משמרות כהונה חלק א רנ

דמים ואמרי' בעיקרו מתפיס קודם זריקת דמים ע"ש ואפילו לפ"ז אין ראיה דמחית לאחר זריקה אי אמרינן בעיקרו מתפיס דהיינו קודם שהתפיסו הו"ל כמו עיקרו דעיקרו דלא אמרי' בעיקר עיקרו מתפיס וכמ"ש לעיל משם המאירי ז"ל וכן בס"ד דאמרי' דפליגי אי מהשתא אי מעיקרו דאיירי לאחר זריקת דמים הא דלא אמרינן בעיקרו קודם שהקדישו משום דהו"ל עיקרו כיון דמחית אחר זריקת דמים גם בעיקר ראייתו דש"ה בבכור דכתי' לה' גם מ"ש המח"א דצדדי הבעיא הוא אי אמרינן בדהשתא משום דמשמעות הענין כן הוא או בעיקרו משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ע"ש מדברי הר"ן ז"ל בשמעתין אין נראה כן דהביא ראיה דבדהשתא קמתפיס מגמ' דנזיר ע"ש וא"א ליכא שום ראיה משום דהתם אפי' אי אזלי' בתר השתא לא יצאו דבריו לבטלה ובכה"ג ודאי דאמרי' בדהשתא כמשמעות הענין לפ"ד המח"א אלא ע"כ דליתא ועמ"ש עוד ע"ד המח"א לעיל בפשיטותא דפגול ונותר ע"ש

והנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"נ פ' בדין י"ג הרי עלי כבכור מותר ובדין ט"ו במחית בשר בכור פ' לפני זריקת דמים אסור ולאחר זריקה שרי והמה תרתי דסתרן לפי סוגיית הגמ' גם לפי מאי דפ' בשלמי' בעיקרו מתפיס הול"ל בבכור אפי' לאחר זריקה אסור דבעיקרו מתפיס ועיין למרן בכ"מ והלח"מ כ' דהר"מ ס"ל להפך דבבכור אי אמרי' מעיקרו שרי דהיינו קודם שהקדישו ואי מחית גביה לפני זריקה אי אמרי' בדהשתא אסור אבל לאחר זריקה לכ"ע שרי דאי בדהשתא הרי אחר זריקה ואי במעיקרו הרי עיקרו קודם שהקדישו שרי והגמ' הק' אי לפני זריקה מ"ט מאן דשרי דכיון דאמ' בפי' לפני זריקה ודאי אאחר שהקדישו קאי ואי לאחר זריקה מ"ט מאן דשרי אלא במחית גביה ר"ל לפני זריקה ומאן דשרי סבר מעיקרו מתפיס קודם שהקדישו ומאן דאסיר סבר בדהשתא ודחי לעולם דאמר בפי' לפני זריק' ומשמעות לפני זריקה אקודם שהקדישו ומאן דאסיר משום דכתיב לה' ובכן א"ש פסקי הר"מ דאומר עלי כבכור אמרי' מעיקרו מתפיס כמ"ש הר"ן ז"ל ועיקרו אינו קדוש וכי מחית לפני זריקה אסור דכיון דבעיין לא איפשי' נקטי' להחמיר ובבכור אמרי' בדהשתא ואחר זריקה ממ"נ שרי עכת"ד ודברים נכונים הם אך לא היה צריך לכל זה הדוחק דלפי מאי דאמרי' לפני זריקה הדרינן מסברא קמייתא ואמרי' בקודם שהקדישו אלא בפשי' א"ש דה"ק לעולם לפני זריקה ומשמעות דבריו אחר שהקדישו כדאמרי' מעיקרא ומאן דשרי סבר דאפי' אחר שהקדישו דבר האסור הוא כיון דבלא"ה הוה קדיש ולא אהני דבוריה וא"ש כל הסוגיא בדקדוק טפי כמו שתראה והר"מ פ' כר' יעקב דאוסר ולכך באומר בבכור שרי משום דבעיקרו מתפיס ואומר לפני זריקת דמים לא הוצרך הר"מ להזכירה דנשמע מחלוקת מחית גביה לפני זריקת דמים דטעמא דאסיר משום דבהשתא שמעינן כמ"ש בלא מחית ואמר בפי' לפני זריקת דמים וקצת ראיה דהר"מ פ' כר' יעקב מגמ' בפ"ק דנזיר דמוקי ר' יהודה דאמר נזיר שמשון הוי נזיר כר' יעקב לכולהו לישני והר"מ בה' נזירות פ' כר' יהודה ומה"ט פ' הר"מ כר' יעקב לגבי ר' יוסי משום דהלכה כר' יהודה לגבי ר"ש ועיין להלח"מ בה' נזירות אך אמנם לפ"ד הלח"מ יקשה לי מ"ש הר"מ בדין י"ג שכ' וכתיב לא יקדיש וכו' מה שלא נזכר בגמרא וכ' מרן בכ"מ דבא לו' דאין משנין מקדושה לקדושה דאי משנין הו"ל דבר הנדור ע"ש ולפ"ד הלח"מ אפילו אי אמרינן מקדושה לקדושה שרי משום דבעיקרו מתפיס ועוד דהו"מ לאוקמ' פלוגתייהו במחית וכ"מ במעיקרו מתפיס ומאן דאסר משום דעומד להקדישו מיהו לזה י"ל דאי הכי תפשוט דלרבי יהודה דהילכתא כוותיה ס"ל מעיקרו בין לס"ד בין למסקנא ומה"ט י"ל דפ' הר"מ כר' יהודה מדלא אוקמה במחית וכ"ע בדהשתא משום דתפשוט מר' יעקב דבדהשתא מתפיס בין לס"ד בין למסקנא ומה"ט פ' הר"מ כרבי יעקב מדלא אוקמה במחית וכ"ע בדהשתא

