משמרות כהונה חלק א רמט

דילמא שאני ההיא דאיסר דאי בדהשתא היתר גמור הוא ולמ"ל דנדר אבל בשלמים סבר דגם לאחר זריקה קדשי ולכך י"ל בדהשתא וכדמחלק הגמ' בנזיר דף כ"ב ע"ב איבעיא אי בעיקרו מתפיס או בצננא מתפיס ע"ש וצ"ל דדוקא התם דהצדדים שקולים אי בעיקרו אי בצננא מפלגי' בהכי אבל כאן דצדדי הבעיא היא אי בדהשתא מתפיס משום דאין דעת האדם אלא על מה שלפניו דהיינו בדהשתא א"ד בעיקרו מתפיס ואין מוכרח דדעת האדם על מה שלפניו דוקא ופשיט שפיר דאי דעת האדם לעולם היא על מה שלפניו דוקא מ"ל טעי או לא טעי הא אי במעיקרא הו"ל לפרש ומעתה קושיית התוס' אין לה מקום דכיון דפשיט"ל דדעתו אמעיקרו כי מספקא לן אי במעיקרא קודם מיתת אביו או אחר מיתת אביו בהא מילתא ודאי על אחר מיתה קאמר דאי קודם הו"ל למישתק וכדקאמר הגמ' בנזיר אבל אין לתרץ בקושיית התוס' דכיון דמספק"ל אי בקודם מיתה או אחר מיתה אמרי' סתם נדרים להחמיר דאפי' בהיתר ממש אמרי' להחמיר כדאי' במתני' דלקמן די"ח דנדר בחרם וכו' ע"ש הא ליתא דהברייתא מפ' איסר בכה"ג מוכח דלאו מדין ספיקא הוא

וראיתי להמח"א בה"נ סי' י"א שהק' עמ"ש התו' בשבועות ד"ך ע"ב דאי אסור מדאורייתא ונדר ממנו והתפיס בו הו"ל מתפיס בדבר האסור דבעיקרו מתפיס דע"כ לא בעי בגמרא אלא בדהשתא מתפיס דכן משמעות הענין דעל מה שלפניו מתפיס או בעיקרו מתפיס משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אבל היכא דהאיסור והנדר הם עכשיו עליו בודאי בנדור מתפיס דלפניו הוא ואין אדם מד"ל והוכיח כן מדפשיט מנותר ודחי בנותר של עולה דסד"א באיסור נותר מתפיס קמ"ל בהקדש מתפיס הרי היכא דשניהם לפנינו דהיינו איסור עולה ואיסור נותר פשיט"ל בנדור מתפיס ע"ש ולא ראה דברי התוס' לעיל שכ' דשאני נותר דאיסורו גופיה מכח הקדש קאתי וסיימו לפ"ז א"ש ההיא דפ"ג דשבועות ע"ש גם מדברי רש"י נר' דאין צדדי הבעיא כמ"ש המח"א דמשום דאין אדם מד"ל שהרי פי' רש"י בפשי' דנותר דפשיט דבדהשת' קמתפיס ואי איתא לדברי המח"א מאי פשיט הא שאני ההיא דנותר דאי בדהשתא איתנהו לתרוייהו דלפניו הוא ואין אדם מד"ל ולכך לא אמרינן מעיקרו מתפיס דהיינו בהתרה לשי' רש"י ז"ל משא"כ בבעיין אלא ע"כ דצד דמעיקרו מתפיס לאו משום דאין אדם מר"ל ועוד דאי מאי דאמרי' מעיקרו משום דאין אדם מד"ל הא טעי דסבר קדשי אחר זריקת דמים וכמ"ש בגמ' דנזיר שהבאתי אלא ע"כ דצדדי הבעיא הם אי בדהשתא משום דמסתמא אין דעת האדם אלא על מה שלפניו או דלא אמרי' האי סברא ודעת האדם יכול להיות אמעיקרא ומה שהוכיח המח"א משמעתא דלקמן גבי בכור עיין מה שכתבתי שם ועיין להרדב"ז ח"ג סי' תי"ג ומה שפי' המח"א בגמ' דשבועות ומדמה לה לבכור ל"ד כלל דשאני בכור דמה אינו מוסיף לו שום חלות כלל דמעיקרא קדוש והשתא קדוש אלא דמצוה להקדישו דכן מצות המלך משא"כ בנדר ע"ד שאסור מקודם שהסיע עליו איסור שלא היה בו ועיין לה' כהונת עולם סי' ר"ד שהוכיח דמ"ש התוס' והרא"ש בשבועות בעיקרו מתפיס לא נכנס בגדר הבעיא דגמרא כיון דהאיסור דמעיקרא אכתי עליו ע"ש

