משמרות כהונה חלק א רנו

משמע ליה להגמ' דמיירי דלית ליה חיה ובהמה אחרת דהשתא כי אמרי' לא הקדיש את הכוי יצאו דבריו לבטל' והוי דומיא דמתני' ולפ"ד הרא"ש ניחא שפיר מתניתין דבכורים דקתני הכותב חייתו ובהמתו לאחרים לא כתב את הכוי ובאומר הריני נזיר שזה חיה קתני דאסור משום דבהא יצאו דבריו לבטלה ובהא נתקיימו דבריו בשאר בהמה וחיה ועיין להמאירי

מיהו מדברי רש"י ז"ל דפי' ס' נזירות להקל כגון שאמר ה"נ אם זה העובר לפניו נזיר נר' דלא ס"ל כהרא"ש דטעמא משום דהו"ל למשתק דאי איתא מאי פריך הגמ' הא בההיא לא שייך האי טעמא והגמ' דמדמה ס' נדרים לס' נזירות סובר דגם נזירות הוי דבר שיל"מ וכמו שבועה דכ' המח"א בנימוקיו לה' נדרים דהוי דשיל"מ ומ"ש בגמרא לקמן דנ"ט משום דמצוה לאתשולי ל"ד אך ק' באמת אמאי ס' נזירות להקל כיון דהוי דבר שיל"מ ובפ"ק דביצה אמרי' דדשיל"מ ספיקו להחמיר וצ"ל משום דמוקמי' אחזקתיה שלא נדר ובמ"א כתבתי בזה דזהו הכריחו להרא"ש לפ' משום דהו"ל למשתק משום דאל"ה הוה שרי משום דאוקמיה אחזקתיה ולא הו"ל למיסר משום לתא דספיקא דאורייתא לחומרא ועיין להמח"א ה"נ סי' י"ב ועיין להלח"מ בפ"ב מה"נ שכ' דאף דפ' הר"מ בה' ערכין סתם חרמים לכהנים מ"מ נדר בחרם סתם אסור משום דאל"ה לא הועילו דבריו ע"ש והמח"א בה' נדרים סי' ז' כ' דדעת הר"מ דסתם אסור היינו דשכח מה היה בדעתו בשעה שנדר ודלא כהתוס' והרא"ש דפי' דסתם היינו דנדר אדעתא דיפרשו חכמים לשונו ע"ש ולפ"ז אם אמר שהיה בדעתו לאסור או להיתר נאמן אף דסתם חרמים לכהנים ול"ד למ"ש הר"מ שם דבמקום דמשמעות הלשון חרמי כהנים או חרמי ב"ה אצל כל בני אדם דאזלי' בתר ל' ב"א וכ' הכ"מ דהיינו דבכה"ג אינו נאמן לומר בלבו היה כך היפך משמעות הלשון אצל כל בני אדם דשאני התם דכל אדם כך קורין אבל מאי דסתם חרמים לכהנים מ"מ יש שקורין ס' לב"ה אלא דרובא דאינשי סתמא לכהנים ובכה"ג נאמן לו' שלא היה בלבו כך ועיין להרדב"ז ח"א דכ"ב ע"א ע"ש ומן האמור ניחא אצלי מ"ש הרשב"א ח"ג סי' ש"ה והובאה בב"י בס"י רי"ז בא' שנשבע שלא לשחוק בשום קוביא אלא בפירות אם יכול לשחוק בביצים והשיב אם אמר מה היה בלבו נאמן אבל סתמא שלא היה יודע מה נתכוון אסור דסתמן של בני אדם עכשיו אין קורין לביצים פירות ע"ש והוא תימה דכיון דסתם בני אדם ביצים לאו בכלל פירות אמאי נאמן כשאמר בלבי לא היה כך היפך משמעות הלשון אצל ב"א ומן הדין לא היה נאמן וכמ"ש הר"מ ועוד אמאי הוצרך לכל זה הא אף דסתמא כך וכך סתם נדרים להחמיר דהצדדים שקולים וכבר עמד ע"ז מהרש"א בח"א בראשו עיין שם

ומן האמור ניחא הכל שפיר דאף דסתמא כך נאמן לו' שלא היה בלבו וכמו סתם חרמים ההוא לכהנים ונאמן לו' שנתכוון לב"ה ול"ד למ"ש הר"מ דאינו נאמן היפך המשמעות וכאמור ומאי דהוצרך לטעם זה דסתמא וכו' ס"ל בטעמא דמתני' כמ"ש הרא"ש דטעמ' משום דהו"ל למשתק אבל אי לאו האי טעמא הוה שרי משום דאוקמיה אחזקתיה וא"כ בנדון הרשב"א דליכא האי טעמא לא היה אסור הסתם ולכך קאמר דסתמא אין קורין לביצים פירות והוי כמו רובא דאזלי' בתריה בכל התורה נגד החזקה ולפ"ז תורה יוצאה בנדונו של מהרש"ך שם דנאמן ההוא גברא דחתם לומ' שכך היה בלבו ועמ"ש בסי' ר"ח

