משמרות כהונה חלק א רסח

הר"ן ז"ל דלשם מתנה הוא דיהיב לה ועיין בהרא"ש ז"ל בפסקיו שהביא אמתני' ב' הפי' ע"ש ועיין להרשב"א ז"ל בחי'

דף ט"ל ע"א א"ש לעולם בשנכסי מבקר וכו' המח"א ה"נ סי' כ"ג הוכיח דאי אסר עצמו מנכסי אחר לא אמרי' מחיותיה לא אדריה דלא כמ"ש הר"ן לקמן גבי רפואה דאי איתא אמאי לא מוקי לה שמואל בחולה שהדיר עצמו מנכסי מבקר ולכך עומד דמחיותיה לא אדריה אבל לא יושב דאפ' בעמידה ואיירי אפי' שנוטלין שכר על העמידה ועל הישיבה ע"ש והוא תימה דשמואל אפילו יושב שרי ול"ל סברא דאפשר בעמידה ופליג בהא אעולה דמה"ט לא אוקמה למתני' כבריית' כדאי' בסמוך ומאוקמת' דעולא נמי אין להוכיח כן מדלא אוקמה בהכי דניחא ליה לאוקמה למתניתין כברייתא דהא לשמואל פריך לקמן אמאי לא אוקמה כברייתא וברייתא לא מיתוקמא כשהדיר החולה עצמו מנכסי מבקר ומשום חיותא דא"כ בנו מישרא שרי דהא לאו מודר הוא ואין בידו להדיר את בנו דאין אדם אוסר נכסי חבירו על חבירו ואי הבן הדיר במ"כ את עצמו מ"ל הוא מ"ל בנו ועיין בהר"ן בד"ה אלא לשמואל ע"ש ועוד די"ל דס"ל דאין שום מקום שנוטלין שכר על העמידה כיון דמצוה הוא

אבל מדברי הר"מ בפ"ו מה"נ נראה להוכיח דלא כהר"ן ז"ל דבדין ח' העתיק דין דאוקמתא דשמואל בהדיר החולה עצמו מנכסי מבקר שהרי קאי עמ"ש בדין ד' נאסרה עליו הנאת שמעון בנדר ושבועה ע"ש ושבועה לא שייכא אלא בנשבע החולה דכי נשבע המבקר שלא יהנה החולה מנכסיו לא חיילא דדוקא בנדר הוא דשייך לאסור הנכסים על חבירו דהנדר חל על הנכסים משא"כ בשבוע' ומ"ש הר"מ בפ"ה מה"ש דכה"ג חל כבר כ' הרדב"ז בלשונות הר"מ סי' רמ"ו דדוקא בעיר אימא ע"ש וכיון דדין שמואל בהכי איירי מינה יש להוכיח דלא כהר"ן דא"א אמאי אינו יושב נימא מחיותיה לא אדריה גם ממ"ש הר"מ בדין ח' ומרפאו דמצוה היא ע"ש מדלא כ' עדיפא מינה דשרי לתת לו סם משל הרופא כיון דמחיותיה לא אדריה מיהו עיקר דין זה דמחיותיה לא אדריה השמיטו הר"מ ועמ"ש מר"ן בב"י בסי' רכ"א ועיין לה' קרבן העדה אמתני' דלקמן דלא יעשה עמו באומן ע"ש. עוד ראיתי להמח"א שם שהוכיח דלא כהט"ז סי' רכ"א דכ' דבהדירו מנכסיו ולא מגופו איירי מגמ' לקמן גבי רפואה ע"ש וכן יש להוכיח מדברי הר"ן והרשב"א לעיל דל"ח ע"ב גבי בבתו בוגרת ומדעת' שכ' דנקט מדעת' לאפוקי עשאו שליח דמהני ליה דעביד שליחותיה ע"ש והתם בשאמר נכסי איירי בגמ' ע"ש ואי איתא הא ליכא הנאת נכסים ואמאי מיתסר בעשאו שליח אבל מדברי הר"ן בסוגיין שכ' דטעמ' דעומד דמצוה היא והאי ממילא מתהני אין להוכיח דלא כהט"ז מדהוצרך לטעם זה' די"ל דניחא ליה למימר כן כי היכי דאתי דינא דמתני' אפילו באוסר גופו אף דבגמרא הוזכר נכסי בכל גוונא איירי