בחלת אהרן וכו' כ' הר"ן ז"ל אע"ג דבקריאת שם מ"מ כיון דלא נאסרה לכל שרי ע"כ וה"ד בדבר שחובה עליו וכגון חטאת וחלה אבל בנדר ממש אף דלא נאסר לכל מקרי דבר הנדור דהא מתפיס בנדר הוי נדר לכ"ע

ע"ב והא תרומת לחמי תודה וכו' לפי' קמא דרש"י ז"ל צ"ל דלמאי דמוקמי' דאפריש בלישה מקדיש קדושת פה מכח ההפרשה אף דלא נשחט הזבח גם צ"ל דמאי דקאמר ליתני לחמי תודה וכ"ש תרומתו היינו דליתני נמי חלת אהרן ובמקום תרומתו ליתני לחמי תודה דאל"ה הו"א תרומתו דדבר האסור הוא אסיר דל"ד לתודה דאי אזלי' בתר מעיקרא היתר הוא וכ"מ בדברי רש"י ז"ל ועיין להלח"מ בפ"א מה"נ

דאפרשינהו בלישה כ' הרא"ש והר"ן ז"ל שעשה עשר חלות וכו' נר' שפי' כן כי היכי דליהוו מ' דמהשתא ל"צ למאי דאמרי' מעיקרא למצוה ופשוט

אי לפני זריקת דמים מ"ט דמאן דשרי כ' הר"ן ז"ל דאי אמר סתמא עלי כבכור ודאי בעיקרו מתפיס בכה"ג כדתנן חטאת וכו' מקשים דילמא האי מתניתין דחטאת משום דס"ל סתם נדרים להחמיר ולמאן דס"ל לקמן די"ט סתם נדרים להקל פליג ונימא ר"י דשרי ס"ל כמ"ד סתם נדרים להקל ואמאי לא מוקי פלוגתייהו בה"ג ואין לו' דר"י גופיה ס"ל לקמן סתם נדרים להחמיר גבי ברי דהכא ר' יוסי הוא דפליג עם ר' יעקב ולא ר' יהודה וט"ס נפל בספרים וכדמוכח מפ"ק דנזיר ד"ד ע"ב ע"ש ויל"ד ע"ד מרן הכ"מ בפ"א מה"נ שכ' דפ' כר' יהודה לגבי ר' יעקב משום דהוא מארי דתלמודא דהול"ל משום דר' יוסי נימוקו עמו ולפמ"ש לעיל דבבעיין ל"ש לתא דסתם נדרים להחמיר משום דטעה כדאמרינן בנזיר דכ"ב ע"ש ניחא שפיר דה"נ גבי בכור טעי ועי"ל דא"כ אמאי נקט בכור ליתני קדשים סתמא דאפילו בקדשי קדשים שייכא פלוגתא זאת ולמאי דאמרינן דפליגי אי מעיקרו אי מהשתא פלוגתייהו שייכא גם בשלמים אלא כיון דלא שייכא בקדשי קדשים נקט חד מקדשים קלים ולאפוקי קדשי קדשי' הוא דאתא ומ"מ נר' עיקר דבכה"ג לא שייכא לתא דסתם נדרים להחמיר וכמו שכתבתי למעלה וכ"נ מדברי הר"ן ז"ל הללו דמתניתין דחטאת עולה וכו' לאו מטעמ' דסתם נדרים להחמיר אלא משום דכן משמעות דבריו בלי שום ספק וכ"נ מדברי הלח"מ בפ"א מה"נ דין ט' ומזה י"ל עמ"ש ה' שמחת יו"ט סי' מ"ח דקע"ט סע"ד דנראה דפשיט"ל דמתני' דחטאת עולה וכו' טעמא משום דסתם להחמיר ועפי"ז תמ'ה יקרא ע"ד התוספות בנזיר ע"ש ועיין לה' קמ"ר בפ"א מה"נ דין ט'

דף י"ג ע"א לא לעולם לפני זריקת פשטא דגמ' הוא דלא איירי במחית אלא באמר לפני זריקת והוא צד הא' דקאמר הגמ' אי לפני זריקת דמים וכו' ובכה"ג דאמר לפני זריקת דמים ודאי משמעו' הוא אחר שהקדישו ולאו אלפני דלפני דהיינו קודם שהקדישו והמח"א בה"נ סי' י"א הוכיח משמעתין דבדב' שהוא אסור ונדר ממנו דאיכא השתא תרוייהו איסור ונדר אמרי' בנדר מתפיס ולא נכנס ד"ז בבעיין דלא כהרא"ש בפ"ג דשבועות דא"א אכתי תפשוט דבהשתא מתפיס דאי בעיקרו מתפיס מ"ט מאן דאסר נימא בעיקרו קודם שהקדישו ונר' דאין מכאן הוכחה כלל דכיון דאמר לפני זריקת דמים בהדיה ודאי אין משמעות דבריו קודם שהקדישו וכדכתיבנא והרשב"א ז"ל פי' דמאי דאמרינן לעולם לפני זריקת דמים היינו במחית לאחר זריקת