משמרות כהונה חלק א רסא

ג' עיין שם

כתב הר"ן ז"ל אע"ג דהפקעת הלואתו שרי לא התירו לישבע בזה ע"ש ובגמ' בפ"ב דב"ק דקי"ג בתר דמייתי משנתנו קאמר ר"א אמר במוכס נכרי ע"ש ולפ"ד הר"ן ז"ל ק' מ"ש מהפקעת הלואתו למ"ד גזל הגוי אסור דלא התירו לישבע ועיין להמח"א ה' שבועות סי' י"ג ע"ש

מתני' הרי נטיעות האלו קרבן וכו' כ' התוס' הא דלא אמרי' דבקרבן קאמר וקונם הוא משום דלא אמר עלה דאפי' לר"מ דוקא דאמר עלי עיין שם ודבריהם סתראי נינהו למ"ש ברפ"ב דנזיר ד"ח דשם כ' דאפי' ר"י מורה בעלי מכלל דפלוגתייהו בלא אמר עלי וכ"נ מדבריהם לעיל בפ"ק ד"ו ע"ש ועמ"ש לעיל שם

ע"ב ל"צ כגון דאיכא זיקא וכו' הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מעילה השמיט זה ע"ש ועיין בהרא"ש והר"ן ז"ל בפי' דשמעתא

עולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודין דס"ל קדוש' דמים פקעה בכדי ובר פדא פליג עיין להתו' בסוכה דף גבי ע"מ להחזירה דכ' דיכול להקדישה כל זמן שהיא בידו ועיין למהר"ם בחי' בס' כ"ת שם

הר"ן ז"ל הביא דברי הרשב"א ז"ל דלמ"ד מכאן לאומר שדה נתונה לך עד שיעלה לירוש' וקנאה ממנו דחוזר וזוכה בה ושהרמ"ק חלק עליו ע"ש וראיתי לה' עצי אלמוגים סי' שפ"ב דקע"ח ע"א שהוציא מכאן דין חדש דאם שכר מהגוי לשבת אחת וחזרו בהם חוזר וזוכה בה אפי' להרמ"ק דכיון דסתם קנייתו הוא. לשבת אחת אמאי הוצרך לפרט עד אחר השבת ע"כ לענין שיחזור ויזכה בה ע"ש ואין דמיונו עולה יפה דמה בכך דביאר דבריו ולא סמך על הסתם ול"ד כלל לנדון הרשב"א והרמ"ק ז"ל והרי נזיר דסתם נזירות שלשים דאטו אם אמר הריני נזיר מכאן ועד שלשים יום מי נימ' דליתיה בשאלה מיהו לזה י"ל ועיין בריש פ"ג דנזיר

דף כ"ט ע"א ומה אילו אמר לאשה היום את אשתי וכו' הכנה"ג בא"ח סימן ל"ח כ' אם אמר לאשה היום את אשתי ולמחר א"א אשתי אינה מקודשת לעולם ותמה עליו ה' דברי אמת סוף קו' ב' משמעתין ע"ש ועיין להתוס' בסמוך שכ' דאביי ס"ל דאפי' קה"ד פקעה בכדי ופליג אמימר' הלזו דהיום את אשתי גם הר"ן בסמוך צדד בזה ע"ש

הב"ע דאמר לדמן וכו' כ' הר"ן ז"ל בבע"מ איירי דאלו בתם הא קי"ל המתפיס תמימין לב"ה ל"י מידי מזבח דכל הראוי למזבח א"י מידי מזבח לעולם ע"ש מדבריו מוכח דהא דכל הראוי למזבח א"י מידי מזבח לעולם מדאורייתא הוא דאי איתא דמדרבנן הוא אבל מדאורייתא אינו קדוש קה"ג א"ש כאן אפי' בתם דכיון דמדין תורה חלה קדושת שלמים לאחר ל"י אין כח ביד חכמים להפקיע קדושה של תורה והמש"ל נסתפק בד"ז דכל הראוי וכו' אי מדאורייתא או מדרבנן ע"ש אבל התוס' הוכיחו מהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדה"ג ועיין להלח"מ בפט"ו ממעה"ק דין ז'

