דקתני ביתך דמשמע דביתך זה אסור וא"כ גם ככר זה הי"ל לאסור ונראה דכוונתו דע"כ בכה"ג שרי ודיוקא דסיפא עיקר דאי דיוקא דרישא עיקר ואסור הו"ל להתנא לבאר זה כדי שלא נטעה להקל משא"כ אי ס"ל לתנא דכה"ג שרי שפיר סמך התנא אדיוקא דסיפא דאף אי נטעה לדייק מרישא חומרא הוא ולא קולא וכה"ג כ' התוס' בריש בתרא ד"ג ע"ב בד"ה מכלל עיין שם במהר"ם מלובלין ז"ל ועיין להלח"מ ומ"מ נר' כדכתי' דמסוגיין הוציא הר"מ ד"ז ועיין להרדב"ז בס' יק"ת שם ע"ש ומ"מ נר' דאף לדעת הר"מ דכככרי זה שרי מ"מ בביתך זה מודו דאסיר וכדאי' בירוש' והביאוהו כל הראשונים דדוקא בככרי זה דסתראי נינהו יש לנו לתפוס ל' ראשון אבל בביתך זה דיש לקיים ב' הלשונות דאמר ביתך לאסור אפי' נפלה ואמר זה לאסור אפי' מת או מכרו לאחר בכה"ג ודאי יש לנו לתפוס ב' הלשונות וכן הטור בסימן רי"ו כתב בככרי זה שרי כדברי הר"מ ובביתך זה כ' אסור ועפי"ה ניחא שפיר ועיין להלח"מ שם מיהו לפמ"ש בדעת הר"מ דמסוגיין הוציא ד"ז ע"כ דס"ל בביתך זה שרי דהיינו דוקא דסיפא

ודעת הרא"ש דככרי זה אסור וכמו שנר' מדבריו לעיל דל"ד ע"ב ומ"ש לקמן דף מ"ז ע"א בבעיא דאבימי דאיירי בהזכיר בחייו ובמותו לא כ"כ אלא לפ' הבעיא כי רא"ש הפשי' דפשיט ליה ממתניתין דהאומר לבנו והר"ן נדחק בזה ע"ש אבל לדינא ס"ל דאסור בככרי זה כמו נכסי אלו וכדמוכח' פשטא דסוגיין ועיין לה' מח"א ה"נ סי' ל"א ע"ש ועיין בספר דרך עץ החיים למהר"ח אלגאזי ז"ל בראשו עש"ב ומה שהק' שם עמ"ש הרשב"א בחי' גיטין דכ"א ע"ב והריטב"א שם שכ' דדוקא גבי שכירות הוא דכי נפל אזדא דלא שכרו אלא לדידה אבל לגבי איסור אפי' דריסת הרגל אסור ע"ש וזה נגד הירוש' שהביאו הר"ן והרא"ש והרשב"א גופיה לקמן דמ"ז דכי נפל ובנאו שרי בבית זה ע"ש ל"ק די"ל הירוש' ס"ל לית הלכתא כר"א דויתור אסור במודר הנאה אלא כרבנן ולדידהו דריסת הרגל שרי אבל לדידן קי"ל כר"א ולא הביא הרשב"א הירוש' לקמן אלא ללמוד דמשום זה אתה תופשו וסתם הדברים כיון דתליא בתי' שכ' שם בגיטין ומ"ש בשם ה' פרשת דרכים בדרך הקדש מהמדרש דנשב' על הבית ונפל ובנאו שרי וכ"כ הריטב"א ע"ש לא ידענא מנ"ל דויתור אסור בנשבע דלא מצינו לר"א בנדר שו"ר שכן נר' מדברי הר"מ בפ"ו מה"נ דבדין ד' כ' נאסרה על ראובן הנאת שמעון בנדר ושבועה ועלה קאי בכל הפרק ההוא ובדין י"ג כ' דינא דמתני' דשביעית דאינו יורד לתוך שדהו משמע דבשבועה נמי איירי וש"מ דדריסת הרגל אסורה בין בנדר בין בשבועה לר"א

דף מ"ג ע"א וכן כולהו משום גזירה כ' הר"ן דדוקא הכא דמאדם א' נדר הוא דגזרי' ודוקא מידי דלא משמע להו לאינשי אסורה ע"ש וכ"כ הר"מ ז"ל בפ"ז לחלק בין נדר מאומה לנדר מאדם א' ע"ש והא דתניא בריש פרקין ר"א אומר אפילו ויתור אסור במודר הנאה ופי' על ההוספה שמוסיף המוכר לקונה ע"ש והיכי משכחת לה דקנה ממנו י"ל בנדר מאומה או דלפי אוקמתא זו דכולהו משום גזירה ר"א לעיל לא איירי אלא בדריסת הרגל וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ו ובפ"ז שלא הוזכר שם כלל דינא דהוספה דפ' כר"א דויתור אסור במודר הנאה ע"ש

