משמרות כהונה חלק א רנח

חמור מודאו דבזמן הקרבן והתגלחת יודע לו אם בן דוד בא ול"ד לכרי ע"ש ונ"ל דאף דס"ל להר"מ באין ס' חמור מודאו ספיקו להחמיר היינו בס' אחד אבל בס"ס להקל והתם ס"ס שמא אינו יכול לבוא בשבת משום תחומין ואת"ל אין תחומין ויכול לבוא שמא לא יבא היום ולא הוו ס"ס משם אחד דכ' התוס' בפ"ק דכתובות שם אונס חד הוא ולא הוי אלא כס' אחד ע"ש דכבר נודע מ"ש הש"ך סי' ק"י וכל האחרונים בכללי הס"ס דכי איכא נפקותא בין ב' הספיקות לא הוו משם אחד והכא איכא נפקותא דלהס' הא' שמא אינו יכול לבוא אז אפי' כוונתו באומרו ביום שבן דוד בא ביום שראוי לבא מותר דאינו יכול לבוא בשבת ע"ש בתוס' בערובין שם אבל לפי הס' הב' מ"מ ראוי לבא הוא ולכך כיון דאיכא ס"ס בנדר בשבת ספיקו להקל אפי' אין ספיקו חמור מודאו דאפי' בנדרים כן הוא כמש"ל בסוגיא דבעיקרו מתפיס בשם הקמ"ר ע"ש וכ"כ מהרימ"ט סס"י י"ט דס"ס בנ"ש להקל ע"ש אבל בשאר שבתות אסור משום דכבר חל עליו הנזירות ואם נדר בשאר ימי החול אסור אף דס' הוא שמא לא יבא ספיקו להחמיר אף דקי"ל ס' נזירות להקל משום דכאן אין ספיקו חמור מודאו וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל

ומן האמור יש להוכיח מה שנסתפק המג"א סימן שמ"ב אי גזרו על דבר שהוא משום שבות בביה"ש דמ"ש כיון דאתחזק איסורא סורא כל היום ע"ש והשתא אי איתא דל"ג גם ביה"ש דמ"ש אפי' יש תחומין למעלה מי' יוכל להיות שיבא ביה"ש דמ"ש דתחומין דרבנן ול"ג בביה"ש ולגבי נזיר מיהא אסור כל היום דשמא ביה"ש יום הוא דספיקא דאורייתא הוא כיון דאין ס' חמור מודאו וא"כ אמאי שרי בנדר' בשבת הא אפי' דהוי ס"ס להקל דשמא אינו יכול לבוא ואת"ל יכול לבא שמא לא יבא היום כל קבל דינא איכא ס"ס להחמיר שמא יכול לבא ואת"ל יש תחומין שמא ביה"ש יום הוא והוי יום שבן דוד בא והו"ל ככל ס' נזירות דס' להחמיר היכא דאין ס' חמור מודאו אבל אי אמרי' דגזרו א"ש ובמ"א כתבתי בזה

דף כ' הרי עצמי קרבן פירש"י שהקדיש עצמו והיינו כההיא דתניא בפ' השולח המקדיש עצמו נותן את דמיו וכ"נ מדברי התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א בד"ה משא"כ אבל. הר"ן לעיל דף י"ח פי' שאסר עצמו על חבירו כקרבן ע"ש ועיין בתשו' מהרלנ"ח ז"ל סימן ג'

עד שינהוג איסור וכו' פירש"י בטעות עבר וכ"כ הר"מ בפ"ב מה' נזירות דאפילו בשוגג צריך שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר ע"ש ולפ"ז י"ל דטעמא דרבנן דפליג אר"מ וס"ל דאין עונשין אותו משום דבשוגג איירי וס"ל דבשוגג אין עונשין אותו בדרבנן אבל במזיד עונשין וע"ש להמש"ל וזה נר' דעת רי"ו שהביא מרן בב"י בסי' ר"ח שכ' דצריך שינהוג איסור וכו' אפי' בנדרים דרבנן דחומרא בעלמא הוא ע"ש ובמזיד קאמר

דף כ"א ע"א מאן תנא ארבע' נדרים ר"י וכו' עמ"ש לעיל די"ט ע"ב דמהיכא מוכח דסתם נדרים לית בה לתא דהפלאה ע"ש מיהו י"ל דבלא"ה מתני' לעיל בתרי תנאי כמ"ש בגמ' לעיל וניחא מאי דלא מייתי הגמ' בריש מכילתין ממשנתנו דמפ' מאי דפתח ברישא דהא נדרי זרוזין קתני ברישא דכיון דמישך שייכא במתניתין דלעיל דסתם נדרים תני לה ברישא