ע"ב לימא תהוי תיובתא דבר פדא פירש"י דלעולא סלקא בקו' ע"ש והיינו משום דאי תרווייהו רישא וסיפא במעכשיו משמע אבל בלא מעכשיו לא פקעא וע"כ חדא בקה"ג וחדא בקד"ד דאל"ה תרתי למ"ל ולעולא קדושת דמים פקעא בכדי אפילו בלא מעכשיו ואי תרווייהו בלא מעכשיו קשיא קה"ג ורחיקא מילתא לומר רישא בלא מעכשיו בקדושת דמים וסיפא במעשיו ובקה"ג והא דלא ניחא ליה למי' לעולא תרווייהו במעכשיו ובקה"ג ולא זו אף זו קתני לא זו דמקדושה חמורה לקדושה קלה דלא פקעא אף זו דסיפא דמקדוש' קלה לקדושה חמורה לא פקעא דא"כ אתי לדיוקא ולא לגופ' במעכשיו איירי ופקעא כנ"ל לשי' רש"י ז"ל אך מ"ש בד"ה אלא למ"ד חוזרת שאם עמדה ונתקדשה וכו' הוא תימה וכבר תמה עליו בתשו' הרמ"ע סי' כ"ו עיין שם והרא"ש ז"ל פי' דגם רישא ה"ק אם לא אמר ושמעי' דלא פקעא ונר' לפ"ד לעולא תרווייהו בקדושת הגוף וסיפא אשמועי' אפי' מקדושה קלה לקדושה חמורה או דסיפא אשמועי' אע"ג דהתחיל בעולה שהיא אחר ל"י אפ"ה קדושת שלמים דחיילא השתא לא פקעה וכצ"ל לאיכא דאמרי קמא שהביא הר"ן בד"ה ה"נ דכל מ"ש הר"ן בפי' דשמעתא הוא לא"ד בתרא

והתוס' כ' דתרווייהו רישא וסיפא אם לא אמר קאמר וחדא בקדושת הגוף וחדא בקד"ד ולא זו אף זו קתני ע"ש ויש להבין לפ"ז מאי מפ' התוס' במאי דפריך פשיטא אי מפ"ל דמרישא שמעי' לה דאם לא אמר הוי שלמים לאחר ל' וע"ז משני דסיפא אשמועי' אע"ג דהדר ביה ואמירתו לגבוה במסירתו להדיוט א"כ שמעי' דאפילו בבע"מ אמרי' אמירתו וכו' דהא סיפא בקדושת דמים לד' התוס' וע"כ בבע"מ איירי דבתם קי"ל קדיש קדושת הגוף כדאמרי' בהמקדיש זכר לדמיו ובירוש' בר"פ האומר דקידושין אמרי' אמר ה"ז עולה אחר ל"י ומכרה מכורה ופריך הא אמריתו לגבוה וכו' ואפי' אם נפרש דפריך פשיטא הא שמעי' מקדושין כפי' הר"ן ז"ל וגם ארישא פריך ומשני ל"צ דהדר ולכך קתני בכה"ג דאם לא אמר וכו' וסיפא דתני לה בכה"ג אגב רישא מ"מ בודאי דגם בסיפא איירי אע"ג דהדר וצ"ל דהתוס' לפ"ז מפ"ל בתם ובמקדיש לדמי נסכים ול"ד לבמ"ע וכדכ' לעיל מזה לחד תי'

ודע די"ל בדברי הר"ן אמאי לא מפ' במאי דפריך פשי' דהיינו הא שמעי' לה מרישא ול"ק תו מה שהק' אח"כ וצ"ל דמל' פשיטא דהדין מצד עצמו ולאו מכח רישא

עוד כ' התוס' בשם הר' אלחנן דרישא באמר מעכשיו לאחר ל"י שלמים ע"ש וק' א"כ אמאי מוקי סיפא דאם לא אמר קאמר נוקמה במעכשיו ותרתי צריכי לדיוקא דאם לא אמר מעכשיו לא פקעה בין בקדה"ג בין בק"ד וע"ד שכ' בתי' קמא ולחד תי' שכ' התוס' אח"כ דלענין מעילה הוא דכל ל"י עולה ולא להקרבה דהא איכא עלה קדושת שלמים נמי ניחא שפיר דסיפא לא מיתוקמא במעכשיו דא"כ כל ל"י שלמים לאיזה ענין הא שלמים לית בהו מעילה אבל להנך תי' אחריני שכ' התוס' אח"ז ק' וצ"ל דלה"ר אלחנן ס"ל דדחיקא ליה להגמ' לו' דלא אתא לגופיה אלא לדיוקא דלא כתי' קמא

והנה הר"ן כ' בשם הרשב"א ז"ל דלעולא תרווייהו רישא וסיפא בק"ד וזו ואצ"ל זו קתני וכל הסוגיא לבר פדא ע"ש וזו היא דעת הר"מ בפט"ו מה' מעה"ק וכ"כ מרן בכ"מ אלא דלא זכר דכ"כ הרשב"א ז"ל ובעיקר מחלוקת הרשב"א והר"ן בהא דאמירתו לגבוה וכו' עמ"ש הרא"ש ז"ל בקידושין דע"ח ע"ב ועיין להתוס' שם ועיין לה' תומים סי' ס"ו סק"ב. ודע דאף דכתבתי דהר"מ מפ"ל כהרשב"א מ"מ אין להוכיח דס"ל להר"מ דהאומר סלע זו לצדקה אחר ל"י דחוזר דאף דכל הסוגיא אזלא לבר פדא מ"מ אין לאפושי פלוגתא ויש לנו לו' דגם עולא מודה דאינו חוזר ואף דהר"מ בפ"ו