משמרות כהונה חלק א רמו

למרן בב"י והר"ן פי' דשלמא הוא להגין וכו' ע"ש וגם לפ"ז נר' דל דלעיכובא אתמר אמנם היו"ד של התרת הנדוי צריך שיהיו הכל ביחד דהא עד דמקלעי דקאמר הגמ'. היא כפשטה לפי' הר"ן ז"ל והתוס' נסתפקו בדבר ועיין למור"ם בהג"ה שם בסי' של"ד שכ' דא"צ שיהיו מזומנים ביחד טור בשם הרא"ש ע"כ ובטור לא נזכר זה כלל אבל הוא נמשך מפי' הרא"ש שהביא הטור וכדכתי' ומ"מ הדבר במחלוקת שנוי וכדכתי'

כתב הרדב"ז ח"א סי' ק' ל"ד שחלם הוא עצמו שנדוהו אלא אפי' חלמו אחרים עליו שנדוהו צריך י' ועוד כ' שמתירין נדוי החלום אפי' בשבת ע"ש

ע"ב אי מכנפי אין וכו' דעת הר"מ בפ"ח מהלכות נדרים לפי גי' הראב"ד ז"ל דאם הנדר ע"י פתח אין הבעל נעשה שליח ודוקא ע"י חרטה הוא דנעשה שליח כי מכנפי וע"ש למרן בכ"מ ונ"ל דק"ל קושי' התוס' שהק' ממאי דאמרי' בפ' השולח אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד והא אפשר על ידי שליח כדקאמר הגמרא בשמעתין ע"ש ולהכי הוכרח לחלק בין היתר ע"י חרטה להיתר ע"י פתח ובשמעתין בניתר ע"י חרטה איירי ובגיטין בניתר ע"י פתח הוא דאמרי' אין אדם רוצה שתתבזה וכו' וע"פ מ"ש שם צריך חקירת חכם היינו ניתר ע"י פתח דצריך חקירה לדעת אם יהיה הפתח כדין שלא יהיה כנולד וכיוצא ושאינו חקירת חכם היינו ע"י חרטה ור"א הק' לא אמסרו צריך דהיינו ע"י פתח אלא מפני שא"צ ע"י חרטה ודלא כפירש"י ז"ל שם אלא דק' לפ"ז מגמ' בכתובות דע"ד דפריך אברייתא דהלכה אצל חכם והתירה דאינה מקודשת אברייתא דקתני מקודשת ומוקי לה כתנאי הא ר"א ואמאי לא מוקי להו דכולהו ס"ל אין אדם רוצה שתתבזה וכו' והא דקתני אינה מקודש' בניתר ע"י פתח והא דקתני מקודשת בניתר ע"י חרטה דבידה לעשות שליח ועיין להלח"מ בפ"ו מה' אישות מה שהק' על הר"מ בהאי דינא דהלכה אצל חכם ע"ש והתו' פי' לכולה שמעתין בנדוי בחלום אבל בנדר לא מהני אפי' מכנפי דקיל נדוי מנדר ולדעת כל הראשונים דמפ"ל בנדר יש לספק אם נדוי בחלום מהני אפילו לא מכנפי ועיין בש"ע סי' של"ד

דף ט' ע"א עלי בקרבן התוספו' בתחילה פי' דאסו' עלי בקרבן ותמהו ע"ז למ"ל כנדרי רשעים הא אמרי' לעיל עלי יד לקרבן ע"ש ולפמ"ש הר"ן גבי כשהיה נזיר עובר דלסיפא אתא ניחא שפיר ועיין בפ"א מה"נ שכ' דהאומר כנדרי רשעים עלי ככר זה אסור עליו וכ"כ הטור וש"ע סי' ר"ו ועמ"ש התוס' דאיירי במסרבין ק' דא"כ מאי פריך הגמ' ודילמ' הימנו דאכילנא וכו' כיון דאיירי במסרבין נוקמה דאמר לא אכילנא ואח"כ אמר כנדרי רשעים הימנו וכדאוקמה בגמ' לקמן דט"ז ע"א למתני' דלקמן וע"ש בגמ' במאי דאמר ר"א נאדי מאוקמתא דאביי וברש"י ובהרא"ש שם ע"ש והנר' אצלי נכון דהתוס' מפ' מאי דפריך הגמרא ודילמא הימנו דאכילנא הכוונה היא דאכילנא ממנו יהיה כנדרי רשעים ויהיה אסור נדר ומתני' קתני חייב קרבן שבועה וא"כ אפי' אי מסרבין וכו' פריך שפיר דמ"מ אסור הוא מדין נדר וגם למסקנת התוס' דאיירי בקרבן וא"צ למסרבין קושי' הגמ' הכין היא

