משמרות כהונה חלק א רמג

חבירו לכך מעשה הנתינה מוכח דליתנהו להני חששות ודומיא דידה בידות דסוגיין בקדושין אבל ידות דהתם דא"ל ה"א מקודשת בלא לי דחיישינן שמא מקדשה לאחר אין המעשה מוכח דלדידיה מקדשה דאדם עשוי לקדש אשה לחבירו ועיין להלח"מ בפ"ד מהלכות אישות דין ב' ומעתה מ"ש לעיל דף ה' לת' קו' הפנ"י ליתא

כתב הטור באה"ע סי' בשם הרמ"ה דאם אמר לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לאחרת ה"א מקודשת ידים מוכיחות והוי ס' מקודשת וכ' מרן בב"י דהא דלא הוי מקודשת ודאי משום דמספק"ל אי דמי לנזיר עובד לפניו ע"ש ותמהני דאפי' דמי לנזיר לא הוי אלא ס' קידושין משום דבעיקרא דדינא מספק"ל אי יש יד לקידושין וכמ"ש הטור בסי' ל"ו וכ"פ כל הפו' ועיין לה' בית הלל שם שכ' דהרמ"ה מפ' דזהו פי' ואת נמי דאמר בגמ' וכו' ע"ש וק' דואת נמי הוי עיקר הקידושין ולא יד והרמ"ה כ' ידים מוכיחות ע"ש ודע דמכאן תשו' להסו' בדעת הר"מ דבלא אמר לי הוי ודאי קידושין דהא מספק"ל אי יש יד לקידושין ועיין לה' עדות ביעקב סי' י"ז ולה' פרי הארץ ד"ל ע"ש

דף ז' ע"א בפיך זו צדקה וכו' עיין במס' ר"ה ד"ו דאיכא תרי קראי בב"ת ועביד הגמ' צריכות חד דאמר ולא אפריש וחד דאפריש ולא אקריב ופריך והא נדבה כתיבא ופירש"י ז"ל דגם בקראי דלעיל איכא נדבה בג"ש ע"ש מבואר מדבריו דלא מסיימי קראי דלא ידעי' אי מנייהו קראי באמר ולא אפריש ואי באפריש ולא אקריב ולפ"ד בחד צריכותא סגי ולא היה צריך הגמ' לאידך צריכותא אך מדברי התוס' שם מתבאר דהך קרא דכתיבא נדבה בהדיה הוא באמר ולא אפריש דכן משמעות הקרא ולכך פריך הגמ' והא נדבה כתיבא ע"ש ובהך קרא דכתיבא נדבה בהדיה כתיב קרא דבפיך וא"כ כאן דאיירי באפריש לא היה לו להגמ' לאתויי קרא דבפיך אלא קרא אחרינא דכי דרוש ידרשנו וי"מ משום דהך קרא דכי דרוש מרבי' מתיבה אחת צדקות ומעשרות וכיון דמעשרות ל"ש בהו יד הו"א דגם צדקות כן ולכך עדיפא ליה קרא דבפיך דכבר גלי לן קרא דאין חלוק בין אמר להפריש ועפי"ז ניחא דא"ש בעיא זו באת"ל דפאה דממך דרשי' לקט שכחה נמי ובהנהו ל"ש יד

מי אמרי' היינו צדקה ק"ל כיון דס"ד דהיינו צדקה ממש אמאי לא מבע"ל לענין ב"ת גופיה אי איתיה בהפקר וכגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאפקירו וכדאוקימנא לב"ת דנזירות לעיל ד"ד ע"ב וע"ש בדברי הרא"ש ז"ל בפי' ודע דהר"מ בפ"ב מה' נדרים כ' דהפקר דין נדר יש לו לענין שאסור לחזור ע"ש ונראה פשוט דמכאן יצא לנו כן דכיון דבעיא דלא אפשיטא נקטינן לחומרא ומספיקא הוא דכ' דאסור לחזור בו ועיין לה' המאירי ז"ל בשמעתין

כתבו הרמב"ן והרשב"א והרא"ש ז"ל דכיון דבעיא איפשיטא נקטי' בפאה וצדקה להחמיר דס' איסורא לחומרא והר"ן ז"ל תמה ע"ד דמגמ' דפ' הזרוע נר' דכה"ג ממונא הוא דמשני האי דקמא משום חזקת חיובא הא לא"ה הו"ל לקולא אמאי לא משני וכו' ע"ש ונר' פשוט דאין כוונתו להוכיח מדיוקא דאין זה דיוק דאדרבא דוק מרישא דאמרי' פרה חזקה לפטור הא לא"ה ספיקו להחמיר אלא הוכחתו היא מדהוצרך להאי שנוייא דחזקת חיובא ולא משני בפשי' דשאני מתנות עניים דס' אסורא משא"כ במתנות כהונה דממונא הוא וה' עדות ביעקב סי' ס"ו דחה ראיית הר"ן ז"ל דגם מתנות כהונה מילת' דאיסור' כמו מתנות עניים לדעת הרמב"ן ודעמיה עש"ב ודבריו תמוהים דאי מת"כ הוי מילתא דאיסורא אפי' בחזקת פטורא ס' להחמיר כדאמרי' בגמ' שם גבי עיסה והגמ' קאמר פרה בחזקת פטורא וי"ל דשאני איסורא דעיסה דעון מיתה ולכך מחמרי' בס' נגד החזקה דאפי' בס"ס דעדיפא מחזקה אזלי' לחומרא בדבר מיתה או כרת כמו שנר' מדברי התוספות בריש יבמות בד"ה או שנמצאו ע"ש וכ"נ מדברי רש"י ז"ל שם בפ' הזרוע שכ' חלה עון מיתה והיינו משום דאל"ה מוקמי' אחזקתיה ועיין לה' גן המלך אות ס"ח ע"ש

