משמרות כהונה חלק א רסו

דט"ה של מי ממתני' ולא ס"ד לאוקמה באומר כל הרוצה ע"כ דס"ל דאין צריך דעת ואפשר שעל זה סמך הרמב"ם ז"ל דפ' אין צריך דעת

באומר כל הרוצה לתרום וכו' כ' הר"ן ז"ל אבל כל הזן אינו מפסיד לא הוי שליחות אפי' גבי תרומה דהא אינו מחוייב לפרוע לו ע"ש מוכח מדבריו דכל הרוצה לזון מחוייב לפרוע לו דאל"ה גבי תרומה נמי לא הוי שליחות כמו כל הזן אינו מפסיד ואע"ג דמחוייב לפרוע לו גבי נדרים שרי ולכאורה ק' שהרי כ' הר"ן לקמן דמ"ג גבי הולך אצל חנוני דאי מחוייב לפרוע לו גבי מודר נמי אסור דשליחותיה קעביד ע"ש וצ"ל דש"ה דמדבר עם החנוני עצמו ובר"פ המדיר דפריך ופרנס לאו שליחותיה קעביד ומשני באומר כל הזן אינו מפסיד הומ"ל באומר כל הרוצה לזון דהוי רבותא טפי לפ"ד הר"ן ועיין בתוס' בסוגיין

והנה בי"ד סי' רל"ה כ' הפרישה דמחוייב לפרוע לו וכ"כ באה"ע סי' ע"ב והט"ז שם בסי' רל"ה ובסי' דכ"א תמה עליו בזה דאי מחוייב לפרוע לו אסור במודר דשליחותיה קעביד וע"ש להש"ך וכולם לא ראו דברי הר"ן בשמעתין דכ' בהדיא בכל הזן אינו מפסיד אינו מחוייב לפרוע וגם מתבאר מדבריו דלא תליא הא בהא דאפי' מחוייב לפרוע לו שרי גביה מודר הנאה ושאני ההיא דחנוני וכדכתיבנא ומה שהוכיח הט"ז מגמ' דפ' המדיר ע"ש אינו מוכרח ועיין לה' נתיבות משפט דרמ"ה שגם ממנו נעלמו דברי הר"ן הללו ודע שאני תמי' על הפוסקי' בסי' רכ"א שלא ביארו דאפילו אמר כל הרוצ' דשרי אע"ג דהוי שליחות גבי תרומה וגם דמחוייב לפרוע אף על פי כן שרי במודר הנאה דהוי רבותא כמו שנתבאר

כתבו התוס' בגיטין דס"ו ע"א בד"ה בל וכו' אף על גב דשרי במודר הנאה לו' כל הרוצה וכו' לאו משום דכי אמר הכי לאו שליחותיה קעביד דבתרומה בעי' שליחות אלא לענין מודר הנאה דוקא לא חשיב שליחות שיחשב בכך כמהנה ליה כיון שלא צוה לו לעצמו עכ"ד ותמהני דבגמ' בר"פ המדיר פריך ופרנס לאו שליחותיה עביד ומשני באומר כל הזן אינו מפסיד ופריך וכה"ג לאו שליחותיה והתנן כל השומע קולי יכתוב ע"ש ולפ"ד התוס' מאי פריך הא אע"ג דהוי שליחות גבי גיטין ותרומה גבי מודר הנאה שרי כמו כל הרוצה לתרום וכו' ונראה ליישב במ"ש הב"ח בסי' רכ"א דא דאפי' מדבר עם היחיד ואמר כל הזן אינו מפסיד כיון דלא ייחד לו הדיבור שרי ע"ש שדקדק כן מדברי הטור גבי פרנס ומעתה י"ל דמ"ל להגמ' מדקתני יעמיד פרנס משמע דמדבר עם הפרנס ומוקמי' לה באומר כל הזן וכו' דהיינו באומר לפרנס כן ולהכי פריך מ"ש מכל השומע דכל עצמן של התוס' דמחלקי דבמודר הנאה זו שרי הוא מטעמא כיון שלא צוה לו לעצמו וה"ד בכל הרוצה וכו' אבל במדבר עמו ואומר כל הזן הוי כמו שצוה לו לעצמו והוי כמו כל השומע קולי אך התי"ט שם כ' דבאומר ליחיד כל הזן אינו מפסיד אסור ולפ"ז הדק"ל בדברי התוס' ועיין בתוס' בשמעתין במ"ש בשם ר"י ע"ש. ודע דהתוס' לעיל דל"ה במאי דהוכיח ממתני' דמקריב עליו דהוי שלוחי דרחמנא הק' נוקמה באומר כל הרוצה להקריב דשרי במודר הנאה ותי' דמ"ל דמתני' מיירי אפי' במודר הנאה בכל הכהנים דכה"ג אסור באומר כל הרוצה ובו' ע"ש ויש להבין מה בין זה לההיא דפ' המדיר דהתם נמי כיון שהוא מודר הנאה מאשתו העושה שליחות באיסורה עושה ועוד אי מ"ל דמתני' דמקריב עליו איירי בכל גוונא אפי' במודר מכל הכהנים א"כ גם סיפא דמתני' דתורם את תרומותיו בכל גוונא איירי אפי' במודר מכל ישראל והגמ' מוקי לה באומר כל הרוצה לתרום