ועפי"ז ניחא לי פסקי מרן בש"ע דבה"נ סי' ר"ו כ' היה ככר מונח לכניו ואמר כנדרי רשעים הימנו אסו' והשמיט שלא אוכל כדאוקמוה בגמ' בשמעתין והוא תימה ועוד דבה"ש סי' רל"ז פ' להאי דינא גופיה וכ' שלא אוכל והיה נ"ל ליישב במ"ש המאירי ד"ב ע"ב מהספר דאם אמר הימנו לבד אסור מס' ואינו לוקה ע"ש וע"כ דמפ' מאי דפריך הגמרא הימנו דאכילנא אקרבן שבועה פריך הא ס' הוא אי אכילנא או לא אכילנא ואמאי מחייב קרבן מס' ועיין בהר"ן והרא"ש ז"ל אך עדיין ק' אמאי לא כתב להאי דינא אלא בה' נדרים הי"ל לכותבו בה"ש דשם הוא עיקר דינא דגמ' אך עפי"ה ניחא שפיר דחש לה מרן לפי' התוספות והוא עפ"י מה שכתבנו בכוונתם דאשבועה הוא דפריך הגמ'

כתב הר"ן ז"ל דהריני לבד סגי להתחייב בנזירות ולא קתני כנדרי רשעים אלא לרבותא דסיפא ע"ש וי"מ ע"ז דבגמ' ריש נזיר אמתניתין דהריני כזה אוקמה שמואל בנזיר עובר לפניו והשתא א"א למ"ל כזה בהריני לחוד סגי וע"ש בתוס' במתניתין שם ע"ש ונ"ל דהנה בגמ' שם אהא דתנן אהא ה"ז נזיר אוקמה בנזיר עובר לפניו ופריך דילמא לפוטרו מקרבנותיו ומשני דאמר בלבו ופריך מאי למימרא מ"ד וכו' ע"ש וא"כ כיון דלפ"ד הר"ן ז"ל הוא כמו אהא גם בהריני בעי דאמר בלבו אבל כשאמר הריני כזה לא בעי' דאמר בלבו אלא אפי' בסתם הוי נזיר ומש"ה קתני כזה ה"ז נזיר לאשמועי' אע"ג דלא אמר בלבו הוי נזיר וכ"נ דעת הר"מ ז"ל דבפ"א מה' נזירות גבי אהא כ' כיון דבלבו להיות נזיר ובפ"ב גבי הריני כזה כ' סתם ע"ש והתי"ט ברפ"ד דנזיר הוכיח דהריני לחוד לא מהני מדבעי' שם בשמע חבירו ואמר ואני שיהא תכ"ד ע"ש ולדעת הר"ן ז"ל דהתם דבעינן תכ"ד בלא אמר בלבו ועי"ל דואני גרע מהריני לדעת הר"ן וזה נ"ל דעת הרמב"ם בפ"ג מה' נדרים דין ג' שכ' באומר ואני כמוך בעי' תכ"ד ובאו' הריני כזה לא בעי' תכ"ד כמ"ש בה' נזירות ועיין להמש"ל שם בפ"ג מה' נדרים ע"ש ועיין להמח"א ה' נדרים סי' ב' ובמה שכתבתי ביו"ד סי' ר"ד דין ג' ע"ש. ובשמעתין נמי דאוקי' בנזיר עובר לפניו צ"ל דאמר בלבו דהא בהריני לחודה איירי לפ"ד הר"ן ז"ל

כתבו התוס' בד"ה הריני דאפי' למ"ד נקרא קדוש ה"מ כשקובע זמן וכו' אבל כשאמר הריני בתענית ולא קבע זמן הוי כנדרי רשעים דשמא יאחר נדרו יותר מדאי וכו' ע"ש נר' מדבריהם דאם נדר סתם ולא קבע זמן אינו מחוייב לקיימו תכף ביום ראשון הבא לפניו דא"א הרי מחוייב לקיימו תכף והוי כמי שקבע זמן וכ"נ יותר ממ"ש לישנא דיותר מדאי והמח"א בה' נדרים סי' ט"ו הוכיח דחייב לקיימו מיד עיין שם גם מהרלנ"ח בתשו' סי' קל"ז דרל"ז ע"ב כ' דחייב לקיים מיד דחיישי' שמא ימות והביא ראיה מדאמרי' לעיל דף ג' ע"ב לא אפטר מן העולם וכו' ע"ש ועיין להרא"ש ז"ל בפי' שם ועיין מה שכתבתי לעיל דף ז' ע"א בד"ה מי אמרי' וכו' ע"ש

ע"ב נדבה נמי וכו' פירש"י דשמא יגזוז וכו' אבל בל תאחר ליכא בנדבה דבריו תמוהים טובא וכבר עמדו ע"ד ה' פנים מאירות ח"א סי' צ"ט וה' ד"א בתשו' סי' ט' וסי' י"א וכבר כתבתי לעיל דף ז' ע"א מה שנ"ל בישוב דבריו עש"ב

שמביאין חולין בעזרה כ' הרא"ש ז"ל בפי' לאו חולין בעזרה ממש דאין הנדר ניתר בחרטה אלא ע"י חכם ע"ש נר' מדבריו דבחרטה מיהא ניתר הנדר אף כי נדר לדבר מצוה דהא כשהיו תוהים היו נודרין ועיין להר"ן לקמן דכ"ב ולרלב"ח סי' ד' ובתשו' רבי' בצלאל סי' ט"ו וה' מח"א בה' צדקה סי' ה' כ' דהא