ע"ב המפקיר את שדהו כל ג"י הא' וכו' דעת הר"ן ז"ל דכל ג"י לא הוי הפקר אפי' זכה בה אחר ע"ש וק' מהא דאמרי' בפ' אלו מציאות ד"ל ע"ב בההוא עובדא דההוא גברא דדרי פתכא דאופי וכו' וריב"י יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרא הדר זכה בה וכו' ע"ש היכי מצי לזכות בה הא לא הוי הפקר כל ג"י הא' אפי' זכה בה ונר' דע"ז סמך הטור בח"מ סי' רע"ג דהשמיט האי דינא דברייתא ועיין בס' קהלת יעקב באות ה' הפקר והתוס' שם הק' הא לא הוי הפקר אלא בפני ג' ותי' לחד תי' דמדאורייתא הוי הפקר ע"ש ולפ"ז ניחא שפיר מיהו י"ל ע"ד התוס' הללו דתק"ל מההוא עובדא דריב"י לר"י דס"ל לקמן בסוף הסוגיא דמדאורייתא בעי ג' וי"ל דס"ל דריב"ל מפ' דברי ר"י ולא פליג אלא דמפ' דר"י דאמר בעי ג' הוא מדרבנן וכ"כ התוס' לקמן בסוף הסוגיא דכן צ"ל לפיר"י דמפני הרמאין דרבנן וריב"ל ככ"ע הוי ר"י דלא כמאן אלא ע"כ דל"פ ריב"ל ור"י ע"ש ועיין להתוספות בפ"ק דפסחים ד"ד ע"ב ע"ש אבל ק' כיון דבההוא עובדא דפ' א"מ אדינא דאו' קאי היכי אמ"ל אפקרינהו ולך לא אפקרינהו לס"ד דלאו במילת' בעלמא אוקמיה והא מדאורייתא לא מצי לחזור בו דהפקר גמור והוא מעיקרא אפקרינהו סתם דמשמע כדין הפקר דעלמא וצ"ל דנהי דמדינא דאורייתא לא מצי לחזור בו דהפקר גמור הוא והוא מעיקרא אפקרינהו סתם דמשמע כדין הפקר דעלמא וצ"ל דנהי דמדינא דאוריית' לא מצי לחזור בו מעיקרא ההפקר מ"מ לחזור בו בפרטי ההפקר לו' לכ"ע אפקרינהו ולך לא אפקרינהו ולפ"ז יש ללמוד דמצי לחזור ולו' דלא הוי הפקר בהחלט אלא ליום אחד וכיוצא

ועפי"ז ניחא לי מאי דק' בדברי הרא"ש ז"ל בסוגיין בפי' שכ' דהיכא דזכה בו אפילו הוא הוי הפקר אפי' מדרבנן ואם דמפני הרמאין תיקנו ולפ"ז לא הועילו חכמים בתקנתם מ"מ הוא ירא דשמא אחר ילקוט מצד אחר ע"ש וק' דא"כ לא שייכא חששא דרמאין כלל דאי מפקרי והדרי זכי בהו בתורת זכיה הא ירא שמא ילקט אחר מצ"א ואי ע"י חזרה הא מדאוריי' אין יכולין לחזור ועפי"ה ניחא שפיר דמדאו' יכולין לחזור ולו' דלא הוי הפקר אלא להך שעה שעברה ושוב ליכא חשש דאחר ילקט וניחא שפיר גם מ"ש הרא"ש בס"ד אבל אם היה יכול לחזור בו מדיבורו וכו' ע"ש דיתפרש גם הוא עד"ז

דף מ"ד ע"א אמר רבא מפני הרמאין לפירש"י דרבנן אין להם כח להפקיע מיד מעשר קשיא מה שהק' הרא"ש בפי' דמה ירויחו הרמאין והלא מן התורה חייב לעשר ומ"ש הרא"ש לתרץ זה לא יתכן לפירש"י ועוד איכא למידק בדברי הרא"ש כיון דמכח קושי' זו הכריח דחכמים יפקיעו מיד מעשר מאי הדר תו בהפוך הדף לו' ולפי מה שפי' וכו' הא בע"כ