והרב שע"ה כ' דמ"ש הר"מ בשלמי בעיקר מתפיס מיפשט פשיט"ל ולאו משום ס' נגע בה' וס"ל דהבעיא נפשטה מיהא דוקא בבשר ז"ש בעיקרו מתפיס משום דאין אדם מד"ל אבל בבכור בדהשתא מתפיס דאי בעיקרו הוי דבריו לבטלה ע"ש שהאריך בישוב הסוגיא וכבר כתבתי למעלה דמהסוגיא דנזיר דכ"ב נר' דבשלמי' טעי דסבר קדשי אפי' לאחר זריקה והוכחתי דאין צדדי הבעיא משום אין אדם מר"ל דלא כהמח"א ומעתה גם בשלמים מידי ספיקא לא נפקא ומזה י"ל גם על מ"ש ה' שמחת יו"ט סי' מ"ח בישוב פסקי הר"מ הללו עש"ב במה שחלק בין בכור לשלמים והנה השע"ה הק' ג' קושיות ע"ד הלח"מ ולדרכנו שכ' ל"ק זולת אחת מהנה דאי הר"מ שפ' בשלמים בתר מעיקרו מכח ס' להחמיר אמאי לא ביאר דאינו לוקה ע"ש ואפשר דכאן לא הוצרך לבאר דמובן מעצמו כיון דפ' דינא דשלמים ובכור כי הדדי ובהא אזיל בתר מעיקרו ובהא אזיל בתר השתא ובהכי ניחא מה שהק' השע"ה עמ"ש הלח"מ גבי דלא ביאר הר"מ בנותר של עולה דלפ"מ הלח"מ כאן ל"ק ע"ש די"ל דהי"ל לבאר דדוקא בנותר של עולה הוא דלוקה אבל הכא לא הוצרך לבאר כדכתי' באופן דנר' דמ"ש בדעת הר"מ הוא היותר נכון

וראיתי להקמ"ר שכתב ליישב פסקי הר"מ ז"ל דמספקא ליה מילתא לדינא אי בכור אחד שהקדישו הוי דבר הנדור או דבר האסור גם מספק"ל אי בתר השתא אי בתר מעיקרא וס"ל דכי אמרי' סתם נדרים להחמיר הוא בחד ספיקא אבל בתרי ספיקי להקל ולכך באמר הרי עלי כבכור איכא השתא תרי ספיקי שמא בכור דבר האסור הוא ואת"ל דבר הנדור שמא בתר מעיקרו קודם שהקדישו או אחר זריקה ובמחית בשר בכור לפני זריקה פ' דאסור דליכא אלא חד ספיקא דבודאי אזלי' בתר השתא דלא מספק"ל אי אזלינן בתר מעיקרו אלא אי היכא דאי אזלי' בתר מעיקרו אסור ובלאחר זריקה פ' דשרי דהו"ל ס"ס ע"ש והנה מאי דפסיק ותני דבתרי ספיקי להקל בנדרים הדבר צריך אצלי תלמוד דלקמן דנ"ג ע"א אמרי' בגמ' דלא אזלינן בתר רובה בנדרים וחיישי' למיעוטא להחמיר וכ"פ הר"מ ז"ל בפ"ט מה"נ דין ד' ודין ה' ע"ש וכ"כ הלח"מ בפרק ב' דין ה' מסברא דנפשיה בדעת הר"מ דאף דסתם חרמים לכהנים בסתם נדרים חיישי' ע"ש ועיין בירושלמי לקמן אמתני' דסתם נדרים ע"ש ועיין להלח"מ בפ"ט שם מילתא בטעמא דחיישי' למיעוטא בכה"ג ועיין להטור ביו"ד סי' ט"ל ע"ש ועיין למרן בב"י סי' ר"ח מה שהק' על הטור מההיא דשמן ע"ש ולא ידעתי מקום לקושי' דהא דחיישי' למיעוטא גבי שמן הא להחמיר ואמרינן דנתכוון לתרוייהו ומעתה דחיישינן למיעוטא בסתם נדרים ולא אזלי' בתר רובא גם בס"ס מחמרי' דרובא עדיף מס"ס או כי הדדי נינהו ועיין בכללי ס"ס והטעם הוא כיון דנדר דאלא"ה הו"ל למישתק וכמ"ש הלח"מ