דף ל"ז ע"א אם היה גדול מלמדו לו ולבניו מקרא פירש"י דלא בעי שימור לבניו כיון שאביהן עמהן ע"ש נראה דדעתו דלמ"ד פיסוק טעמים אין שום חיוב על האב לשכור מלמד לבניו ולכך שרי ללמד בניו מקרא אבל משום שכר שמור חיובא רמיא על האב לשמור את בניו ולכך בעי' שיהא אביהן עמהן ולפ"ד ניחא שפיר מאי דקאמר הגמרא בסמוך אלא למ"ד שימור אמאי אין קורין בתחילה ואמאי שונין וכו' דר"ל דק' ממ"נ דאי אביהן עמהם אמאי אין קורין בתחי' ואי אין אביהן עמהן אמאי שונין והר"ן ז"ל נדחק בפי' אבל ק' לשי' רש"י ז"ל במאי דקאמר אימא סיפא וכו' קטן בר בנים הוא וכו' ואמאי לא פריך עדיפא מינה אפי' אי בר בנים הוא אפ"ה מחוייב ליתן שכר שימור כיון דלא ס"ד שאביהן גדול והיה עמהן ועיין בר"פ ן' סורר דר"ח ס"ל קטן מוליד ומוכח התם מן הסוגיא דלר"ס קטן בן ט' שנים ויום א' מוליד ע"ש ולפ"ז ק' מאי פריך קטן בר בנים וכו' נוקמה כר"ח וי"ל דקטן דהכא ע"כ כבר שית כבר שבע דבר עשר למשנה דאמאי ילמדנו משנה הא אפי' בר עשר בעי שימור אלא ע"כ דקטן ממש הוא דבעי שימור והנה הרשב"א ז"ל כ' דקטן דהכא במופלא הסמוך לאיש דאל"ה הא קטן א"נ אין ב"ד מצווין להפרישו ע"ש וק' דא"כ מאי פריך קטן בר בנים נימא דס"ל כר"ח דקטן בן ט' שנים ויום א' מוליד ומ"ל מלמד לבניו במופלא הסמוך לאיש וע"ק אמאי ילמדנו מדרש הא איכא שכר שימור דבן עשר למשנה ומשנה ומדרש חדא נינהו ובמה שתי' עוד הרשב"א ז"ל דלא ספי' ליה איסורא וכו' וכ"כ הר"ן ז"ל נראה דהיינו דנ"ל מהנך קראי דמייתי ביבמות דקי"ד דלמ"ד אין מצווין להפרישו מוקי להו בספי' בידים וכ"כ הראשונים שם ע"ש וק' מנ"ל בנדרים דלא ספי' להו הא איכא למיפרך מה להנהו שכן איסור הב"ח מאליו ואין היתר לאיסורו משא"כ בנדרים ועיין מהרש"א ז"ל שם ועיין בפ' העור והרוטב דק"ך ע"ש

שם אם היה גדול מלמד לו ולבניו הרשב"א ז"ל בתשו' ח"א סי' תרמ"ה הוכיח מכאן דהמלמד בן חבירו שלא מדעת האב אין האב חייב לשלם לו ע"ש ולפמ"ש רש"י דכיון דאביהן עמהם הוא משמרן אין מכאן ראיה גם למ"ש הר"ן מידי דהוה הזן בניו ולקמן במתני' דזן את בניו כ' דאפילו לרבנן הכא מודו במלמדן בתורת מצוה ולא בתורת פירעון ע"ש ודברים מוכרחים דהא בגמר' לעיל מוקי מתניתין כרבנן א"כ אין שום הוכחה מכאן

ע"ב בנות מי בעיין שימור כ' הרא"ש בפי' אמאי אצט' לאשמועי' בסיפא וכו' דסתם בניו בנותיו נר' דל"ג בנותיו בסיפא דמתני' ומ"מ דבריו לא הבינותי דכיון דמכח סתמא אתי עלה איך יתכן לומר אצטריך לאשמועינן בנותיו כיון דבניו דתנן בהדיא אשמועי' בה חדושא

דף ל"ח ע"א שירה לחודא מהרח"א ז"ל בס' שבות יעקב תמה עמ"ש הרמב"ם ז"ל ברפ"ז מה' ס"ת הטעם לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות דא"כ מאי קאמר בגמר' שירה לחודא