משמרות כהונה חלק א רסז

ותי' דלא ידעי' האי דינא אלא לפי מאי דמוכחי' מקרא דלעד בבנ"י דכל התורה במשמע וקשיא אמאי כתיב שירה לכתוב תורה וצ"ל דבא לאשמועינן דאין כותבין פרשיות דכל התורה כשירה חשיבא ע"כ וקושייתו ל"ק דאי לא נצטוו על הכל אלא על השירה א"כ השירה היינו תורה דידהו ואין שייך לו' אין כותבין פרשיות כיון דלא נצטוו על התורה ומאי דקי"ל אין כותבין פרשיות היינו למשה לחוד לפום האי סברא ותי' תמוה דאכתי קשה בדברי הר"מ אמאי נייד מטעמא דגמ' דהוכיח מקרא דלעד בבנ"י ונתן טעם אחר דאין כותבין פרשיות וכי דרכו של הר"מ לתרץ קשיא בקרא ונ"ל דהר"מ מפ' כפי' הרא"ש ז"ל דכוונת הגמ' דמוכיח מקרא דלעד בבנ"י היא דאי לא נצטוו על מה תעיד השירה ע"ש דלפ"ז לעולם פי' שירה היא שירה לחודה וא"כ לענין כתיבה י"ל דאין מצוה לכתוב אלא כשירה לכך הוצרך הרמב"ם לטעמא דאין כתבין פרשיות

איברא דעיקר דין זה דאין כותבין פרשיות כתב הר"מ שם דין י"ד ומקורו מגמרא דפרק הניזקין דבעי מהו לכתוב מילה וכו' א"ל אין כותבין ומסיק הגמ' שם דתנאי היא ע"ש והשתא לפ"ד הר"מ דטעמא משום דאין כותבין פרשיות תקשה למ"ד כותבין דלמא שירה לחודה ואין לו' למ"ד כותבין אה"נ שירה לחודה הא ליתא דבגמ' בפ"ב סנהדרין דכ"א פריך לרבא דאמר אע"פ שהניחו לו אבות ס"ת מצוה לכתוב וכו' ממתני' דקתני וכותב לו ס"ת מלך אין הדיוט לא וא"א מאי קושיא נוקמה מתני' כמ"ד כותבין דבהדיוט סגי ליה בשירה לחודה ומלך כל התורה כולה וצ"ל דאם למ"ד כותבין מ"מ אין בו קדושת ס"ת כמו בחומשין למ"ד אין כותבין כמ"ש הר"מ שם בדין י"ד ומ"מ דנקט אין כותבין לרוחה כ"כ ובהכי ניחא מה שהק' עוד הש"י שם דילמא חומש דשרי לכתוב כמ"ש הר"מ ועל 'ה ניחא דכיון דאין בו קדושת ס"ת ודאי דאין כוונת התה על חומשין והנה הרשב"א בתשו' הביאו מרן בב"י בסי' פ"ג כ' דבחומשין יש בו קדושת ס"ת אלא שאין קורין בצבור ולדידיה קשיא דילמא חומש וצ"ל דמפ' כפי' ר"ן ז"ל דמקרא דלעד בבנ"י לחודיה מוכחי' דע"כ פישירה הוא תורה ע"ש. והנה ה' שאגת אריה בה' ס"ת יד מדברי הר"מ אלו דהמצוה על כל ס"ת ולא אמרי' דעיקר המצוה היא על השירה לחודה אלא משום דאין כותבין פרשיות כותבין כולה ונ"מ אי הניחו לו אבותיו ס"ת כתוב בו עד השירה הוא כתב השירה קיים המצוה אנמרברי הר"מ כ' כלומר כ' כתבו לכם תורה דכתיב בה יה וכן הוכיח מהגמ' ע"ש אבל ק"ל אמאי לא מהני בשותת כיון דכתי' לכם לשון רבים מ"ש מדאמרי' בר"פ ראש' הגז דקל"ד תרומתכם לרבות שותפין ע"ש וכזאת ק"י גמ' בביצה דכ"א דאמרי' בהמה חציה של ישראל וחצ' ש"נ מותר לשוחטה ביו"ט דא"א לכזית וכו' דבלא"ה ון דכתיב לכם לישרי שותפות איברא דלפמ"ש רשב"ם תרא דף ש קל"ז ע"ב גבי אתרוג וכ"כ התוס' בפ' הישחא שפיר אך ק' למ"ל לכם כאן הול"ל בלשון יחיד ובער חילוק רשב"ם והתוס' ק"ל דבגמ' בפסחים דף פ"אב אמרי' לכם עד דאיכא תרי ע"ש וי"ל

