משמרות כהונה חלק א רמח

אלא דפליגי בשיירי הלשכה גופייהו אי מועלין בהם וע"ש בתוס' בד"ה תרי ע"ש וגם על הר"ן ז"ל יש להרגיש שכ' בשמעתין תרי תנאי דתנא דמתני' ס"ל דדעתו ע"ד הקרב ותנא דברייתא ס"ל דדעתו על עצים וכו' דמוכח מדבריו דלכ"ע לא קדשה ירושלים ועיין בדברי רש"י בשמעתין בס"א הכתובה בספרים ומג' דקידושין מבואר דפליגי אי קדשה או לא וכזאת מקשים על התוספות בשמעתין שכ' דלכ"ע קדש' ופליגי אי דעתו כמו שירושלי' מקודשת מכל הארצות וכו' ע"ש דלפ"ד מאי פריך הגמ' שם וירושלים מי מקדשא והתנן וכו' ע"ש והר"מ בספ"ו מה' מעילה פ' אין מועלין בשיירי הלשכה וכ' הכ"מ פלוגתא דר"י ור"מ ופ' כר"י ע"ש וק' דמלבד דע"כ ל"ג דברי ר"י בההיא ברייתא כמ"ש התוס' שם עוד בה דהגמ' שם מסיק דר"י הוא דאמר מועלין בעתיקין ומשבש לההיא ברייתא ע"ש ואפשר לו' דכל עצמו של הגמרא דמשני תרי תנאי ואליבא דר"י ולא קאמר תרי תנאי ואליבא דר"מ משום דס"ל דבלא"ה צ"ל תרי תנאי אליבא דר"י משמעתין וכמ"ש הריטב"א ז"ל וכיון דלדעת הר"מ הך סברוה לא קיימא כמ"ש מרן בה' נדרים מעתה אין לשבש הברייתא ומוקמי' תרי תנאי ואליבא דר"מ והגמ' בקידושין ס"ל כס"ד דשמעתין דסברוה לו' כן וא"צ למ"ש בסמוך ועיין להלח"מ בה"נ במ"ש ע"ד מרן הכ"מ מגמ' דלקמן ברפ"ב ע"ש מיהו אכתי קשה להר"מ דפ' דאין מועלין בשיירי הלשכה ופ' בה"נ כירושלים אסור והמה תרתי דסתרן לפום שמעתא דקידושין ובדוחק י"ל דס"ל בירוש' דבדבר הקרב בירושלים קאמר ואף דלא מקדשא אסור וצריך להתיישב בכל זה ואני אמרתי בחפזי

ע"ב לחולין שאוכל לך אסור כ' הרא"ש ז"ל בפי' אי גרסי' במתני' לחולין שלא אוכל לך ניחא טפי ע"ש וק' להך גי' מאי פריך הגמ' לעיל אמתני' אי ר"מ סא ל"ל מכלל הן אתה שומע לאו נוקמה בלחולין בפתח ופי' לא חולין אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך וכה"ג מודה ר"מ כיון דאמר שלא אוכל לך כדמוכח בשמעתין וכדכת' הר"ן והרא"ש ז"ל וצ"ל דדוקא אם אמר לחולין לא אוכל לך בלא שי"ן הוא דמפרשי' לפיכך לא אוכל לך כי אמר לחולין שלא אוכל לך השי"ן מורה דנמשך אלחולין ואין לפרש בו לפיכך וכו' אך לפ"ז הרא"ש בד"ה נעשה היה לו לחלק בין הא דברייתא למתני' בהכי ומ"מ יש להעמיס זה בפי'

ועפי"ז ניחא מה שי"ל לפי' הר"ן ז"ל מנ"ל להגמר' דבלא אוכל לך מודה כדי להק' וכבר עמד המש"ל בפ"א מה"נ בזה ע"ש מ"ש ועפי"ה י"ל דמדמשני תנא דברייתא בלישניה דברישא קאמר שלא אוכל בשי"ן ובסיפא קאמר לא אוכל בלא שי"ן ע"כ דאתא לאשמועי' דאפי' בכה"ג דמודה ר"מ דמכלל לאו אתה שומע הן והיה מן הראוי לפ' לפיכך לא אוכל לך לא מפרשי' למילתי' בהכי ומ"ה פריך מ"ש מלקרבן ומה שדקדק עוד שם המש"ל מנ"ל להר"ן ז"ל דלקרבן בפתח קאמר ומפרשי' ליה כמו שבא ע"ש י"ל כיון דהמק' דפריך והא ל"ל מכלל לאו וכו' ע"כ דס"ל בפתח קאמר מסתמא גם המתרץ בהכי איירי כל שלא פי' בהדיא גם לישנא דנעשה דקא' הכי משמע וכמ"ש מרן בב"י סי' כ"ד

ודע דמ"ש הרא"ש ז"ל בפי' בד"ה לחולין וכו' מה שנתן חטף תחת הלמ"ד לא משמע לפרש לא חולין וכו' ע"ש ע"כ אליבא דרב אשי קא' דוק ותשכח

