משמרות כהונה חלק א רמז

דיש שאלה בהקדש ה"ד ע"י פתח אבל לא בחרטה והא דאמרי' בנדרים דנ"ח תרומה אי בעי מתשיל דמשמע אפי' בחרטה דאי ע"י פתח מי יימר דימצא פתח שאני התם דאינו מפקיע המצו' דחוזר ותורם ולכך סגי בחרט' אבל היכא דמפקיע המצוה אין ניתרין נדרי מצוה אלא ע"י פתח ע"ש ומדברי הרא"ש הללו נר' דסגי בחרטה אפי' נדרי מצוה וכ"נ גם מדברי הרא"ש ז"ל בתשו' סוף כלל י"ב בנדר לעלות לא"י דסגי בחרטה ע"ש ועיין במיוחסות סי' רנ"ד והביאו בב"י ריש סי' רכ"ח ע"ש ועיין להעה"ש סי' ר"ג ע"ש ולפ"ד המח"א בתרומה נר' פשוט דכשחוזר ותורם צריך לתרום כשיעור שתרם מעיקרא ולא סגי בחטה אחת אף דקי"ל כשמואל דחטה אחת פוטרת את הכרי דאלא"ה הרי ס"ס מפקיע מאי דביני ביני מקדושתו ומוציאו לחולין ומפקיע קצת המצוה וכ"נ מל' הר"מ בפ"ד מהלכו' תרומות דין י"ז שכ' גבי תרומה נשאל לחכם ומתירין לו וכו' ותחזור חולין כמו שהיתה עד שיפריש פעם שניה אותה שהפו שהפריש תחילה וכו' ע"ש ומדהוסיף בלשונו אותה שהפריש תחילה נר' דר"ל דבעי' שיפריש תחילה כיון דבחרטה איירי ע"ש ובהכי י"ל מ"ש מהרש"א ז"ל בספ"ב דקידושין דנ"ח ע"ב בפירש"י ע"ש. אך ק' דבגמ' בפ' מרובה דע"ח ע"ב אמרי' אמר עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו פטר נפשיה בכבש אף שכבר הפריש שור וע"ש בתוס' וה"נ דכוותה וכ"מ בגמ' בפ"ג דעירובין ד"ל דפריך וליפרוש מניה וביה ומשני דלית ביה שיעורא ע"ש ועיין בספר בשמים ראש סי' קל"ט וי"ל דנגנב שאני אבל הניתר ע"י חרטה ושאלה צריך להפריש כשיעור קמא ועיין בחי' במס' שבת די"ז ע"ב

דף יו"ד נדבה מאי א"ל וכו' הרשב"א ז"ל בחי' ריש חולין כ' אית דמפרשי דר"י דוקא במביא כבשתו לעורה וכ"נ מהתוס' וכו' ע"ש והוא תימה דגמ' ערוכה היא בשמעתין דפריך נדבה מאי א"ל ומשני ר"י לטעמיה ונר' במ"ש המאירי בשמעתין דר"י ודהלל לאו הילכתא נינהו וקושיית הגמ' י"ל דדוקא בנדר הוא דחיישי' דיעבור בב"ת אבל בנדב' לא חיישי' שיגזוז וימעול בידים ע"ש והוא אזיל בשי' רש"י לעיל דבנדבה ליכא ב"ת וא"כ י"ל דגם הרשב"א יסבור כן והגמ' ה"ה דהומ"ל הכי ולפום האי שינויא י"ל דר"מ מודה בכבשתו בעזרה דשרי אבל אית דמפרשי ס"ל דשינויא דגמ' עיקר ולפ"ז לר"מ אסור אפי' בכבשתו בעזרה וע"ש בדבריו דלהכי נחית לאפוקי פי' הרמב"ן ז"ל שמביא שם דר"מ בנדר ור"י בנדבה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ע"ש גם מבוא' שם בחי' הרשב"א ובתוס' שם דטעמא דר"מ דפליג אף בכבשתו ע"ש ועיין לה' כהונת עולם סימן ר"ג במ"ש ע"ד מרן בב"י ע"ש ולפ"ד ניחא קושי' התוס' בשמעתין שהקשו לשינויא קמא דלר"י שרי בנדר תק"ל אמאי קאמ' ר"י אדם מביא כבשתו ע"ש די"ל דתרוייהו שנוי חדא נינהו ור"י בנדבה הוא דקאמר ובמביא כבשתו וכו' ובלא"ה י"ל דלשינויא קמא פלוגתא דר"מ ור"י במביא כבשתו דלר"מ לא שרי במביא כבשתו אלא בלשון נדבה אבל בלשון נדר אסור דחיישי' שמא תמצא טריפה ור"י לא חייש להכי אבל אי לאו בעזרה גם ר"י חייש שמא יאחר ולא יביא ועובר בב"ת ועיין בדברי הראשונים ז"ל

