משמרות כהונה חלק א רמה

כן דאיכא חששא דתקלה דבל תאחר אלא ע"כ דעלי להביאו כיון דאמר כנדבותם הו"ל כאומר ה"ז עלי ופטור מהכל וע"ש בהר"ן בד"ה כנדבותם ואף למאי דמוקי לה בגמ' שם דעביד לה כהלל וכו' ע"ש אף גם זאת בלשון נדבה הוא דעבדי ולא בלשון נדר וכדמוכח שם ועיין להמאירי שם גם אשו"ר ראיתי לה' חק"ל שם שתמה ע"ד רש"י דנדרים מגמ', דפ"ק דערכין ע"ש וכבר קדמו ה' דברי אמת ודע דרש"י ז"ל בפ"ק דמגילה ד"ח ע"א בד"ה נדר כ' נדבה האומר ה"ז ולא קיבלה עליו משמע דאי אמר ה"ז וקיבלה נמי עליו דהיינו דאמר ה"ז עלי חייב באחריותו הפך מגמרא דערכין והתם בקרבנות איירי ולפ"ד ה' חק"ל ניחא הכל שפיר

חוזרני על דברי ה' עדות ביעקב דלפ"ד מתנות כהונה מקרי מידי דאיסורא ולדעת הרמב"ן ז"ל ודעמיה אזלי' לחומרא אי ליכא חזקת פטור כמו פרה כדאמרי' בפ' הזרוע והא ודאי ליתא דמהגמ' דמסכת בכורות די"ח ע"ב אפלוגתא דר"ט ורע"ק משם בא'רה דכל ס' רמת"כ אמרי' המע"ה אי ליכא חזקה ע"ש וכבר הוכיח מהרימ"ט ז"ל סי' ט"ל מהגמ' הלזו דס' דמת"כ ומתנות עניים המע"ה אלא שלא הזכיר פלוגתא דרבוות' דסוגיין בכל אותה תשו' ועיין להשע"ה בפ"ט מה' מעשר ה' ך' ע"ש ועיין לה' הלכות יו"ט דקפ"ח ע"ד שנעלם ממנו כל מ"ש

מודה רע"ק וכו' דא"כ ליתני רע"ק מחמיר אין להק' מדאמרי' בפ' הנודר מן הירק מודה רע"ק דאינו לוקה אף דקתני אוסר ע"ש די"ל דאוסר ומחמיר משתמע מספיקא ומשתמע מתורת ודאי והתם ס"ל סברא מבחוץ דספיקא הוא אבל הכא לית לן ס' מבחוץ אלא דמוכח אביי מלישנא דרע"ק דאי איתא דודאי הוא לא הול"ל חוכך דמשמע ס' הוא

כתב הר"ן ז"ל דמהכא שמעי' דידות לקי עלייהו ומפירש"י דף ג' ע"א דנראה פשוט דמשום דמדרש חכמים הוא קרי לי דרבנן כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לרעת הר"מ לכאורה ק' דא"כ מנ"ל להר"מ דבמנודה שלא אוכל לך לא לקי כיון דשמעתא לאו בהכי מיירי ונר' דק"ל מה שהוקשה להרא"ש ז"ל בפי' אמאי לא תני הני ידות במתני' ע"ש ומכח זה ס"ל להר"מ דכל הני לא לקי עלייהו ולהכי לא כייל להו בהדי הנך ולפ"ז גם בנדינא לא לקי וכ"מ מל' הר"מ ז"ל ועיין להלח"מ ודע דדברי הרא"ש בפי' כנר' דסתראי נינהו למ"ש בפסקיו ע"ש וכבר עמד ע"ז הש"ך סי' ר"ו. ודע דהר"מ דפ' כרע"ק משום דאביי אמר מודה רע"ק וכו' וכמ"ש הכ"מ ומזה י"ל על מהרלנ"ח די"ח סע"ב מהספר שכ' דהר"מ בפרק ט' כ' הנודר מן הירק מותר בדלועין דלא כרע"ק אף דאביי דאמר התם מודה רע"ק וכו' ע"ש בדי"ט ע"א

ע"ב השומע הזכרת ה' וכו' צריך לנדותו וכו' כתב הנמק"י בשם הריטב"א שאין נדוי זה אלא בהזכרת ה' או בכנוי כגון א" אבל בל' לעז או בכל לשון אין חייב נדוי ועיין להרדב"ז ח"ג סי' תי"ט וסימן תכ"א ולהרשב"ש סי' נ"ח ע"ש

