משמרות כהונה חלק א רסד

עליו ה' תומים שם וה' קרבן העדה בכתובות פרק י"ג הלכה כ' דבחטאו' ו' ואשמות חייב באחריותו עד שיקריבנו ע"ש ולא ראו דברי רש"י במעילה די"ט דלר"ש כיון שהביאו לעזרה שוב אינו חייב באחריותו בחטאת ע"ש גם מה שהק' הקה"ע הא קי"ל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן ע"ש כבר כ' התוס' בפ' אמרו לו דף י"ב ע"א בד"ה א"ד דדוקא אי אמר לא ניחח לי בכפרה אין ממשכנין אבל אי ניחא ליה בכפרה ממשכנין אותם ע"ש והכא ע"כ בדניחא ליה איירי מדמקריב עליו דהא לרצונו בעי'

והנה הקה"ע שם פי' אוקמתא דרבא בלוה ע"מ שלא לפרוע דר"ל דבשע' שלוה דעתו שיפייסנו שימחול לו לאפוקי ב"ח דוחק דאל"ה לאו עסיקינן שילוה לו ע"מ שלא לפרוע ע"ש ועפי"ד ניחא אצלי מ"ש התוס' בקמא דק"ט ע"א בד"ה לוה דברייתא דהאומר לחבירו דקתני לוה וב"ח באין ונפרעין לפיר"ת דדוקא במזונות אשה הוא דאמר חנן ע"כ לאוקמה בשלוה ע"מ שלא לפרוע וא"ת וכי בשופטני עסיקינן וכו' ע"ש דס"ל אף על גב דבשמעתין אמרי' גזרי' ע"מ שלא לפרוע כלל דהיינו לרבנן וה"ה לחנן לפיר"ת ה"ד דגזרי' אינו דוחק אטו דוחק דכולהו שכיחא אבל בלוה ע"מ שלא לפרוע כלל דהיינו שהלוה הלוה לו ע"מ כן מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרי רבנן ולכן ק"ל וכי בשופטני עסקי' אבל בגמ' בשמעתין לא ק"ל כלל והגמ' בשמעתין ניחא ליה לאוקמה במזונות אשה לפיר"ת כחנן מלאוקמה בשופ' אבל ברייתא דהאומר לחבירו בהכרח לאוקמה בכה"ג

כתב הרדב"ז ח"ב סי' תקס"ז דאם המודר חייב למדיר מותר למדיר למחול לו החוב כי היכי דשרי לפרוע חובו דגם הוא הארי יכול להבריח עצמו דדוקא במזונות אשה ה"ה דאינו יכול למחול אלא דלא קי"ל בר"ת ושרי למחול כי היכי דשרי לפרוע חובו ע"ש וק"ל הא במחזיר אבידתו אוקימנא לקמן בנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה והמחזיר גברא יקירא דא"י בעל אבידה לעכבם לעצמו אלא תפול הנאה להקדש והרי כשמחזיר לו האבידה שלו מחזיר ולא מהניהו אלא מחילת השכר ומ"ש מחילת חוב ממחילת השכר וי"ל

כתב הרדב"ז ח"א סי' ר"ן דלחנן דפטור בפורע חובו ש"ח פטור אפי' בדיני שמים ע"ש ולפ"ז אפי' אי תפס מפקי' מיניה ועיין בפ"ו בח"מ סי' קכ"ח

דף ל"ד ע"ב ואמר ככר זה הקדש כ' התוס' בקונם איירי והא דלא אמרה רבא למילתיה בהקדש ממש משום דבעי' שו"פ אבל בקונם אסור אפי' בפחות משו"פ ע"ש נר' דבודאי בהקדש אפי' בפחות משו"פ אית ביה איסורא מדין חצי שיעור ובקונם בפחות משו"פ לית ביה קרבן למ"ד יש מעילה בקונמות ולענין מלקות הוא דקאמרי דבהקדש אינו לוקה אלא בשו"פ ובקונם אפי' בפחות משו"פ ועיין בגמ' בשבועו' דכ"ב ע"א ובתוס' שם ע"ש ועיין לה' מוצל מאש קצבי

הק' התוס' הא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכו' ע"ש ואף דכבר כ' דבקונם איירי ובקונמו' אדם אוסר דבר שלב"ל על עצמו ורבא קאמר נטלה לאוכלה וכו נטלה להורישה וכו' מ"מ מדנקט רבא ככר זו הקדש לשון דקונם כללי מוכח דהוי הקדש אכ"ע דאל"ה הול"ל ככר זו עלי הקדש כיון דלא מצי לאסור אלא ע"ע