מתני' קונם וכו' ה"א כנויין לקרבן כת' הרא"ש ז"ל בפי' למתפיס בקרבן דבענינא דנדרים קאי וכו' נר' מדבריו דקושטא הוא דקונם וכו' כנויי למקדיש בהמה בקרבן אלא משום דבענינא דנדרים וכו' וכ"ה בעיא דאפשי' בירוש' וכ"כ הר"מ בפ"א מה"נ וע"ש במרן הכ"מ ובלח"מ ע"ש גם נר' מדברי הרא"ש ז"ל דקונם כנויי הוא ממ"ש דלא תני שבועות קודם הנזיר משום דאותם דאית להו תלת כנויי תני להו גבי הדדי וכ"נ מפי' בגמ' בסמוך וכ"נ מדברי הר"ן ז"ל בריש מכילתין ועיין להפרישה ופ"ו ע"ש כ' הר"ן ז"ל נדר במוהי היינו בשבוע' דמשה דלא כהרא"ש ז"ל וכ"מ בירוש' ופריך התם ליתני במוהי דשאול וה' קרבן העדה כ' דשאול התיר נדרו וכיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו הו"ל כאלו לא נשבע כלל אבל משה לא התיר נדרו שלא נשבע ליתרו אלא שלא ילך בלא רשותו והלך ונטל רשות ממנו וקיים שבועתו ע"ש ואתמהה דבגמ' לקמן דס"ה ע"א אמרי' המודר מחבירו בפניו א"מ לו אלא בפניו ונ"ל ממשה ע"ש הרי מבואר דמשה התיר נדרו

ע"ב קינמא מאי וכו' כ' ה' קרבן העדה הא דקי"ל סתם נדרים להחמיר דוקא בעיקר הנדר אבל בכנויי להקל ע"ש ודבריו יכונו למ"ר לשון שבדו חכמים דמדרבנן הוא דאיכא כמ"ש הרא"ש ורש"י ז"ל לעיל אבל למ"ד לשון נכרים דמדאורייתא הוא אין לחלק ולדברי הר"ן ז"ל לעיל דגם למ"ד ל' שבדו חכמים מדאורייתא הוא אין לחלק בהכי לכ"ע ועפי"ד י"ל קצת למאי דהשמיט הר"מ ז"ל בעיא זו דקונמא ועיין להר"ן בסוף פרקין אמתניתין דקונם פי מדבר דמפ"ל משום דסתם נדרים להחמיר ואף דאיירי בקונם דכנוי הוא כמו שנר' מדבריו בריש מכילתין

דף י"א ע"א מני מתני' אי ר"מ וכו' הר"מ ז"ל בפ"א מה"נ לא יהא חולין שאוכל לך אסור ופ' לברייתא דלקמן וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל ומרן הכ"מ כ' דס"ל דהשתא הגמ' לא ס"ד ברייתא דלקמן דמוכח מינה דר"מ מודה בלחולין ולמסקנא לא קיימא האי סברוה ע"ש ונ"ל ראיה לדבריו מגמ' דקדושין דנ"ד ע"א דאמאי דתנן אבני ירושלים שנדלדלו מועלין בהם ומוקי לה כר"י פריך וירושלים מי מקדשא והתנן רי"א האומר ירושלים וכו' תרי תנאי אליבא דר"י ע"ש והשתא לס"ד דר"י פליג וס"ל דאפי' בירושלים לא אמר כלום ומציעתא לאו ר"י תק"ל היא גופה רישא וסיפא ר"י ומציעתא ר"מ כדפריך הכא אלא ע"כ דס"ל רישא נמי ר"מ ומודה ר"מ בלחולין דלא כסברוה דשמעתין מיהו י"ל דלס"ד דהתם מוקי רישא כרחב"ג דפליג אר"מ בתנאי כפול והגמ' כאן ניחא ליה לאוקמה כר"י משום דנזכר במתני' וכמ"ש הר"ן ז"ל ואפשר דגמ' גופיה הכא דדחיק לו' תרי תנאי ולא אוקמה כרחב"ג משום דבלא"ה ע"כ תרי תנאי מכח סוגיא דקדושין אך הריטב"א ז"ל שם הק' אמאי לא מוקי תרי תנאי ואליבא דר"מ ואמאי משבש להנהו מתניתא דמייתי התם ותי' משום דבלא"ה צ"ל תרי תנאי ואליבא דר"י מכח סוגיא דנדרים ע"ש והיא גופה קשיא להרמב"ם אמאי לא מוקי תרי תנאי ואליבא דר"מ וי"ל כמ"ש בשי' שלא נודעה למי שם בקו' הריטב"א ז"ל דמשום דמדקתני רי"א האומר ירושלים וכו' משמע דכירושלים אסור ופשטא דמתניתין דפליגא אברייתא וע"כ בלא"ה תרי תנאי ואליבא דר"י ועוד תי' בע"א ע"ש

וניחא לפ"ז מאי דלא מוקי כרחב"ג דבלא"ה ע"כ כתנאי מדקתני ירושלי' ולא כירושלי' והרא"ש ז"ל בפי' בשמעתין פי' תרי תנאי דתנא דברייתא סבר לא אתו משיירי הלשכה ע"כ והוא תימה דמסוגיא דקידושין הלזו מתבאר דליכא מאן דפליג דאתו משיירי הלשכה