כתב הר"ן ומיהו אין המוכר רשאי ליתנו בשקל וכו' ע"ש לכאורה נר' דפליג עמ"ש הרא"ש בפי' בסמוך אמתני' דטיפת צונן דבאכילה מרובה נמי שרי וע' למהרימ"ט ח"א סי' נ"ה ולהמח"א ה' נדרים סי' ח"י

ע"ב אין חכם רשאי וכו' קסבר אין פותחין בחרטה עיין להתו' בעירובין דס"ד ע"ב בד"ה פתחין שלא הוכיחו מכאן

דף כ"ב ע"ב אין נזקקין לאלהי ישראל וכו' כ' הר"ן מאי דאמרי' לקמן דף כ"ח דב"ש ס"ל אין שאלה בשבועות הוא מדרבנן דלא יחל קאי גם אשבועה ע"ש אבל הריטב"א ז"ל בחי' כתב דמדאורייתא הוא כמו נזירות ובס' בשמים ראש סי' ר"ד בהגהת כ"ד שם כ' בדברי התוס' בנזיר די"א ע"א דלא מקשו אשבועה משום דישנה בשאלה לה אבל לנזירות ק"ל לב"ש דאין שאלה כנזירות ושוב דחה דלב"ש גם אשבועה אין שאלה כמ"ש כדכ"ח ע"ש ונעלם ממנו דברי הר"ן הללו דב"ש מודים דמדאורייתא יש שאלה בשבועה ומ"מ עיקר דבריו בכוונתם אינו נר' דהתוס' מקשי' אמאי נקט הגמ' שם טעמא דמתנה עמש"ב ואי איתא נימא דהגמ' נקט טעמא דאתי גם לב"ה ועיין מה שכתבתי לעיל דף ט"ז ע"ב בד"ה הא דאמר ע"ש

אי נדרת במוהי מזדקיקנא לך לכאורה מכאן יש להוכיח דשבועה לא בעיא שם דאי בעיא שם כי קאמר במוהי מאי הוי ואי בכנוי שם קאמר הול"ל אי נדרת בכנוי שם והעיקר חסר מיהו י"ל במ"ש הר"ן ז"ל לעיל דף יו"ד ע"א דבמוהי הוא כנוי למשה וכמי שאמר בשבועה דמשה וכיון דמשה הזכיר שם בשבועתו א"צ להזכיר שם ועיין בהר"ן ז"ל בריש מכילתין

אדעתא דאיקפד ר"ן לא נדרי כתב הר"ן בנדר להתענות איירי לכך סגי בחרטה ועמ"ש המח"א בה"נ סי' ט"ז ועמ"ש לעיל דף ט' ע"ב בד"ה שמביאין

דף כ"ג ע"א אין והתניא מעשה באדם א' וכו' עיין בהר"ן במ"ש דל"ד לנדרי זרוזין וכו' ועמ"ש בס' תומת ישרים סימן ס"ג ובמה שכתבתי בי"ד סי' רכ"ח דין ז' ע"ש ועיין להרדב"ז ח"ג סימן תע"ג

תתסר הנאתי עלך אי עברת וכו' לכאורה מכאן ראיה למ"ש התוס' לעיל דט"ו ע"א דכי אדרה על תנאי חייל נדרא אע"ג דמשועבד לה ע"ש מיהו נר' דהכא לאו הנאת תשמיש קאמר אלא הנאת מזונות והנאת מזונות יכול להדירה אע"ג דמשועבד לה וכדתנן בר"פ המדיר ע"ש בגמ' ואף לרש"י שם בר"פ המדיר דתשמיש בכלל לא חייל לגבי תשמיש ומ"מ לגבי מזוני מיהא חייל

אלו הוות ידעת דעברת על דעתך וכו' מק' דהא ודאי הוה ידע דעברה ע"ד דבגמרא בברכות דנ"ו אמר אביי אקריין בחלמי בניך ובנותיך נתונים וכו' ופי' לו בר הדיא דבנין ובנן תלד והיא אמרה לקריבה ואי אמרת וכו' וכיפה לך ויהבת לקריבה ע"ש ונראה דבשתי בנות היה מעשה דאיפליגו הוא ודביתהו וסבר אביי דכבר נתקיים הפירוש וסגי בבת הראשונה

והנה במיוחסות סי' רנ"ה הוכיח מכאן לנדונו דא'

שנדר מדבר אחד ועבר על נדרו דהוי פתח אילו הויתי ידעת דעברת על נדרך וכ' דאין לחלק בין הוא עצמו לאחר ע"ש ועיין להמח"א בה"נ סימן ט"ז