משמרות כהונה חלק א רמד

למהרימ"ט חח"מ סי' ך' ע"ש אך מדברי הר"ן ז"ל בפ"ק דקידושין גבי נתן הוא ואמרה היא נר' דאפי' בספיקא דדינא אזלי' להקל ואמרינן אוקמה אחזקתיה וכדכתב המש"ל ומ"מ בדעת שאר הראשונים ניחא שפיר ובמ"א כתבתי בזה ועיין להרשב"א ח"א סי' תקס"ג

עוד הביא הר"ן ז"ל ראיה מנחתומין בפ"ק דיומא דאי ספיקא להחמיר הו"ל להקשות גם אמעשר עני כדפריך ממע"ב אלא ע"כ דס' להקל ול"ד לקמה משום דרוב ע"ה מעשרין ול"ק מה שהק' עליו ה' עדות ביעקב ע"ש ועיין למהר"י קורקוס ז"ל בפי"א מהלכות בכורים דין י"ח בתי' הא' שתי' שם ע"ש

ומ"מ לפמ"ש רש"י ז"ל דדוקא במע"ב הוא דפריך

הגמ' משום דלית ליה פסידא הא לא"ה אמרי' רוב ע"ה מעשרין ע"ש ליתא להוכחת הר"ן ז"ל מהתם

והנה דעת כל הראשונים ז"ל בבעיא זו דצדקה ופאה אזלי' לחומרא ובדברי הר"ן ז"ל לא נתבאר דעתו ז"ל די"ל דמ"מ מחמרינן משום את"ל פשיטותא או דמספק"ל מיהת אי פסקי' כאת"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דאת"ל פשיטותא ולהכי כ' דבהפקר אין ס' דספיקו להקל משום דליכא את"ל ולפ"ז י"ל דלדעת הראשונים דהכא מילתא דאיסורא גם בהפקר מילתא דאיסורא דהא מספקי' אי היינו צדקה או לא והוי ס' אי מילתא דאיסורא או לא ועיין להש"ך סימן רנ"ט סקי"ד ולה' ברכ"י סי' רנ"ח עש"ב ולהמח"א ה"נ סי' ולה' אורים ותומים בפי' לתקפו כהן אות קכ"ז עש"ב

ומהרימ"ט ז"ל חח"מ סי' קכ"ד כ' דפלוגתייהו דהני רבוותא בהכי דהר"ן ז"ל מפ"ל לבעיין באמר הרי זה לצדקה לבד ולא אמר עלי וליכא אלא ב"ת ולכך פ' לקולא דכיון דאינו בעמוד והבא ליתיה בב"ת וראייתו מפ' הזרוע דגם התם ליכא בל יחל אלא ב"ת אבל הרמב"ן והרשב"א ז"ל מפ"ל באמר ה"ז עלי דכיון דאמר עלי דין נדר יש לו ועבר בבל יחל ול"ד לההיא דפ' הזרוע דבל תאחר הוא וס"ל להני רבוותא דאלו אמר הרי זו לא מחייב דבידו להחזיר דלא אמרי' בהקדש עניים אמירתו לגבוה ועוד דבאמר ה"ז דהוא נדבה ליתיה בב"ת כדכתב רש"י ז"ל לקמן דף ט' ע"כ דבנדבה ליתיה בב"ת ע"ש ועפי"ד דחה ה' דברי אמת בתשו' סי' י"א דברי ה' עדות ביעקב דבמתנות כהונה ליכא בל תאחר. אך תמה ע"ד דנסתייע מדברי רש"י דלקמן ודברי רש"י תמוהים טובא דבמס' ר"ה דף ו' מבואר דבנדרא איכא ב"ת בצריכותא דעביד הגמ' שם וכן במתני' בפ"ק דמגילה מה בין נדרים לנדבות ע"ש בגמ' וכן בפ"ק דערכין ד"ו ע"א ת"כ דרבא וכו' ע"ש והאריך בזה ועיין לה' פנים מאירות ח"א סי' צ"ט

