משמרות כהונה חלק א רנה

דלא שייכא החלפה אי בעי' החלפה או אפי' במעמיד נדר שהותר מקצתו הותר כולו ע"ש ונר' שלזה נתכוון הרא"ש בפי' בשמעתין דמפ' ב' נזירות בב"א בתרי אנפי בב"א ממש או אמר הריני נזיר ונזיר אם אוכל ע"ש דנחית לפ' לכל צדדי הס' להצד דבעי החלפה אפי' במקו' דלא שייכא החלפה א"ש בב"א ממש ולהצד דלא בעי החלפה איירי באמר ה"נ ונזיר ומ"מ מדברי התוס' י"ל דמקשי' אליבא דרבא לקמן דכ"ה דאפי' במעמיד נדר שהותר מקצתו הותר כולו גם סוגיא דשמעתין לקמן אליבא דרבא משתעי ועיין מה שכתבתי בי"ד רס"י דף כ"ט ע"ש

ובמה שתי' התוס' דכיון דסליק למנין ב' נזירות הוו כב' נדרים ע"ש דבריהם ברורים ועיין בירוש' בפ"ג דנזיר הלכה ב' ועיין לה' קרבן העדה שם שלא ירד לכוונת דבריהם גם לא ראה דברי הרא"ש בשמעתין ולענין הלכה לשמואל דקי"ל כוותיה בין נזר ב' נזירות בב"א בין אמר ה"נ היום ה"נ היום מונה ב' נזירות וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מה' נזירות ולא ידעתי למה הוצרך מרן בכ"מ להורות מקום הדין מירוש' ע"ש: כתבו התוס' בפ"ק דנזיר דף ה' ע"ב בד"ה מלמד וכו' דבאומר הריני נזיר ונזיר בלא היום לא אצט' קרא דבודאי משמעות דבריו דמונה ואח"כ מונה וכי אצט' קרא לאמר היום ע"ש ובודאי דלפ"ד גם רב הונא מודה באמר ה"נ ונזיר וא"כ הו"ל להגמ' לאוקמי להא ברייתא דמי שנזר ב' נזירות בהכי מיהו אפשר דבכה"ג לא עלתה ב"י בראשונה דדמי לאמר ששים יום ועיין בירוש' בפ"ב דנזיר הלכה ב'

דף י"ח ע"א הא קרא בעיא וכו' הר"ן ז"ל כ' דמקצת מפ' דכולה סוגיא לחיובי ב' ולאו לענין מנין ב' נזירות ותמה עליהם דא"כ מאי פריך הא קרא בעיא ע"ש והיא שי' הריטב"א ז"ל שכתבתי לעיל ולקושי' הר"ן ז"ל נ"ל במ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א בד"ה חומר וכו' דנדרים לא ילפי' מנזיר לחול ע"ד מצוה כדנ"ל מיין ושכר יזיר משום דנזיר איסור כולל ע"ש הרי דגלי קרא בנזיר דחייל באיסור כולל לבטל וכ"ש לקיים וכמ"ש הריטב"א לעיל דנדרים דחיילי לבטל ע"ד מצוה כ"ש לקיים ע"ש ולכך פריך שפיר הא קרא בעיא דלמ"ל להזיר מיין ושכר יזיר נפקא ומדלא פריך הא שבועה בכה"ג חיילא משמע ודאי דשבועה לא חיילא בכולל אפי' לקיים וכ"מ מדאמרי' בסמוך דחומרא דנזיר משבועה משום דחייל אד"מ ונזיר איסור כולל הוא כמ"ש התוס' בשבועות ולא ילפי' מנדרים דחיילי בלא כולל משום דנדרים איסור חפצא וכ"מ דשבועה לא חיילא בכולל מדאצט' קרא בנזיר לחול בכולל וכ"מ מדברי התוס' בנזיר דס"ב ע"ב בד"ה יצא ע"ש וי"ל ע"ז מירוש' שהכיחו התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ד ע"א שבועה שלא אוכל מצה חיילא בכולל וכ' התוס' שם דבשוא"ת דוקא אבל בקום עשה לא חיילא ועוד כ' דבמזכיר האיסור בפיו לא חייל ע"ש ונזיר שוא"ת ואינו מזכיר האסור ומשמע דבכה"ג בשבועה לא חיילא וק' מירוש' הלז וכן ראיתי לה' המגיה בס' המאירי לעיל שהביא קו' זו עש"ב

ונראה לי דאפי' דאית ליה איסור כולל באיסו' הבא ע"י עצמו אפי' בב' ע"י עצמו דהיינו שבועה על שבועה בפ"ג דשבועות דפ"ד ע"ב ע"ש בתוס' דוקא לקיים הוא דחייל שבועה על שבועה כגון שלא אוכל תאנים ואח"כ אמר שלא אוכל תאנים וענבים כדאי' התם אבל לבטל לא חיילא שבועה על שבועה כיון דשניהם ע"י עצמו ושאני ההיא דירוש' דשבועה ע"י אסור הבא מאליו והדין נותן דכיון דמתבאר מדברי הריטב"א שהבאתי לעיל דלקיים מסתבר טפי לחול יותר מלבטל ולא נתבאר בגמ' דחל בשניהם ע"י עצמו אלא בלקיים מנ"ל לומר דחייל אף לבטל וכיון שכן שפיר אצט' קרא בנזיר דחייל דהיינו שבועה שאשתה וחזר ואמר ה"נ כדאיתא בריש נזיר ד"ב ע"י עצמו דבכה"ג בשבועה לא חיילא אפי' בכולל כיון דשניהם ע"י עצמו וניחא הכל שפיר ועיין בס' בשמים ראש סי' רי"א ע"ש ודוק ועיין ברש"י שם בנזיר ולהמאירי שם ועיין לה' קול אליהו ח"א חי"ד סי' ט"ל שכ' דשבועה שלא אוכל כל"פ אע"ג דהוי כולל לא חייל דהוי מזכיר שם האסור ע"ש

עוד הק' הר"ן להמפרשים כולה סוגיא לחיובי ב' אזלי מהא דמי שנזר ב' נזירות וכו' ע"ש ואפשר דלענין קרבן חייב ב' קרבנות אפי' בנזר ב' נזירות ואמר בכל אחת היום דאפי' דמנין אחד עולה לב' חייב ב' קרבנות וא"כ י"ל דכולה ברייתא היא לענין קרבן דהיינו אם הפריש קרבן לשם הראשונה ונשאל על הא' יכול להביאו לשם הב' ועיין בירוש' בפ"ג דנזיר הלכה ב' ע"ש שוב התבוננתי בדברי הריטב"א שהבאתי לעיל דכל מ"ש לחיובי ב' לא כ"כ אלא בנדרים ולא הוזכר בדבריו נזירות כלל וא"כ י"ל דבנזירות כיון דאפשר למנות אחד אחר אחד אין משמעות דבריו לחיובי ב' משא"כ בנדרים ומ"מ מדמה נדרים לנזירות לענין חלות והא כדאי' והא כדאי' כנ"ל

מאי חומרא וכו' אלא משום דכתיב בשבועה ל"י וכו' עיין למהרש"א ז"ל בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א בתוס' בד"ה משא"כ וכו' מ"ש שנראה די"ל על דבריו וי"ל

חיובא הוא דליכא וכו' עיין להמח"א ה' שבועות סי' ז' ועיין מה שכתבתי ביו"ד סי' רכ"ח דין מ"ו ע"ש

הקשה מהרימ"ט ח"א סימן נ"ה אגמ' בפרק ג' דשבועות דכ"ב ע"ב דבעי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן מהו מי אמרי' דעתיה אהיתרא דהיינו כ"ש או לא ותפשוט ליה ממשנתנו דאין שבועה חלה על שבועה באומר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל וא"א נימא דדעתו בשבועה ב' אכ"ש דהתירא הוא אלא ע"כ אסור בכזית כיון דהזכיר אכילה ע"ש ונ"ל דלא בעי למפשט ממשנתנו דאיכא לאוקמה כר"ש דס"ל כ"ש למכות וא"כ לאו התירא הוא ואינה חלה וכדמוכח שם בגמ' דבעי למפשט ממתני' דהתם ופליג שם ר"ש מה"ט ע"ש ולמסקנא דהתם אפשי' הבעיא דלא אמרי' דעתיה אהיתירא כיון דהזכיר אכילה ואתיא משנתנו ככ"ע ועוד נר' דבלא"ה משנתנו לרב הונא איירי בשבועה שלא אוכל ואח"כ אמר תאנים וענבים כדאי' בגמרא לעיל וכיון דבענבים אכילה דכזית קאמר גם בתאנים כן דלא פלגי' דיבוריה

ע"ב מתני' סתם נדרים להחמיר כ' הרא"ש ז"ל בפי' דטעמא הוא דהו"ל למישתק ועמ"ש לעיל בספ"ק ולפ"ד הרא"ש מאי דפריך ממתני' דה' נזירות להקל הוא מחלוקת הריני נזיר שזה חיה דהס' אינו מתברר וכי אזלי' להקל יצאו דבריו לבטלה ומשמע ליה להגמ' דמתני' דס' נזירות להקל בכל עניני ס' איירי ומ"ש הרא"ש לקמן במתני' דס' נזירות. ההיא נחית לפ' עניני הס' אבל פרכת הגמ' היא מחלוקת הכוי והא דמוקי להו בפלוגתא דתנאי דמקדיש חיתו ובהמתו