ודע דמתשו' הרשב"א הלזו נר' דפי' אם סתם אסור היינו דשכח מה היה בלבו וגם המח"א הוכיח מתשו' הרשב"א ח"א סי' תר"ב שכן הוא מפ' אך מה שיחס פי' זה להר"מ ע"ש ממ"ש הר"מ בדין ז' ואם נדר סתם אסור נר' שמפ' סתם דמתני' שלא היה בדעתו כלום

והנה רש"י במתני' כ' ב' פירושים במאי דקתני ופירושם להקל ונ"מ בין ב' הפי' אם נאמן לו' בלבו היה כך ומדברי הר"מ נר' דמפ' כפי' הראשון וכ"נ מדברי הר"מ שם שפי' מ"ש הר"מ בד"א כך אפירושן ע"ש ומחלפא שיטתיה ממ"ש בב"י סימן ר"ח דהר"מ מפ' כפי' האחרון וגם הוא תימה והתוס' נראה מדבריהם דאפי' להמפ' כפי' האחרון נאמן לו' בלבו היה כך ע"ש

דף י"ט ע"א ומי אית ליה לר"א ליטמא טמא עיין בהר"ן ז"ל ולפ"ד קושטא הוא לרב דאמר דכן ממש לר"א ספק דרבנן לחומרא וקשה דבריש ביצה דפריך למ"ד משום משקה שזבו אמאי ספיקא אסורה הא ס' דרבנן הוא ע"ש נוקמה כר"א ואין נראה בין טומאה לאיסור וי"ל דשמעתא דהתם ס"ל כסוגיא. דפסחים דוכן דר"א אחדא ע"ש

הא ר"י הא ר"ש וכו' ק' לפי' הרא"ש במתניתין דס' נדרים להחמיר משום דהו"ל למישתק ודכוותה בס' נזירות כמ"ש לעיל א"כ אתיא מתני' דנדרים אפילו כר"י ומתני' דנזירות לא אתיא כר"י דהא בכרי לא שייכא לתא דהו"ל למישתק ועוד מאי פריך דר"י אדר"י דמכירין וצ"ל דהרא"ש דהוצרך לטעמא דהו"ל למשחק היינו כדי ליאסר מתורת ודאי ולא מספק דמשמע ליה דמתניתין מתורת ודאי קאמר דומיא דאם מפרש משל שמים אבל ליאסר מס' בלא האי טעמא אסור וס"ל דאי אסור בלא"ה מס' אז בגוונא דשייך הא מילתא דהו"ל למשתק סלקי' דרגא ואסור בודאי אבל אי לא אסיר מס' בלא ה"ט אז האי טעמא לא מהני לן אלא ליאסר מס' והא בהא תליא וניחא הכל שפיר ועמ"ש לעיל וכן צ"ל בדברי התוס' שכ' דבמתני' אסור בודאי משום דנדר בודאי משא"כ בההיא דכרי והגמ' מוקי לה כר"ש מכ"ש ע"ש וק' דא"כ אתיא מתני' גם כר"י גם דומיא דמתני' דנדרים ונזירות הו"ל לשנויי בהאי חלוקא שכ' התוס' ועפי"ה ניחא שפיר דבהדרגות הם ולפי"ז לר' יהודא קושטא הוא דבנדרים דמתני' ס"ל דאסיר מס' ומאי דלא מוקמי' מתני' כוותיה משום דמתני' מתורת ודאי משמע

ועפי"ז מקום אתנו ליישב פסקי הרמב"ם דסתראי נינהו דבה' נדרים פ' סתם נדרים להחמיר ובה' נזירות פ' ספק נזירות להקל ועפ"י סוגיית הגמ' תנאי נינהו וכבר דשו בו רבים ולקמיה נבאר עוד מזה בע"ה ועפי"ה ניחא שפיר דפ' דינא דמתני' לענין איסור מס' וכיון דלא כ' לוקה סתמו כפי' דלענין איסור קאמ' ולא למלקות ומטעמא שכ' התוס' או הרא"ש ז"ל וא"ש הכל כר"י והגמ' דפריך בתר הכי מסיפא דמתני' דמכירין סמיך ארישא דביהודה וכמ"ש הרא"ש דהומ"ל מרישא ועמ"ש לעיל בספ"ק ועיין להתוס' בדף שאח"ז ודוק.

ע"ב ספיקו חמור מודאו וכו' התוס' בנזיר דף ח' ע"א הק' יתנה בנזיר נדבה ותי' דהחומרא היא אם נטמא קודם שהתנה ע"ש ולפ"ז לק"מ מה שהק' התוס' בשמעתין מהא דקי"ל אם גלח על אחד מג' יצא דבנזיר טמא לא חייל עליו נזירות טהרה עד שיביא