ונראה לי ליישב הכל דהנה לדעת איכא מ"ד שהבי' הרי"ף והביאו הד"א שם דבצדקה באמר הרי זו לא מחייב ולא אמרי' אמירתו לגבוה קשה דהא איכא תרי קראי בצדקה לגבי ב"ת ה' אלהיך ובפיך כדאי' בפ"ק דר"ה ד"ה ע"ב וד"ו ע"א ע"ש וע"כ חד דאמר ולא אפריש וחד לאפריש ולא הקריב וכדעביד צריכותא הגמ' שם וכה"ג כ' הרשב"א בחי' שם בד"ה ע"ב ע"ש והפריש ולא הקריב היינו דאמר הרי זו הרי דבצדקה איכא ב"ת בהרי זו ועכ"ל דאפריש ולא הקריב דגבי צדקה היינו דאמר ה"ז עלי ואמר ולא אפריש היינו דאמר עלי ולא ה"ז ועלה אמרי' בצריכותא דס"ד כל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה אף דאמר עלי כיון דאמר נמי הרי זו ומעתה גם לענין הקרבנות י"ל דלעולם בנדבה דאמר ה"ז לבד ליתיה בב"ת ועלה קאי רש"י ז"ל לקמן דלכך נקט גיזה ועבודה משום דנדבה דהרי זו לבד ליתיה בב"ת ומאי דאמרי' בגמ' בר"ה חד דאפריש ולא הקריב היינו דאמר ה"ז עלי ובמתני' דמגילה נמי דקתני אין בין נדר לנדבה אלא שזה חייב באחריותו וזה אינו חייב באחריותו היינו דאיירי גם בנדבה דה"ז עלי דאינו חייב באחריותו וכדאיתא בערכין ד"ך ע"ב דכי אמר שור זה עלי עולה אינו חייב באחריותו דעלי להביאו קאמר ע"ש ולזה אמרי' בגמ' שם הא לענין ב"ת זה וזה שוין דלכך לא קתני מתני' דיש ביניהם ב"ת משום דאיכא נדבה דאיתיה ב"ת כגון דאמר ה"ז עלי דכיון דאמר גם עלי דמי לנדר דאיירי ביה קרא דב"ת ותהיה דפ"ק דערכין נמי בהכי איירי דמאי דאמרי' ל"ש אלא דאמר עלי היינו דאמר מתחי' הרי עלי סלע לצדקה ואח"כ הפרישו ואמר ה"ז לצדקה שנדרתי אבל אמר ה"ז ר"ל דאמר ה"ז עלי בתחי' נדרו בעינא למתביה ואקשי ליה אדרבא כי היכי דלחייב באחריותו דבאומר ה"ז עלי א"ח באחריותו כדאמרי' בגמ' דערכין שהבאתי ובהכי איירי ברייתא דת"כ דרבא בין באומר ה"ז עלי בין באומר עלי דומיא דב"ת ואף דרש"י שם בפ"ק דערכין פי' במאי דאמרינן ל"ש אלא דאמר עלי דהיינו לצדקה ה"ז עלי כבר נודע דפירוש רש"י דנדרים לאו רש"י ז"ל אלא אחד מן שאר הראשונים ז"ל

ובאמת תמהתי אפירש"י דערכין כיון דאיירי דאמ'

ה"ז עלי איך אמרי' שם דחייב באחריותו הא כיון דאמר ה"ז אף דאמר עלי א"ח באחריותו דעלי ליתנו לעניי' קאמר וכדאמרי' גבי קרבן בערכין שהבאתי דעלי להביאו קאמר ואפשר דשאני גבי צדקה דעניים שכיחי בכל עת והי"ל ליתנם תכף וא"צ לו' עלי ואחרי שובי ראיתי לה' חק"ל ח"ב מח"מ דצ"ד ע"א שעמד ע"ד רש"י דפ"ק דערכין מסוגיא דערכין ד"ך ויישב דאף דאמרי' דכי אמר ה"ז עלי דעלי להביאו היינו לפוטרו מאונס אבל בגניבה ואבידה חייב דעלי להביאו כ"ז דאיתיה בעולם ע"ש ונ"ל להוכיח שכן הוא מסוגיא דר"פ שלוח הקן דפריך דר"י דאמ' במקדי' לב"ה כל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא אדר"י דאמר המקדיש לב"ה ונגנב או נאבד חייב באחריותו ומשני דההיא כדאמר הרי עלי ופריך מכלל דלר"ל אפי' עלי לא מחייב באחריותו והתני' וכו' ע"ש ואי איתא דלר"ח דאמר עלי להביאו מיפטר גם מגניבה ואבידה מאי פריך לר"ל נימא דפלוגת' דר"י ור"ל באמר ה"ז עלי לר"י חייב דל"ל עלי להביאו כר"ח דערכין ור"ל ס"ל כר"ח ולכך פטור וההיא דתניא בנדר חייב באחריותו באמר עלי לבד וההיא מתני' דשור זה וכו' באמר לדמי כדאוקי לה בגמ' בערכין והא עדיפא משנוייא דגמרא שם ע"ש בתוס' בד"ה דוקא אלא ע"כ דס"ל להגמ' דאף דאמרי' עלי להביאו קא' חייב בגניבה ופלוגתא דר"י ור"ל בגניבה ואבידה מיירי

מיהו משמעתא גופה דערכין יש להוכיח קצת דאמרי' עליו להביאו לפוטרו גם מגניב' דא"א דגניבה ואבידה חייב מאי קאמר ומי אלימא ממתניתין דאוקי לדמי הא ודאי אלימא היא דברייתא קתני מת או נגנב ומסתברא כי היכי דנגנב איירי גם בהקדש גופו ולא לדמי לבד גם מת איירי בכל גוונא אבל מתני' לא קתני אלא מת אלא דמת או נגנב כי הדדי נינהו וכן יש להוכיח מגמ' לקמן ד"ט ע"א מוקי מתני' בנדרי רשעים באמר עלי וקתני מתני' כנדבותם נדר בקרבן ואי איתא הא עלי מתחייב באחריו' ואבידה וכשאחרי' אין מתנדבים