משמרות כהונה חלק א רנד

לבטל כ"ש לקיים אבל במל"ת כגון נבילה וחלב כיון דלא משכחת לה בביטול גבי נדר א"כ לא אתיא לקיים מכ"ש ומ"ש גבי איסר דאפילו מדאורייתא חלין היינו אפילו דאורייתא באיסור גרידא ולא בלאו ועיין תשו' הרשב"א סי' תרט"ו ופ' מרן בסי' רט"ו ע"ש ועיין למרן בב"י שם שכ' ע"ד הטור שכ"ד רש"י בריש נזיר וכ' הב"ח דט"ס הוא וצ"ל ההיא דגבי איסר ע"ש ומן האמור דגם מההיא דאיסר לא ס"ל כדעת הטור ממ"ש ומ"מ נראה דמ"ל בביטול ל"ת גבי נדר כגון שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני מודר ממנו וכדאי' בריש נזיר ע"ש ועיין בהא חרוני' שם בסי' רט"ו

ולעיקר קושית הריטב"א מההיא דפ' הלוקין נ"ל במ"ש התוס' בפ' השולח דל"ג ע"א לחד תי' דה"ט דנזיר שעבר על נזירותו לוקה ולא הוי התראת ס' משום דרוב אין נשאלין ע"ש ולפ"ז בנדרים דמצוה לאתשולי דמה"ט אמרי' לקמן דנ"ח דנדרים הוי דשיל"מ רוב נשאלין ועיין להר"ן לקמן דפ"ה ע"א שכ' דנדרים קיימי לאתשולי משום דמצוה לאתשולי ע"ש וא"כ הו"ל התראת ס' ולא לקי ואביי דאמר לעיל ד"י ע"א מודה רע"ק לענין מלקות וכו' ס"ל התראת ס' שמא התראה וא"כ אין להוכיח מגמ' דפ' הלוקין כלום דמתני' דהתם חשיב הלאוין שלוקין עליהם ונדרים אין לוקין עליהם דס"ל התראת ס' ל"ש התראה דפלוגתא דתנאי ואמוראי היא בפ' הלוקין דט"ז ע"ש והרמב"ם בה' נדרים שהזכיר בכ"מ מלקות גבי נדרים נר' דס"ל כחד תי' שכ' התוס' בפ' השולח דמשום דאוקמיה אחזקתיה לא הוי התראת ס' ע"ש

כתב הר"ן ז"ל בשם התוס' דהיכא דמזכיר שם החפץ לא הוי דבר שאב"מ ומ"ש בפ"ב יקדשו ידי לעושי' וכו' ל"ד ע"כ ועיין להרשב"א בחי' לעיל דף ט"ו ע"ב ע"ש

ואין נשבעין לעבור מהכא נפקא וכו' ומסיק חד קרא למפטרי' מקרבן וחד קרא למפטריה מלאו ואיכא למידק בנדרים דליכא אלא חד קרא דל"ה דחל עד"מ נימא דלא רבי אלא ללאו אבל לקרבן לא חל דילפי' מלהרע או להטיב משבועה וכדמוכח מגמ' בפ"ב דנזיר דס"ב דהדעת אחרים ילפי' משבועות וא"כ ד"מ נמי לילף וקרא דלה' בלאו הוא דכתיב ואין לו' דאחר דגלי קרא בשבועה דאין חלוק בין לאו לקרבן שוב אין לחלק ביניהם בשום מקום דמדברי הר"ן לעיל ד"ח ע"א גבי נשבעין לקיים נר' דאכתי יש לחלק ביניהם וכ"נ מדברי התוס' בשבועות דכ"ז ע"א בד"ה האדם פרט לאנוס עיין שם ולפמ"ש לעיל דף ח' בדעת הרא"ש ניחא אבל לדעת הר"ן והתוס' ק' וצ"ל כיון דטעמא דנדרים חלין עד"מ משום דמיתסר חפצא עליה האי טעמא שייך גם לענין קרבן ואין לחלק ביניהם בזה דלאו חלות הוא אלא דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו אשר עפי"ז ניחא מ"ש התוס' שם בפ"ב דנזיר דטעמא דנזיר חל להדעת אחרים ולא ילפי' מנדרים משום דמצינו דחל עד"מ ע"ש דק' דא"כ נדרים נמי לא נילף משבועות להדעת אחרים כיון דחל עד"מ ועפי"ה ניחא דהתם לאו חלות הוא דהא מיתסר חפצא הוא ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו

ועפי"ז יש להוכיח דמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א בד"ה חומר דנדרים גופייהו לא חיילי כי אסר נפשיה אחפצא וכו' ע"ש לקושטא הוא הכין אפי' אחר דגלי בנזיר ודלא כמ"ש מהר"י באסן ז"ל הביאו ה' קהלת יעקב רס"ז ע"ד דמ"ש לא חיילי באיסור גברא היינו קודם דגלי בנזיר אבל אחר דגלי בנזיר שוב ילפי' נדרים מנזיר להא מילתא ע"ש דא"כ בהרעת אחרים אמאי ילפי' נדרים משבועות דלא חלין נילף מנזיר כיון דחלין עד"מ באיסור גברא כמו נזיר ואכתי ק' לדעת הר"ן והתוס' מהא דדרשי' לעיל בריש פרקין דבר הנדור מכי ידור נדר לה' ע"ש נימא דדוקא למלקות הוא דבעי' דבר הנדור אבל לקרבן למ"ד יש מעילה בקונמות מתפיס אפי' בדבר האסור וי"ל ועיין לה' קהלת יעקב באות נו"ן נשבע לבטל את המצוה ע"ש

ודע דמדברי התוס' דשבועות דכ"ה בד"ה חומר הנז' נר' דגם בשופר אי אמר קונם תקיעת שופר עלי חלין כמו סוכה והתוס' במס' ר"ה דף כ"ח נסתפקו בדבר די"ל דדוקא בסוכה בלאו מצוה יש הנאה בישיבה ודבריהם תמוהים דמ"ש שופר מלולב ותפלין דעלה נמי קאי הגמ' ועמ"ש המח"א בה"נ סי'

כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה"נ אם נדר לצום בחנוכ' ופורים לא הוי נדר דכיון דמדרבנן נינהו חכמי' עשו חזוק לדבריהם ועמ"ש בכ"מ והרדב"ז בלשונות הר"מ סי' פ"ח כ' אע"ג דדוקא בשוא"ת אבל בקום ועשה אין כח בידם לעקור דבר מן התורה נדרים שאני דקילי דאיתנהו בשאלה ומש"ה יש כח בידם לעקור אפי' בקום עשה ע"ש ועיין בגמ' ביבמות דפ"ט ובנדה דמ"ו ע"ש ועיין להעה"ש סי' רט"ו אות ז' ועיין להתוספות בריש מכילתין בד"ה כל בס"ד ע"ש

דף י"ז מתני' חייב על כל אחת ואחת הריטב"א ז"ל פי' לענין שאם עבר על נזירותו לוקה ב' דחל נזירות ע"נ ע"ש ולפ"ז מ"ש בגמ' מגו דקא מתוסף יומא יתירא וכו' היינו כולל ממש דמגו דחל איום חל על שאר ימים הראשונים ומתבאר מזה דבכה"ג הוי כולל אף דבזמן האיסור הנוסף דהיינו יום ל"א כבר חלף הלך לו איסור הא' דהיינו שאר הימים ומכאן תשובה מוצאת לנדון ה' קול אליהו ח"א חיו"ד סי' ט"ל בנשבע להשתתף עם חבירו יב"ח ושוב נשבע שלא להשתתף עמו לעולם והעלה דבכה"ג לא הוי כולל כיון דבזמן חלות האיסור הנוסף כבר חלף הלך לו האיסור הראשון דהיינו היב"ח הראשונים ע"ש ולפ"ד הריטב"א מתבאר דבכה"ג הוי כולל ומ"מ דברי הפר"ח בה' פסח סימן תע"ח דכ' דלא הוי כולל מגו דחל אכזית בתרא חל אכזית קמא ע"ש אינם ענין לזה ורב המרחק ביניהם דכזית בתרא אינו מבורר ונקרא בתרא עד שיאכל הקמא אבל הימים ידועים ומבוררים וחילוק זה מבורר בדברי התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ח סע"ב שכ' לחלק בין שלא אוכל ט' ועשר דלא הוי כולל לשלא אוכל תאנים ואח"כ אמר תאנים וענבים ע"ש ונדון הפר"ח דמי ממש לט' ויו"ד ונדון הקול אליהו דמי לתאנים וענבים וכבר כתבתי לחלק כן זה רבות בשנים והארכתי בזה עיין שם ולפ"ד הריטב"א דמתניתין לענין חייב ב' מתניא מאי דקאמר הגמ' לקמן דנזיר ה"ד דאמר ה"נ היום ה"נ למחר דכוות' שלא אוכל תאנים ואח"כ ע"ש לא יתכן מ"ש הר"ן ז"ל דמאי דמדמה להו בכה"ג משום דחלו זה אח"ז וע"כ דמפ"ל הריטב"א כדברי רש"י ז"ל ועיין להר"ן בסוף הסוגיא

ע"ב מי שנזר ב' נזירות וכו' עיין להתוס' בפרק ג' דשבועות דכ"ז ע"ב בד"ה הכי שהק' אמאי לא אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו בנדר ב' נזירות בב"א ע"ש וכ' המח"א בה"ש סי' ט' דמדבריהם יש להוכיח ספיקו של הרא"ש בפסקיו לקמן דכ"ה דנסתפק היכא