דף ל"ה ע"א בתנאי קונם וכו' הר"ן כ' דקי"ל מעילה בקונמות וכ"פ הר"מ בפ"ד מה' מעילה והמש"ל נסתפק אי דוקא באמר לשון קונם אבל בל' אסור ל"ד להקדש ע"ש והנה הר"ן בפ"ג דשבועות ד"ך כ' דאין נדרים חלין ע"ד מצוה לקיים אפי' לריב"ב דשבועות חלין שאני שבועות דאית בהו קרבן אבל נדרים אין בהם אלא לאו ע"ש והוא תימה דהא כן דיש מעילה בקונמות וכן ראיתי מק' ואפשר דהר"ן פשיטא ליה דדוקא בל' קונם הוא דיש מעילה ומדי' הקדש אבל בל' איסור ונדר אין בהם קרבן ושם בפ"ג דשבועות בכה"ג הוא דאיירי ועיין להר"ן לעיל דף י"ז ע"א סוף שמעתא דיש נדר בתוך נדר דכ' טעם אחר עיין שם

ע"ב הני בהני שלוחי דרחמנא וכו' כ' הר"ן ז"ל דאף על גב דלא איפשי' בעיין נקטי' למפשט' מדרב הונא בקידושין דשלוחי דרחמנא והגמ' לא בעי לפשוט מדברי אמוראי ע"ש וזה דעת הר"מ ז"ל בפ"ו מה"נ שכ' מותר שמעון להקריב קרבנות ראובן שהכהני' שלוחי דרחמנא ואינם שלוחי בעל הקרבן ע"ש וק"ל דבפ"א מה' עבודת יו"הכ כ' היו משביעין אותו עיו"הכ ואומרי' לו אישי כ"ג אנו שלוחי ב"ד ואתה שלוחינו ושליח ב"ד משביעין אנו עליך וכו' והוא לשון המשנה בפ"ק דיומא ובגמ' שם די"ט אמרי' עלה לימא תהוי תיובתא דאמר שלוחי דרחמנא ומשני ה"ק ליה אנו משביעין ע"ד וע"ד ב"ד ע"ש וכיון דהר"מ פ' שלוחי דרחמנא לבד היכי פ' כלשון המשנה ולא כדמשני לה בגמ' וע"ש בפירש"י ז"ל והנה התוס' שם כ' לחד תי' דר"ה דאמר שלוחי דרחמנא לאפוקי דלא אמרי' שלוחי דידן דוקא והגמ' מבע"ל אי שלוחי דידן נמי או שלוחי דרחמנא דוקא ע"ש וק"ק לפ"ז מאי פריך בגמ' שם תהוי תיובתא דר"ה נימא דשלוחי דידן נמי וא"ש לשון המשנה וצ"ל דהגמר' שם פשיט"ל דשלוחי דרחמנא דוקא קאמר רב הונא אבל לפום מאי דמבע"ל בשמעתין אי שלוחי דידן נמי אה"נ דאתי שפיר לשון המשנה ומ"מ הר"מ ע"כ דלא ס"ל אלא כתי' קמא שכ' התוס' ואיכא למידק במאי דס"ד דגמ' דשלוחינו ממש קאמרי אמאי צריך שבועה הא כיון דלא עשאוהו שליח אלא להקטיר מבפנים אי משני לא עשה ולא כלום וחייב מיתה על עבודה פסולה דזה דומה לכהן שעשה שליח לקדש לו אשה גרושה סתם והלך וקדש לו אשה כשרה דודאי אין קידושיו קידושין וצ"ל דמילתא יתירתא עבדי דבלא"ה במאי דפריך תרתי ע"ד וע"ד ב"ד מילתא יתירתא היא וכה"ג אמרי' בגמ' גבי משה שהשביע את ישראל וא"ש בזה דלכאורה מה מועיל במה שאומרים לו אתה שלוחינו וכו' אלא דה"ק אתה שלוחינו וכאשר השנה הו"ל עבודה פסולה ועוד אנו משביעין עליך במי ששכן את שמו בבית הזה

שם הכל צריכין דעת חוץ ממח"כ כ' הר"ן ז"ל דבכולהו כ' תורה וכו' והני כיון דאין באין לכפרה א"צ דעת אבל כל שצריכין כפרה על חטא צריך דעת ע"ש נר' דהוכרח לו' כן משום דק"ל אמאי לא ילפי' שאר קרבנות ממח"כ במ"מ והא דכ' דבכלהו כ' תורה דמשמע דלא ילפי' מח"כ מהדדי משום דקי"ל דאיכא שום פירכא אבל מבינייא דכולהו מח"כ ילפי' שפיר שאר קרבנות אי לאו טעמא דבאין על חטא ומדבריו למדנו דקרבנות דנדר או נדבה דאין באין על חטא ילפי' להו שפיר ממח"כ וא"צ דעת ועפי"ז ל"ק מה שהקשה הצ"ק במנחות דע"ג דאמאי לא פשיט דבהני שלוחי דרחמנא מברייתא דאיש איש לרבות את הנכרים שנודרין נדרים ונדבות א"צ דעת ולא בעי' שליחות ועפ"ז י"ל מה שהק'