מיהו ק' בדעת הרמב"ן ז"ל ודעמיה אמאי אזלינן הכא בבעיא זו דצדקה לחומרא אמאי לא מוקמי' אחזקתיה דחולין הוא מ"ש מהא דאמרי' בפ' בכל מערבין דל"ו ע"א ככר זו היום חול ולמחר קדש מערבין בה דביה"ש דהוא עת קניית הערוב ס' הוא ומספיקא לא נחתא קדושת היום קדש ולמחר חול אין מערבין בה דמס' לא פקעא קדושה ע"ש וה"נ נימא מס' לא נחתא קדושה ומכח קו' זו נר' דס"ל דבכה"ג אזלי' להחמיר נגד חזקה וכדקאמר הגמ' גבי עיסה ול"ד עיסה דעון מיתה וליתא לדברי ה' עדות ביעקב איברא דיש להבין אמאי לא אזלי' בתר חזקה דבכוליה תלמודא אזלי' בתר חזקה אפי' במידי דאיסורא

אשר ע"כ נ"ל במ"ש המש"ל בפ"ו מה' עדות דין ז' דלא אזלי' בתר חזקה אלא בס' המציאות כגון ס' אכל או לא אכל דאמרי' אוקמה אחזקה ולא נעשית הפעולה משא"כ בס' דדינא דאין ס' לומר משום חזקה הדין ישתנה ע"ש מילתא בטעמא ומעתה בהאי בעיא דצדקה דס' דדינא הוא דודאי אפי' אמר דדעתו לצדקה לא מהני להצד דאין יד דהו"ל גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו דלא מהני גבי צדקה לדעת כמה מהראשונים וכיון דס' דדינא אין לומר אוקמיה אחזקתיה משא"כ בההיא דהזרוע ומעתה צדק ה' עדות ביעקב בדבריו אך מ"מ יש להוכיח מגמ' דפ' הזרוע דקאמר אפי' וכו' והא קרא קאמר דהו"ל לאקשויי בפשי' והא ס' דאורייתא לחומרא גם ממתני' ביבמות דצ"ז בכהנת שנתערב ולדה וכו' מוכרין התרומה ואמאי הא ס' דמת"כ להחמיר לפ"ד ה' עדות ביעקב

ומן האמור ניחא מאי דאמרי' במס' בתרא דקמ"ח ע"ב דבעי הגמ' הקדיש כל נכסיו או לעניים או הפקיר מהו מי אמרי' כל גבי הקדש גמר ומקנה א"ד כל לגבי נפשיה לא גמר ומקנה ופ' כל הראשונים לקולא ואף הרא"ש ז"ל דפ' לחומרא מטעמא אחרינא אתי עלה ומ"ש מבעיא דהכא דפ' לחומרא וכבר עמדו בזה מהרש"ח סי' ל"ה וה' פני משה ח"ב סימן י"ט ע"ש וה' עדות ביעקב שם תי' דשאני התם דעיקרא תקנתא דרבנן במתנת ש"מ ולכך מקילין בס' ע"ש ואתמהא דמתנת ש"מ ה"ט דמדרבנן היא משום דלית בה קנין אבל הקדש דקי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט מדאורייתא היא וא"כ הבעיא היא בדאורייתא ואף להסו' דצדקה לעניים הדיוט הוא ולא אמרי' אמירתו לגבוה וכו' מ"מ בהקדש מודה והבעיא היא גם בהקדש ופ' לקולא ועיקר הקו' מהכא להתם עפי"ה ניחא דהתם ס' דמציאות הוא אי גמר ומקנה או לא ובכה"ג אמרינן אוקמיה אחזקתיה דחולין הוא וכ"מ בתשו' הרשב"א ז"ל ח"א סימן תרנ"ו דטעמא דפ' לקולא משום חזקה הוא אך הוא ז"ל כתב דמוקמי' ממונא בחזקת מאריה קמא משא"כ בבעיא דהכא ס' דדינא הוא ואזלינן להחמיר וכדכתי' ועיין