דף מ' ע"א מטרא במערבא וכו' כ' הרא"ש ז"ל כדי שיהיו שמחין בטובת אחיה' אבל מדברי הר"ן ז"ל נראה דרב אתא לאשמועי' דאין טובלין בזוחלין דממי גשמים הוא ובהכי ניחא מה שהק' התוס' בבכורות דנ"ה דמנ"ל דפליג שמואל ארב נימא דע"י מי גשמים מתבריך מאליו ע"ש דכיון דרב אשמועי' דאין טובלין בו ע"כ דל"ל דע"י גשמים עולין ב' טפחים מלמטה כשמואל דא"כ הרי רבו הזוחלין ואמאי אין טובלין בו גם מה שהק' התוס' במאי טבלו טמאים בע"פ גם מתי מדבר ומישאל ואלצפן במאי טבלו הא רחוקין מפרת לפמ"ש הר"ן ז"ל בסמוך דל"ד פרת אלא כל שבקי' וכו' ע"ש ניחא ועמ"ש הר"ן והתוס' לאוכוחי דלית הלכתא כאבוה דשמואל מברייתא דבכורות דקתני פרת פרה ורבה אלא דחיישי' שמא ירדו גשמים טובא עד דהוו רובא אפי' נגד מה שפרה ורבה ולית לית הא דאין טיפה יורדת מלמעלה עד שעולין ב' טיפין מלמטה כמו דלית ליה לרב הא מילתא ומ"מ י"ל דפרה ורבה

דף מ"א ע"ב רפואת נפש גופו כ' הר"ן דאי הדיר החולה מותר אפי' השם של הרופא דמחיותיה לא אדריה ועמ"ש לעיל דט"ל בזה

דף מ"ב ע"א גמ' ואם בשביעית נדר אינו לתוך שדהו מכאן יש להוכיח דנדר שלא חל מקצתו לא אמרי' לא חל כולו כדאמרי' בנדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא אע"פ שלא חל על מקצתו חל על השאר שיכול לחול שהרי רב ושמואל בנכסים אלו אייר דנודר זה הכל אסר אלא דאינו חל לגבי הפירות בשביעית דאינו שלו ואין בידו לאוסרם ואפ"ה חל על השדה דאינו יורד לתוך שדהו ובשלמא מר"י ור"ל אין להוכיח כלום דאינהו בנכסי איירי דלא אסר אלא נכסיו והשביעית לאו נכסיו נינהו ולא נאסרו מעולם אבל מר ושמואל יש להוכיח שפיר ונר' שלזה כיון הר"ן במ"ש דברי רו"ש וסיפא אישמעי' נהי דלא חייל וכו' ע"ש ועיין בדבריו בסמוך בדברי ר"י ור"ל ע"ש וה' קול יעקב מסתפק בזה אי אמרי' נדר שלא חל מקצתו לא הכולו ובמ"א כתבתי בזה

א"כ נפלגו וכותו הא תנן וכו' איכא למידק אמאי לא ק"ל ם ארב ושמואל כיון דאפילו בנכסי אסרו ורישא דמת קתני בנכסי אם מת לא יירשנו ועוד אמאי לא נקטי נמי לרבותא ובדא קשי' לר"י ונר' דלפום ס"ד דהשתא בנכסי אפילו רו"ש מודו דאין אוסר ול"פ אלא בנכסים א אשר מטעם זה נר' דזהו הכריחו הגמ' השתא לו' דר"י ר"ל אפי' בנכסים אלו ס"ל דאין אוסר דאלא"ה במאי פליגי כיון דע"כ רו"ש מודו בנכסי ועיין בהר"ן בזה נ"ה לא ק"ל אלא לר"י ור"ל ומשני איפכא דר"י ור"ל מו בנכסים אלו ורו"ש פליגי בנכסי ופריך ממתני' דמתניתין לקמן ועיין בתוס' ומאי דלא פריך ארו"ש נופל בנכסי נר' דלא ק"ל אלא לר"י ולר"ל כיון דבנכסי לינשום רבותא דגדולה מזה שמעי' ממתני' דלקמן וכמ הר"ן וע"כ דעיקר חידושייהו בנכסים אלו א"כ ליתני נכסים אלו אבל ברו"ש כיון דבמאי דנקטו נכסים אליבא חידוש דלא שמעי' ממתני' כמ"ש הר"ן איכא למ'רו"ש לא שני להו בין נכסים אלו בין נכסי ולכך לאייך הגמ' ארו"ש ועיין בהרא"ש ותוס' שנר' מדב' דם ס"ד דהשתא רו"ש פליגי אפי' בנכסי ע"ש

והנה התוס' דקדקו אמאי לא פריך ארו"ש מרישא דהאומר לבנו ואמאי הוצרך להביא מתניתין דהאומר לחבירו ועוד א"ל בפשטא דשמעתא למסקנא דר"י ו מודו בנכסים אלו ולא פליגי אלא בנכסי מאי אתו לאשמועינן ר"י ור"ל בנכסי דאין אוסר מתניתין היא רנרגש הר"ן מזה ולישב כל זה נר' דכולה סוגיא דנקנסי ל"ד אלא נכסי אלו קאמר ואדברי רו"ש סמיך ולב בנכסי לבד אינו אוסר ולמסקנא דרב ושמואל ס"לקא נכסים אלו הוא דאוסר ור"י ור"ל דוקא בנכסי' אלוינו אוסר ומאי דפריך ארו"ש ממתניתין דהאומר