דף י"ב ע"א והא נותר ופיגול אחר זריקת דמי' וכו' ופירש"י ז"ל אלמא בדהשתא וכו' דאין לו' דהכא אזלינן בתר מעיקרא דקודם זריקה דההוא מעיקרו דמעיקרו הוא ופשי' דלא אזלי' בתריה וכ"כ המאירי ז"ל אך ק' לשי' רש"י ז"ל דדילמא מספק"ל אי בתר מעיקרו או בתר השתא ובפיגול ונותר דאסור משום דסתם נדרים להחמיר ובזבחי שלמים אזלי' בתר מעיקרא להחמיר ומנ"ל למיפשט מהכא דאזלינן בתר השתא בבעיין להקל ועיקר בעיית הגמ' ע"כ היא או צד דבתר השתא מסתבר טפי מבתר מעיקרו דאי שניהם שוין הא קי"ל סתם נדרים להחמיר וכזאת ק' עמ"ש התו' בשמעתין דמאי דמוקי לה בנותר של עולה היינו דאמר בפי' דאי בסתם מאי פריך לישמעי' בשר עולה וכו' ע"ש והדבר ק' אפי' בנותר סתם הי"ל להחמיר דסתם נדרים להחמיר וא"כ הי"ל להגמר' לאוקמה בנותר סתם ולא תק"ל לישמעי' בשר עולה וכו' ונר' דהכא לא שייך סתם נדרים להחמיר דהנה לקמן די"ח אמתני' דסתם נדרים להחמיר כ' הרא"ש ז"ל בפי' דה"ט כיון דידעי' דדעתו מתכוין לנדור דאי לא הו"ל למישתק ע"ש והא דלא אמרי' דהוא נתכוון לדבר האסור וטעה דסבור דדבר האסור מתפיס משום דידוע הוא לכל דלא מתפיס ולא תליא דטעו אינשי בהכי ובגמ' דנזיר דכ"ב ע"ב אמרי' דבה"ג דבעיין דזבחי שלמים טעו אינשי וסבור דמתפיס אחר זריקה כיון דהשתא מיהא עדיין שם הקדש עליו וע"ש בתוס' וא"כ בכה"ג ליכא לתא דסתם נדרים להחמיר משום דאמרי' דטעה בהכי ולעולם לאחר זריקה קאמ'

מיהו אכתי יל"ד לפ"ז אמאי לא מוקי בעיין באמר הרי עלי ככר זה כזבחי שלמים אי בתר מעיקרו או בתר השתא ואמאי לא מוקי לה במחית גבי ועיין להתוס' לקמן גבי לימא כתנאי. הק' התוס' הא כיון דאמר נותר הו"ל כמי שאמר לאחר זריקה בהדיא ובהא פשיט"ל דשרי ונר' שלזה נתכוון רש"י ז"ל באומרו ומשמע נמי דבמחית גבי וכו' ואף לפי שיטתו דהפשי' הוא בתר השתא א"ש ומ"ש התוס' בדבור שאחריו לפי תי' ב' א"ש בפ"ג דשבועות עיין בשבועות ד"ך ע"ב מ"ד דכי לא נדר וכו' וע"ש ברש"י ותוס' ועמ"ש בדבור שאח"ז

מ"ש הרא"ש בפי' דפיגול עד שיקרבו מתיריו וכו' הוא בגמ' זבחים דכ"ח ע"ב ע"ש ועיין בס' יד המלך להרב מהר"א פאלומבו זלה"ה בהל' נדרים מ"ש בזה ע"ש

מתיבי איזהו איסר וכו' שי' הר"ן ז"ל דבלא אמר בפי' ביום שמת בו אביו איירי דאי באמר בפי' בודאי על יום שמת אביו ממש קאמר והא דלא מוקי לה באמר בפי' משום דא"ה פשיטא ולפ"ז הו"מ הגמ' לאוקמה באמר בפי' ויום שנהרג בו גדליה אצטריכ' ליה כדקאמר בשבועות וכמ"ש הר"ן דסוגיין קטיע וכו' אלא דניחא ליה לאוקמה אפי' בלא אמר ולכך קא' בנדור ובא וכו' ועיין בהרא"ש ז"ל אבל שי' רש"י והתוס' ז"ל דבאמר בפי' ב' מיירי ואינו מוכרח דעל יום שמת אביו ממש קאמר אלא כיון שמת אביו ע"כ בהכי איירי וכ"נ שי' הר"מ ז"ל בפ"ג מה"נ שכ' בדברי הנודר ביום שמת בו אביו והלח"מ שם דקדק דכיון דפ' דעיקרו מתפיס נימא בחד בשבא שקודם שמת אביו מתפיס ותי' כיון דאמר כיום שמת בו אביו אין לומר משמעות על קודם מיתת אביו ע"ש וזה דעת הר"מ ז"ל לאפוקי קודם מיתת אביו

איברא לדידי חזי ליה דדברי התוס' תמוהים דהנה ק' בגמ' גופה מאי פשיט מברייתא הלזו דבעיקרו מתפיס וממילא כשר זבחי שלמים דבעין אסור