דף ח' ע"א מנין שנשבעין לקיים את המצוה וכו' עיין לתוס' בפ"ג דשבועות דף כ"ז ע"א בד"ה לקיים שכ' דריב"ב סובר נשבע לקיים מל"ת לא חייל דאין אחע"א אבל נשבע לקיים מ"ע לא חייל וטעמא דכתי' נשבעתי ואקיימה ודבריה' מגומגמין לכאורה ועיין בתוספי הרא"ש שם ויתבאר לך אמיתות דבריהם ומבואר שם דטעמא דחל לקיים משום דכשהוא לזרוזי חייל ודוקא במ"ע דרך לזרוזי ולא במל"ת ע"ש ויתכן דכמו כן לרבנן לענין בל יחל יש לחלק בין מל"ת למ"ע דבמל"ת לא חייל דאין אחע"א ובמ"ע חייל משום דשייך לזרוזי ודוקא לקרבן הוא דמיעט קרא ועל פי זה ניחא דמאי דפריך הגמ' הכא והא מושבע וכו' בודאי ס"ד דרב גידל לענין מלקות בל יחל קאמר ואפ"ה פריך והא מושבע וכו' דכיון דלא ס"ד סברא דלזרוזי אין לחלק בין מ"ע למל"ת ובכולהו שייכא לתא דאין אחע"א ועיין להרשב"א בחי' שם דכ' כמו כן דבמ"ע מטעם לזרוזי אבל בירושלמי קאמר לזרוזי אף במל"ת ע"ש אבל בגמ' דילן במס' מכות דכ"ב ע"א נר' להדיא דלא חייל במל"ת וליכא לתא דלזרוזי עיין שם ופליג אירושלמי שהביא הרשב"א ז"ל

והר"ן כאן כ' דלבל יחל חייל דלא מיעט אלא לקרבן וקושיית הגמ' היא על הקרבן אבל על הצד דר"ג לענין בל יחל קאמר הקושי' היא אמאי צריך קרא אלא שלא הזכירה הגמ' ע"ש וק"ק דטעמא מאי דבל יחל במ"ע חייל משום לזרוזי והגמרא דלא ס"ר לזרוזי פריך שפיר אפי' אבל יחל והא מושבע וכו' ונר' דהר"ן ז"ל ס"ל דמדמיעט רחמנא לקרבן ע"כ דבל יחל איכא וא"כ לס"ד דגמ' דלא ס"ד לזרוזי שוין מ"ע ומל"ת ואמרי' מדאפקיה רחמנא לקרבן מכלל דבל יחל איכא וע"כ הוכרח לו' דאבל יחל פרכי' אמאי צריך קרא ומשני הגמ' לזרוזי ואחר דחדית לן האי סברא דלזרוזי דשייכא במ"ע ולא במל"ת י"ל דמאי דאפקי' רחמנא לקרבן היינו במ"ע אבל במל"ת אפי' לבל יחל לא חייל דאין אחע"א ולא שייך לזרוזי ומודה הר"ן ז"ל דבמל"ת לא חייל אפי' לב"י כדמוכח ההיא דמכות שהבאתי אבל במ"ע חייל לב"י וטעמא משום לזרוזי וכמ"ש התוס' והרשב"א ז"ל שם בשבועות ולפ"ד הר"ן דב"י איכא ניחא מה שהק' התוס' בשמעתין אמאי לא פריך אקרא גופיה וכו' ע"ש אבל מדברי הרא"ש ז"ל בשמעתין בפי' נר' דאף בל יחל ליכא מדכ' במסקנא ולא חיישינן שמזכיר שם שמים לבטלה ושני בדבוריה ממ"ש בתחילה דלא חיישינן שמא יעבור וכו' דוק ותשכח ועיין להרא"ש לקמן די"ז ע"א אהא דתנן אין שבועה חלה על שבועה שכ' דטעמא משום דליתא בלאו והן וכו' ע"ש וע"כ דס"ל דמה"ט ליתא בלאו והן ממעטי אפי' בל יחל דקרבן ובל יחל כי הדדי נינהו דהא מבואר בדבריו כאן דגם בל יחל ליכא וכמו שכתבתי וטעמא נר' דכיון דגלי קראי לענין לעבור על המצות קרבן ובל יחל כי הדדי נינהו כדאי' לקמן דט"ז גם לקיים ילפי' מהתם דאין לחלק וכ"נ דעת התוספות במכות שם דגם למלקות בעי' לאו והן והמש"ל תמה ע"ד ועיין לה' שרשי הים ח"ג דף ועיין להרדב"ז ח"ג סי' תי"ו ע"ש ועמ"ש לקמן דט"ז ע"ב ובי"ד סימן ר"ג ע"ש

ליתיב אפרשת דרכים ויהיב שלמא וכו' פירש"י דכי יהיב שלמא היינו היתר הנדוי וכ"נ מפי' הרא"ש ז"ל ממ"ש ויהיב שלמא לבי יו"ד דתנו הלכתא ע"כ והא דתנו הלכתא לא קאמר לה הגמרא אלא בעד דמקלעי דהוא ההיתר ולפירושם שיעור דברי הגמ' כך יהיב שלמא לאנשים דתנו הלכתא שמוצא אפי' לכל אחד לבדו עד דמקלעי ר"ל עד שיושלם חשבון עשרה ב"א דתנו הלכתא ועיין בתוס' ולפ"ז ע"כ דס"ל דעשרה של התרת הנדוי א"צ שיהו הכל ביחד אלא אפי' כל א' לבדו סגי וש"מ נמי דאם לא מצא דתנו הלכתא לא מהני ולעיכובא אתמר וכ"כ הטור סי' של"ד בשם הרא"ש ועיין