משמרות כהונה חלק א רסג

מתני' אסור בישראל וכו' כ' הרא"ש בפי' וגרים נמי בכלל זרע אברהם וכו' אבל הנמק"י כ' יש גרים לאו זרע אברהם מקרו אבל מקרו בני אברהם ע"ש וכ"כ הלבוש בא"ח סי' תקצ"ה ועיין בהלבוש בי"ד סימן רי"ז

גמ' ביצחק ולא כל יצחק עיין מהרש"א בסנהדרין דנ"ט ע"ב ובתוס' בחולין דף פ"ח ע"א ע"ש

מתני' שאני נהנה להן והן לי יהנה לאומות כ' הר"ן בשם הרא"ה דקמ"ל דלא הוי נדרי שוא כיון דאפשר דיהנה לאומות משמע דאי אמר שאני נהנה לבריות הוי נדרי שוא ולא חייל וכ"כ הנמק"י וכ' דאם נדר לזמן אפי' לבריות חייל ע"ש ומתני' דלקמן דף פ"ג ע"ב שאני נהנה לבריות איכא לאוקמה בדקיץ ועיין בגמ' שם

גמ' מהני' בזבינא דרמי על אפיה א"כ אימא רישא וכו' דבזבינא דרמי על אפיה פשיט"ל דלא הוי הנאה דתרווייהו אלא הנאה דמוכר ולכך פריך אימא דישא שפיר ועיין להלח"מ בפי' ה"נ שכ' דהר"מ סמך אסוגיא דבתרא ולכך לא חליק בין זבינא לזבינא וכו' ע"ש ור"ל לא חלק בין זבינא מציעא לזבינא חריפא אבל זבינא דרמיה על אפיה פשיטא דהנאה דמוכר הוא ולא הוצרך לבארו ובזבינא מציעא הוא דהוצרך לתת טעם להר"מ כיון שדינו משתנה בין דעת המקשה להמתרץ ומה שה' הלח"מ לזה מדברי הר"מ בפ"ו וכ' וההוא בזבינא דרמי על אפיה ע"ש ט"ס נפל בדבריו וצ"ל בזבינא חריפא והדבר ממקומו הוא מוכרע

ע"ב בהליכה חייב כ' רש"י מפני שהוא כנושא שכר ר"ל ונשיאות שכר זה עדיפא וחייב אפי' באונסין ועיין מהרש"א בבתרא ע"ש ולפי זה אין צריך להגיה בפירש"י לעיל בד"ה אלמא הנאת לוקח כמו שהגיה מהרש"א ז"ל כאן ע"ש

מתני' קונם שאני נהנה לערלים וכו' קונם שאני נהנה למולין וכו' הא דאיצט' תרי בבי משום דמרישא לא שמעי' אלא שאין ערלי ישראל נק' ערלים אבל שנק' מולים לא שמעי' אלא מסיפא והא דגוים נק' ערלים אפי' המולין לא שמעי' מסיפא אלא שאין נק' מולין ולכך אצט' רישא והר"מ בפ"ז מה"נ הוסיף טעם אחר משום דכוונתו על המצווין ונר' דהוצרך לט' זה לערלי ישראל דאין נקראין ערלין ונק' מולין דמקרא לא שמעי' זה ועיין להמש"ל בפ"י מה' מלכים מ"ש בזה ומה שהק' שם אמאי לא אמרי' דכוונתו דנודר ממצוה ועושה ויהא אסור בערלי ישראל כשנדר מן הערלים כדאמרי' לעיל משובתי שבת ע"ש נראה דשאני מילה דמצוה אחת וכי עביד מילה בתר הכי נקרא מן המולין ואפי' למפרע כיון דמיפטר מכרת למפרע ואע"ג דעבר אשהויי מצוה מדרבנן בעלמא הוא ועכ"פ נק' מולין וא"כ כי שרי' ליה בערלי ישראל כל שמל בתר הכי מעל בנדר למפרע ול"ד לשובתי שבת דאיסורא דעבד עבד ואפי' דמקיים בתר הכי מצוה אחריתי היא ולא נקר' שובתי למפרע ויש מי שתי' עוד דכוונת הנודר על כללות האומה וכמו שהק' התוס' לעיל במאי דפריך הגמ' גבי משובתי שבת אפי' נכרים נמי ע"ש ונכון הוא

ומה שהק' המש"ל מכאן לדעת הר"מ דבני קטורה חייבין במילה ותי' משום דנתערבו באומות ולא מחית נפשיה לספיקא ע"ש ק' מרישא אמאי אסור במולי האומות הא ב"ק נתערבו בהן ולא מחית נפשיה לספיקא וי"ל דא"כ ממאי אסר עצמו הנודר והיכא דמוכחא מילתא מחית נפשיה לס' ועוד דודאי קי"ל מחית נפשיה לס' אלא דבסיפא שאני דרובא להיתיר' נכלל בכלל ס' נדרים להחמיר ול"ק מה שהק' ה' שמחת יו"ט סי' ע"ב ממתני' לעיל דף י"ט ועמ"ש בחי' שם אבל ק"ל לפ"ד המש"ל דבני קטורה קושטא דמולין איקרו אי ידעי' להו הא ממשנתנו מוכח דקושטא הוא דקרא דכל הגוים ערלים לאו ערלי לב אלא ערלים ממש וכדקא' ראב"ע מאוסה הערלה וכו' והיכי כלל כל הגוים ערלים הא איכא ב"ק דלאו ערלים מקרו ובקרא לא שייכא לתא דתערובת ודע דבעיקר משנתנו דמייתי קרא דכל הגוים ערלים לאוכוחי דאפי' מולין מקרו ערלים משום דהאיכא בהו דמלו וכדכ' הר"ן ז"ל ק"ל דנימא דרובא ככולה דהא מוכח בפ"ק דהוריות ד"ג ע"ב דאפי' היכא דכתיב כל רובא ככולה ע"ש בסוגיא וי"ל ודע דרש"י פי' ערלי ישראל דמשנתנו במת אחיו וכו' משמע דערל שאינו באונס נק' ערל ואין נר' כן מדברי התוס' בע"א דכ"ז בד"ה איכא ע"ש

דף ל"ב ע"א בן ג"ש הכיר אברהם את בוראו וכו' מוכח מכאן דבשנה הר' הוא שהכיר את בוראו דחושבן עק"ב הכיר את בוראו אבל בילקוט פ' עקב איתא למען ירבו ימיכם וכו' כימי השמים על הארץ ת"ק שנה כנגדו שנות אבות העולם תק"ב שנה דל ב' שנים שלא הכיר את בוראו נשארו ת"ק כימי השמים על הארץ ע"ש הרי דב' שנים הוא שלא הכיר והוא הפך הגמ' הכא ונר' דבתוך שנה שלישית הכיר את בוראו וקרא דעק"ב לא חשיב אלא שנים שלימו' ובילקוט הק' בש' שלישית לא הכיר וחשיב שנה ג' עם השנים שהכיר כיון דבתוכה הכיר

דף ל"ג ע"א אלמא אברוחי ארי בעלמא וכו' בגמרא בכתובות אמרי' בשלמא שוקל את שקלו כדתנן תורמין על מי שעתיד לגבות וע"ש בפירש"י ולפ"ז נראה דגמ' כאן אפורע חובו קאי וכ"נ מדברי התוס' שכ' דמתני' בחוב דמזונות איירי לאוקמתא דר' אושעיא ע"ש וע"כ בשוקל שקלו א"צ לאוקמה כדתנן אבל הר"ן כ' דבלא"ה יש לו חלק בקרבנו' כדתנן וכו' מאי אמרת הא מהני ליה אברוחי ארי ע"ש נר' דביש לו חלק בקרבנות לחודה לא סגי ואין נראה כן מסוגיא דכתובות וצ"ל דגמ' שם ה"ק בשלמא מצד חלק בקרבנות ניחא אלא מצד פורע חוב והיינ פורע חוב דשקלים הא מהני ליה והר"ן לקמן שכ' דהגמ' לא ס"ל כירוש' דבחוב כ"ע מודו מדלא אוקמה ככ"ע ע"ש לא מצי למימר משום שוקל את שקלו משום דאכתי לרבא דאמר בע"מ שלא לפרוע ק דאפי' חוב ממש לכ"ע שרי ולכן תפס הר"ן בלישניה לשון אוקמתא דרבא דמאוקמת' דר"א ליכא לאוכוחי מידי ועוד נר' דמאוקמתא דר"א ליכא לאוכוחי דע"כ חנן היא דהא במתני' לקמן דל"ח קתני זן את בניו ואת בנותיו ודחיקא לו' להעדפה כמ"ש שם הרא"ש לאוקמתא דרבא אבל מאוקמתא דרבא הוכיח הר"ן ז"ל שפיר

ע"ב חנן אומר וכו' בירוש' הביאו הר"ן אפי' בב"ח דוחק והוכיח כן משוקל את שקלו וממקריב עליו קיני וכו' חטאות ואשמות ע"ש והש"ך ח"מ סימן קכ"ח סק"ג כ' דמסק' הירוש' דדוקא ב"ח שאינו דוחק ופי' מ"ש בירוש' בתר הכי לא בשלא נכנס בידו כלום הוא לדחות הראיה משוקל וממקריב דאיירי בשנכנס ליד כהן ר"ל שכבר הביא חטאתו ואשמו ליד כהן ואבד וכן כבר הפריש שקלו ואבד דבכה"ג א"ח באחריותו ע"ש ותמהו