ודרך אגב ראיתי בס' משבצות זהב בא"ח תיחתו להל' שבת די"ד שהק' מגמ' דביצה. למ"ש הר"מ בפ"ח מה"ש דשוחט אי צריך לדם אית ומשום מפרק דלפ"ז מאי פריך מ"ש מנו"ן הא התם לדם ואפי' דאוכל נפש גופיה אי צריך לדם אסור דליתרה דישה לצורך א"נ ע"ש ונ"ל דל"ק דהר"מ לשי' שכ' בריש ה' יו"ט דמדאורייתא הותרו כל המלאכות לצורך א"נ ומדרבנן הוא דאמרי' מלישה ואילך ע"ש ונו"ן אסורין מדאורייתא מלכם ולא לגבוה כדאי' שם בביצה וע"ז פריך שפיר מ"ש מנו"ן

והנה בדברי הר"מ לא נתבאר אי מצוה דכתיבת

ס"ת נוהגת בנשים אבל בס' המצות כ' בהדיא דא"נ בנשים ובס' החינוך בסופו ביאר הטעם משום דאין חייבת בת"ת ע"ש ונ"ל טעם אחר דבגמ' בפ' הניזקין דמ"ה אמרי' האשה פסולה לכתיבת ס"ת וא"כ גם לעשו' שליח ל"מ דכל מילתא דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוי שליח כדאי' בקידושין וא"כ לא מ"ל מצוה זו גבי נשים ומזוזה שאני דאף דפסולה לכתיבה חייבת במזוזה משום דלא בעי שליחות אבל ס"ת דבעי שליחות דהקונה ס"ת מן השוק לא קיים מצוה זו כדכ' הטור ופ' מור"ם בסי' ע"ר אמרי' שפיר דכל מילת' דלמ"ע ל"מ שליח ועיין למהרמ"א ז"ל בס' משחא דרבותא דמשוי קונה ס"ת לשוכר סופר לכתוב לו ולא קרב זה אל זה כדמוכח מדברי מור"ם בהג"ה ע"ש

והנה מסקי' בשמעתין דהפלפול לא ניתן אלא למרע"ה ונ"ל בזה כוונת הפ' יערף כמטר לקחי וכו' דר"ל המקח שלי דהיינו הפלפול נמשל למטר דאינו יורד אלא לפעמים וכן הפלפול דלפעמים הוא אבל עסק התורה שנצטווה משה לאומרה לישראל מצוי בכל עת וזהו תזל כטל אמרתי ר"ל מה שנצטויתי לומר להם הוא כטל דלא מיעצר

כתבו התוס' בפ' אין מעמידין דכ"ז ע"א בד"ה אשה הלכה דאשה פסולה למילה והא דאצט' בקידושין אותו ולא אותה היינו דאישמע' לבקש אחרים למול ע"ש וק' כיון דהו"א דהמצוה על האשה רמיא א"כ בעיא שליחות והיכי ס"ד דמחוייבת לבקש וכו' הא כל מילתא דאיהי ל"מ עביד ל"מ משוי שליח ונר' דהתוס' ס"ל כס' הרמב"ם שהביא הטור סי' רס"ד דאפילו גוי דפסול לכ"ע אם מל א"צ למול פעם אחרת ע"ש וא"כ כיון דבדיעבד מהני מצי עביד קרי' ביה

מצאתי בתשו' הרא"ש כלל ל"ה סי' ב' שכ' יוצא באתרוג השותפין אם לקחוהו למצוה לרבו' שותפין כדאי' בפ' כ"ש ובפ"ק דיומא די"א והא דאמרי' באחין א"י לאוכלו אינו יוצא התם בלקחוהו לסחורה דלכם כי כתיב גבי לקיחה דמצוה הוא דכתיב ע"ש וזה מבואר דלא כרשב"ם והתוס' שכ' לעיל וע"ז ק' דאמאי לא דרשי' כן גבי ס"ת וגבי אוכל נפש וכדאקשי' לעיל וצ"ע

מתניתין וזן את אשתו ואת בניו וכו' פירש"י במזונות היתרים וכ"כ התוס' לחד פי' והיינו לאוקמתא דרבא לעיל דמתני' דפורע את חובו אתיא כרבנן אבל לאוקמתא דרב אושעיא דמתני' כחנן אתיא שפיר מתני' זן את בניו במזונות דחייב בהם הבעל דשרי דהוי כפורע את חובו דשרי והגמ' לקמן דפריך גדולה מזו אמרו זן את בניו ואת אשתו אי ס"ל דמתני' במזונות היתרים לא פריך מידי אלא דס"ל לר"ז כאוקמת' דר"א דמתני' כחנן וגם קי"ל כחנן וא"כ אפי' במזונות דחייב בהם הבעל שרי דהוי כפורע את חובו ולכך פריך שפיר ולפמ"ש מרן בב"י בסימן רכ"א בדעת הרא"ש שהביא בפסקיו אוקמתא דרבא דס"ל דאפי' לחנן במודר הנאה אסור וא"כ אפי' אי מתני' אתיא כחנן צ"ל במזונו' היתרים וא"כ ק' מאי פריך הגמ' גדולה מזו וצ"ל כפי'