משמרות כהונה חלק א רנא

גבי חרמים ועמ"ש לקמן גבי לא אימרא וכו'

ודע דהתוס' והרא"ש ז"ל בפ"ג דשבועות פ' דאם אסר נבילה בנדר והתפיס בו אינו נדר דבעיקרו מתפיס ומזה הוכיח מרן בב"י סי' ר"ד דדעת הרא"ש ז"ל דנקטי' בבעיין דבעיקרו מתפיס אף להקל והרב כהונת עולם כ' דזה לא נכנס בבעיין כיון דהאיסור הא' עדיין עליו ולא אבעיא לן אלא היכא דעיקרו חלף הלך לו והוכיח כן מדברי הרמב"ם ז"ל דנקיט בבעיין בדהשת' מתפיס ובאסר נבילה בנדר והתפיס בו כ' כדברי הרא"ש ז"ל וכ"נ מדברי הרדב"ז ז"ל ח"ג סימן תי"ג דבכה"ג באיסורא מתפיס אף אי נקטי' בבעיין בדהשתא מתפיס ע"ש וי"ל כיון דעדיין שניהם בו איסור ונדר אמאי לא אמרי' דעתו על שניהם דהיכא שהתפיס בדבר הנדור ובדבר האסור הוי נדר ואינו מזיק מה שמתפיסו גם בדבר האסור וכמ"ש גדולי האחרונים והובאו בכנה"ג הגב"י סימן ר"ה אות ד' ע"ש וכיון שכן נימא דדעתו להתפיס בשניהם ועיין בגמ' לעיל סד"א באיסור נותר וכו' קמ"ל דנר' דר"ל קמ"ל דבשניהם מתפיס ועמש"ל בשם ה' מח"א

כתב הרדב"ז ח"ג סי' תי"ג דהא דלא איפשי' בעיין בדמעיקרא דאי בדהשתא הא אין אדם מד"ל משום דאף דאמרי' שהוא נתכוון למעיקרו כיון דמשמעו' דבריו בדהשתא הו"ל דברים שבלב ואנן בעי' פיו ולבו שוין ע"ש וק' ממ"ש הר"מ בפ"ב הרי עלי כחרם אסור אף דהוא פ' סתם חרמים לכהנים ע"ש הרי דמשמעות דבריו על חרמי הכהנים ואזלי' בתר לבו משום דאין אדם מד"ל וע"ש בלח"מ ומאי דלא אמרי' בכה"ג דבעיין אין אדם מר"ל משום דטעי דסבר דקדשי גם לאחר זריקת דמים בגמ' בנזיר דכ"ב ע"ש ומאי דפשיט הגמ' בעיין מברייתא דאיזהו איסר עמ"ש לעיל וי"ל

הא דאמר לאימרא וכו' ברייתא בדאמר לא אימרא או בפת"ח לפי חילוף הגי' ומ"מ רישא דשאני אוכל לא א"ש והר"ן ז"ל כ' דרישא בשבא וסיפא בפתח ולפמ"ש הר"ן ז"ל לעיל במתני' דבאימרא דאסור משום דסתם נדרים להחמיר ע"ש א"כ כיון דיכול להיות אימרא דחולין ברישא דשאני אוכל הוי להחמיר כשאנו מפ' אימרא דחולין דהו"ל כמו לא חולין שאוכל דאסור ונ"ל שלזה כיון הרא"ש ז"ל בפי' ותרי מילי קאמר בתחילה כתב דברייתא בפתח ובשבא ור"ל רישא בשבא וסיפא בפתח דאי רישא בפתח שרי דהו"ל כאומר חולין שאוכל לך והדר קאמר דאפי' בפתח אתיא רישא דהו"ל כאומר לא חולין והיינו להגי' שהביא לעיל דגריס במתניתין לחולין שלא אוכל לך ויותר נראה דט"ס נפל בדבריו וצ"ל א"נ ועיין להמש"ל

ודע דלפ"ד הר"ן דבאימרא משום סתם נדרים היא דאסור יש להוכיח דסתם נדרים להחמיר אפי' בס"ס דהא באימרא איכא ס"ס שמא דחולין ואת"ל דקדשים דילמא לאחר זריקה מיהו לפמ"ש לעיל דהאומר הרי עלי כחטאת וכו' לאו משום סתם נדרים להחמיר הוא דאסיר אלא דכך משמעות דבריו דבעיקרו מתפיס ליכא הכא ס"ס ועיין להקמ"ר שהבאתי לעיל אלא דהתם בס' דדינא ועמ"ש לעיל ע"ד הקמ"ר

