משמרות כהונה חלק א רסב

מה' ערכין ד"ט כ' האומר שור זה עולה אחר ל"י שחטו מותר הקדישו מוקדש משא"כ במעכשיו ע"ש דנר' דס"ל דלא אמרי' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט במעכשיו כדכ' הר"ן מ"מ י"ל דס"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' בראש דבריו דטעמא דלא מצי הדר ביה משום כיון דאמירתו לגבוה וכו' הו"ל כמו מעשה ולא אתי דבור דחזרה ומוציא מיד מעשה ולאו משום דהו"ל במעכשיו ע"ש וא"כ י"ל דס"ל להר"מ דלא מצי הדר ביה דלא אתי דבור ומוציא מיד מעשה אבל כי שחטו דעבד מעשה וכן כי הקדישו דהו"ל נמי כמסירה אתי מעשה ומוציא מיד מעשה וכן כי מכרו כמבואר בירוש' שהביא הרשב"א ז"ל ע"ש אבל חזרה בדבור לא מצי הדר ביה ועיין לה' זרע אברהם חי"ד דקל"ה וקל"ו ולהמח"א ה' צדקה סי' ד'

והנה בעירובין דל"ו ע"א איתא בעא מיניה רבא מר"ן ככר זה היום חול ולמחר קדש ואמר עירבו לי בה מהו אמ"ל עירובו היום קדש ולמחר חול אמ"ל אין עירובו עירוב ומ"ש ביה"ש ספיקא הוא ומספיקא לא נחתא קדושה ולא פקעא קדושה ע"ש ופירש"י ז"ל היום קדש ולמחר חול על מעות שיש לי בבית והריטב"א ז"ל בחי' דחה פירש"י דהא קי"ל גבי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו דקדושת דמים פקעא בכדי ע"ש ולזה י"ל דדעת רש"י דהלכה כבר פדא דאפי' קדושת דמים לא פקעא בכדי וכ"ד הראב"ד ז"ל וכ"כ המח"א בה' צדקה סי' י"ב אבל ק' דרבא גופיה ס"ל בסוגיין דקדושת דמים פקעה בכדי והתם בעיא דרבא היא ואמא הוצרך רש"י לפרש על מעות שי"ל ונ"ל במאי דק"ל למ"ש הרשב"א והביאו הר"ן ז"ל בסוגיין דכולה סוגיא אליבא דבר פדא אבל לרבא ואביי כולה ברייתא בק"ד וזו ואצ"ל קתני ולדידהו מצי הדר ביה ע"ש דלפ"ז מאי ק"ל לרבא שם בעירובין ומ"ש הא שנא ושנא דהיום חול ולמחר קדש כיון דאכתי לא חיילא קדושה מצי הדר ביה וכיון שכן כי אמר ערבו לי בה מוכחא מילתא דהדר ביה דאי אכתי קדש היא לא מהני עירוב ודמיא למאי דאמרי' בירוש' בפ"ג דקדושין ופ' הר"מ בה' ערכין דכי אמר שור זה עולה אחר ל"י והקדישו מוקדש דחזרה היא וכמש"ל ולכך עירובו עירוב אבל כי אמר היום קדש ולמחר חול דלא מצי הדר ביה אין עירובו עירוב ואף דלמ"ד בקדושין אינה חוזרת גם בהקדש לא מצי הדר ביה מ"מ קי"ל כר"י בפ"ג דקדושין דגבי קדושין חוזרת ומאי ק"ל לרבא ומ"ש וכו' וצ"ל דרבא הדר ביה וס"ל כבר פדא או מאי דאמר בסוגיין מי קדמיתו קדושת הגוף לק"ד לישב מילתיה דעולא הוא דאמר הכי אבל איהו גופיה ס"ל כבר פדא דלא פקעא בכדי ולא מצי הדר ביה ומעתה ניחא שפיר פירש"י דפי' למחר חול על מעות שיש לי וכו'

ודע דמבואר בירוש' בפ"כ דמס' נזיר הלכה ט' דהא דאמרי' שור זה עולה לאחר ומכרו והקדישו בתוך ל"י מכור ומוקדש דוקא דאמר הרי זו אבל אמר ה"ז עלי חלה קדושת עולה אחר ל"י ולפ"ז הו"מ הגמ' לאוקמה ברייתא זו לבר פדא באומר עלי דאפילו בר פדא מודה דבכה"ג פקעה קדושת שלמים וחלה קדושת עולה כיון דאמר עלי