ע"ב באומר יאסר פי לדבורי וכו' כ' הר"ן ז"ל משום דסתם נדרי' להחמיר וה"ה דהומ"ל ב"י מדרבנן ע"כ י"מ דהא הטעם דסתם נדרים להחמיר משום דא"כ הו"ל למישתק וכמ"ש הרא"ש בפי' והרא' לקמן אמתני' דסתם נדרים להחמיר וכיון שכן הכא דאיכא ב"י מדרבנן אפי' בדבר שאב"מ ליכא טעמא דהו"ל למישתק דהא מ"מ איכא נדר מדרבנן ונימא דנתכוון להכי וא"כ ע"כ דהגמ' כאן ל"ל הא דב"י מדרבנן אבל לפום מאי דאמרי' לקמן דאיכא ב"י מדרבנן ע"כ דמתני' באומר ממש ולא נעשה ועפי"ז ניחא דברי הר"מ ז"ל בחיבורו בפ"ב ע"ש להלח"מ עכ"ד וליתא דהא לאביי לקמן דפ"ב גם המתפיס בדבר האסור צריך שאלה מדרבנן אפילו לת"ח וכדעת הר"מ ז"ל בכל דבר האסור כן הוא ול"ד באומר לאשתו ה"א אסורה כאימא כמו שפ' בה"נ ע"ש והשתא תקשה לאביי ממתני' דלעיל לא דכי פיגול ונותר וכו' דכולהו מטעמא דסתם נדרים להחמיר כמ"ש הר"ן והרא"ש ושאר הראשונים שם ע"ש ואמאי הא כיון דאיכא ב"י מדרבנן ליכא טעמא דהו"ל למישתק אלא ע"כ דהא דאצט' לקמן לטעמא דהו"ל למישתק היינו כי היכי דליהוי אסור מתורת ודאי אף כי בסתם נדר ולוקה וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ט דלוקה על סתם נדרים דלא כ' דאינו לוקה אלא במיעוט לגבי רובא ע"ש אבל ליאסר מספיק' בלא הך טעמא אסיר דספיקא דאורייתא לחומרא וא"כ ניחא הכל שפיר

ועפי"ז ניחא לי מה שזה ימים שמעתי מק' בגמ' לקמן דפריך אמתני' דסתם נדרים להחמיר ממתני' דס' נזירות להקל דמאי פריך הא נדרים דבר שיש לו מתירין משום דמצוה לאתשולי כמ"ש בנדרים דנ"ח ובדבר של"מ ס' להחמיר כמ"ש בריש ביצה אבל נזירות לאו מצוה לאתשולי ועפי"ה ניחא שפיר דמתני' דס' נדרים להחמיר מתורת ודאי ולא מס' ועיין לקמן דף י"ח ובמ"ש שם

דף י"ד ע"א הא בת"ח הא בע"ה הר"מ בפ"א מה"נ פ' דגם מתפיס בדבר האסו' צריך שאלה לע"ה ול"ד באומר לאשתו ומרן בכ"מ תמה עליו מסוגיא דגמ' לעיל דפריך הא מדקתני סיפא וכו' ע"ש ונ"ל דס"ל להר"מ דטעמא מאי דמחמרי' באומר לאשתו משום דשכיחי או משום שלא יקניט וכו' וכדכתב הר"ן והרא"ש ז"ל ובנודר בתורה לא שייך האי טעמא ואפ"ה קתני דנודר בתורה צריך שאלה לע"ה וע"כ הגמ' לעיל דפריך הא מדקתני סיפא אכתי לא אסיק אדעתיה האי ברייתא דנודר בתורה אבל לפום האי בריית' אפי' בשאר דבר האסור צריך שאלה לע"ה ועיין בהרא"ש ז"ל בפי' שו"ר להמח"א סי' י"ד שכ"כ ולפי פסקי הרמב"ם ז"ל ניחא מה שהק' הר"ן ז"ל בסוף פרקין דלעיל אמאי לא מוקי הגמ' מתני' דקונם פי מדבר בבל יחל מדרבנן ע"ש מה שנדחק ולפום פסק הר"מ ז"ל ניחא שפיר דכיון דהך מתניתין קתני אסור ובמשנה שאחריה קתני ואלו מותרין וכו' ע"כ מאי דאסר בקמייתא התיר בבתרייתא וא"כ לא מיתוקמא קמייתא אסור מדרבנן דהא בבתריית' נמי אסור מדרבנן

איברא דכל זה א"ש לתי' דאביי דבת"ח נמי צריך שאלה אבל לתי' רבא דדוקא בע"ה צריך שאלה מיתוקמא קמייתא אסור מדרבנן ולת"ח נמי אסו' אבל בבתרייתא לת"ח שרי והגמ' לעיל אזיל אליבא דתי' דאביי ולפמ"ש הכ"מ בפ"ג בשם ה"ר מרדכי בדעת הר"מ דמאי דמסיק רבינא לקמן בל יחל מדרבנן דוקא לע"ה ע"ש א"ש גם אליבא דתי' דרבא ואפשר דרבינא דנקט לה סתמא צריך שאלה ס"ל כתי' דאביי אבל לרבא גם בההיא דלקמן דוק' לע"ה והרמב"ם ז"ל פ' כתי' דרב'

ע"ב מתני' קונם שאני ישן וכו' כתב הר"ן ז"ל דשאני גרסי' דהא נדרים איסו' חפצא