דף ל ע"א הנודר מיורדי הים וכו' בירושלמי הנודר מיורדי הים אחר שלשים יום וקודם ל"י נעשו יושבי יבשה פלוגתא דרי"ש סבר בתר חלות הנדר אזלי' ורע"ק סבר בתר שעת אמירה אזלי' וכ' הר"ן וקי"ל כרע"ק ע"ש ובלא"ה לאוקמתא דאביי לקמן דפ"ט דמוקי מתני' דהתם אפי' כרי"ש ע"ש גם רי"ש מודה בהא מילתא דיורדי הים דבתר שעת אמירה אזלי' ומ"ש הר"ן ונ"ל שאין כן ויתבאר בפ"ב הוא לקמן דפ"ר ע"א דהוכיח שם דלפום גמרין שם דאחר שגירשה בעל בכלל בריות ואזלי' בתר חלות הנדר ע"כ דאזלי' בכה"ג בתר ל' בני אדם דהכל נכלל בין שעת אמירה בין שעת חלות הנדר דאל"ה מתני' דהתם כרי"ש ובדפ"ט מוקי מתני' כרע"ק ע"ש ואף דאביי אוקמה גם כרי"ש מ"מ ע"כ ר"ן דאמר בעל בכלל בריות כשגירשה ל"ל אוקמתא דאביי דלאוקמתא דאביי גם לרי"ש בעל לאו בכלל בריות גם כשגירשה דבכה"ג מודה רי"ש דבתר אמירה אזלי' וא"כ לאוקמתא דר"ן מתניתין דלא כמאן דהא יכול להיות שיהא הכל ברשות א' ולק"מ מה שהק' ה' קרבן העדה בפ' אלו נדרים הלכה ח' ע"ש והנה שם בירוש' אמרו דרי"ש ס"ל בתר הנדר ורע"ק ס"ל בתר האיסור וכן ל' הירוש' שם לעיל מזה מבואר מזה דל' בתר הנדר היינו חלות הנדר ובתר האיסור היינו בתר אמירה ותמהני מה' קרבן העדה בפי' בפרק השותפין הלכה ד' דאמאי דאיתא התם קונם שאני נהנה לפ' ולמי שאשאל עליו קאמר כמ"ד בתר האיסור ברם כמ"ד בתר הנדר נדר שהותר מקצתו הותר כולו ופי' הקה"ע דהיינו פלוגתא דרי"ש ורע"ק דלרי"ש דאזלי' בתר האיסו' דהיינו חלות הנדר אבל לרע"ק בתר הנדר דהיינו בתר אמירה והוי נדר א' ע"ש ונהפוך הוא ובעיקר פי' ל' הירושלמי הלז עיין להמח"א בה' שבועות סימן ט' ע"ש ועמ"ש ביו"ד סי' רכ"ח דין מ"ו ע"ש

ע"ב מדלא קאמר הנודר מן הרואין עיין בתוספות ומתחילת דבריהם נראה דאי אמר הנודר מן הרואין החמה היו סומין מותרין אלא דלפ"ז מה שהק' אח"כ דהא דלא קאמר הרואין למישרי דגים ליכא אפי' התחלת קשיא דכיוי דע"כ ס"ד דדגים ועוברין רואין את החמה א"כ אפי' אמר רואי חמה הוו דגים בכלל אי לאו דפי' רואי הוא שהחמה רואה אותן וא"כ אסור בסומין ועיין להט"ז סי' רי"ז סק"ל

משמע הכי ומשמע הכי ובנדרים הלך אחר ל' ב"א וכו' לפירש"י לכ"ע נולדים בל' ב"א דיולדו משמע אלא דטעמייהו דרבנן משום דכיון דאסר עצמו בשעתידין להולד כ"ש שנולדו ולר"מ ל"ל האי כ"ש ולפי' הר"ן פלוגתייהו בל' ב"א גופייהו היכי הוו ועיין להמש"ל ברפ"ד מה' שבועות שכ' בפלוגתא דחכמים ורע"ק ברפ"ג דשבועות דפליגי היכא דל' תורה סותר ל' ב"א לחכמים אזלי' בתר ל' תורה ולרע"ק בתר לשון ב"א ע"ש ולפ"ז י"ל גם כאן פלוגתייהו בהכי דלעולם דל' ב"א בנולדים דיולדו משמע אלא דטעמייהו דרבנן דאזלי בתר ל' תורה כיון דסותר ל' ב"א וקרא דכל הבן הילוד עיין בהריטב"א ועיין לקמן בר"פ הנודר מן המבושל ובהר"ן ז"ל שם

דף ל"א ע"א אפי' נכרים נמי כ' התוס' הא סתם נכרים אין שובתין וסתם כותים שובתין ע"ש בתי' ונראה ממשמעות דבריהם דקושייתם דנימא דהנכרים אפי' דאיכא דשובתין מ"מ הוא נדר מאומה דסתמא אין שובתין ומותר בכולן כנר' ממשמעות דבריהם אף דאפ' לפ' בע"א אבל ק' למסקנ' דמצווין ועושין קאמר ונכרים גירי אמת אמאי הוצרך הגמ' לומר ונכרים אין מצווין הול"ל דאף דאיכא דעבדי כללותם לא עבדי ועמ"ש לקמן אמתני' דקונם שאני נהנה לערלים ע"ש: