משמרות כהונה חלק א רמב

כחטאת וע"ש בגמ' ועיין לה' מ"א ה' נדרים סי' ז' ע"ש ולפמ"ש הכנה"ג סי' ר"ח אות ה' דדוקא ודאי נדר אבל ס' נדר ל"א נדר ספיקו להקל ע"ש ניחא

והמאירי הק' מדאמרי' בתמורה בסוף פ' כיצד מערימין אמר הרי עלי בעלת מום או בה"ט זו עולה לא אמר כלום הרי זו לעולה תמכר ויביא בדמיה עולה ולפ"ד התוס' הא בע"מ ובה"ט אדם יודע שאין קריבין למזבח וכוונתו לאסור ותי' דמאי דתנן לא אמר כלום לקרבן אבל מ"מ מיתסרא עליו מדין נדר ע"ש ולהי"מ שכ' התוס' שם דמאי דאמרינן מתני' דלא כר"מ היינו דאי ר"מ כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה גם באמר עולה תמכר וכו' ע"ש לא יתכן זה דאי איתא דמ"מ נאסרה מדין נדר הרי לא יצאו דבריו לבטלה ולדבריהם ק' מ"ש מן הככר דר"מ גופיה ס"ל לקמן דגם דלא אמר בכ"ף אסור וצ"ל דשאני בעלי חיים דכיון דמין הראוי להקרבה אמרינן דטעי בודאי כיון דלא אמר בכ"ף הדמיון

ולעיקר קושיית התוס' הכא דמ"ש מככר וכו' אין לתרץ דשאני הכא דהוי ידים שא"מ כיון דלא אמר עליו וכדקאמר הגמ' בסוגיין אברייתא דהרי הוא עלי וכו' והגמ' מוקי לה לברייתא זו כר"י דלא הויין ידים דהא ליתא דדוקא כי אמר הרי זו או הרי היא לבד הוא דהוי ידים שא"מ אבל כשאמר ה"ז חטאת הוי ידים מוכיחות וכמ"ש הרשב"א שב"א ז"ל בתשו' ח"א סי' תר"ב ע"ש והנה התוס' בפ"ב דחולין ד"מ ע"ב כ' דכי אמר ה"ז חטאתי לאו כלום הוא עד דאמר לשם חטאתי כדאמרי' בנדרים וכו' ע"ש ונר' פשוט דכך גרסי בסיפא דבריית' כאן ה"ז לחטאתי והיינו לשם חטאתי ועיין להתוס' לעיל ד"ד בד"ה דלא וכו' ע"ש וכן ראיתי בתוספתא בפרק ג' דתמורה דכך היא הגירסא ה"ז חטאת ה"ז אשם לא אמר כלום ה"ז לחטאתי ה"ז לאשמי אם היה מחוייב דבריו קיימים וכן הוא ל' הר"מ בפי"ד מה' מעה"ק דין ח' מיהו איכא למידק אמאי לא תני רבותא ברישא ה"ז חטאתי וכו' לא אמר כלום ואמאי תני ה"ז חטאת ונראה דאתא לאשמועי' דלא מיתסרא מדין נדר כמו ככר דאי תנא ה"ז חטאתי לא שייכא מילתא דנדר אבל ה"ז חטאת סד"א דהוי כאומר ה"ז כחטאת בכ"ף קמ"ל

כתב רש"י ז"ל דכי אמר ה"ז עלי חטאת אע"פ דלא היה מחוייב דבריו קיימין ע"כ ונר' דכוונתו דבעי' תרוייהו ה"ז ועלי אבל באמר הרי עלי לא כמבואר בדברי רש"י גופי' לעיל ד"ד גבי חטאת חלב דאין מתפיסו בנדר ומ"מ דבריו כאן תמוהים טובא דהא קי"ל דאין חטאת ואשם בא בנדבה ונ"ל במ"ש המאירי ז"ל כאן דאם אמר ה"ז לחטאתי אע"ג דאין מחוייב דבריו קיימין דה"ק ה"ז חטאת מעכשיו לכשאתחייב דקדשה ע"ש ולפי משמעות דבריו נראה דבכה"ג חל עליה הקדוש' מעכשיו וכשיתחייב יקריבנה ותימה דהא תנן בספ"ב דחולין ד"מ השוחט לשם חטאת ואשם מותר ואמרי' בגמרא דדוקא באינו מחוייב ע"ש והשתא אפי' אינו מחוייב מ"מ קדושה וכי שחיט לה אסורה בהנאה וא"כ טעו אינשי בהכי ע"כ כר' עיקר דלא חל עליה קדושה עכשיו אלא כשיתחייב והוי כאומר שור זה עולה לאחר שלשים יום דאם שחטו בתוך שלשים שרי ועיין בגמ' לקמן דכ"ט אמתני' דהרי נטיעות הללו קרבן וכו' ע"ש ומעתה י"ל דהרי זו עלי נמי משמעות הלשון לכשיתחייב ודמי כאומר לחטאת ומ"ש רש"י דבריו קיימין היינו לכשיתחייב וה' שע"ה בה' מעה"ק כ' בשם הל"ל דהא דאין חטאת בא בנדבה היינו ליקרב אבל היא קדושה ולמיתה אזלא ע"ש ומההיא דחולין עדיין ק' ע"כ נר' עיקר כמ"ש ועיין בחי' במס' תמורה דכ"ו ע"א ע"ש

כתב הרא"ש ז"ל בפי' דמאי דתני אשם היינו דאמ' בפי' אשם ודאי אבל אשם תלוי נידר ונידב הוא והוכיח דסתם אשם הוא תלוי ממשנה דחולין והוא ע"פ גי' דגריס אשם ודאי ברישא וא"כ אמרי' נעשה וכו' אבל גירסתנו אשם תלוי ברישא ומ"מ דבריו תמוהים דהא חכמי' פליגי אר"א דאמר מתנדב אשם תלוי שם בפ' בתר' דכריתות ונוקמה כרבנן ונר' דאי איירי באשם תלוי ק' אמאי לא תני אשם ודאי בהדי חטאת וסתם אשם אינו כולל שניהם כדמוכח בההיא דחולין וע"כ דאשם ודאי קתני ומאי דלא תני אשם תלוי דס"ל כר' אליעזר

ע"ב בעי ר"פ יש יד לקדושין וכו' כ' הרא"ש ז"ל בפי' מי ילפי' מנדרים דקידושין לשון וכו' א"ד תרי מילי נינהו דהא נזירות לא ילפי' מנדרים אי לאו היקישא ע"כ דבריו אזלי למ"ד לא דברה תורה כלשון ב"א ולנדור נדר לידות ונזירות אתו מנייהו מהיקישא אבל למ"ד דבר' תורה וכו' ולהזיר לידות הא דאצט' היקישא משום דלא ילפי' נדרים מנזירות להחמיר דנזירות חדוש דאפילו לא ינזור אלא מיין הוי נזיר והוי חדוש לחומרא וכדקאמר הגמ' לעיל דף ה' ולכך לא ילפי' מנייהו להחמיר אלא בהיקישא ואה"נ דאחר דגלי בנדרים בהיקישא ילפינן מנייהו בעלמא ולכך תפס הרא"ש בדבריו כמ"ד לא דבר' תורה דלדידיה יש הכרח להצד הב' דלא ילפינן בעלמא מנייהו מדאצט' היקישא ולכן הוצרך בצד הא' לומר משום דהוי ל' הקדש דאלא"ה לא הוה ילפי' מכח ההכרח הלז אבל למ"ד דברה תורה וכו' א"צ לו' משום דל' הקדש וכו' ועמ"ש בד"ג ע"א בשם הריטב"א ז"ל

ועפי"ז ניחא לי מה' שהק' אלי עמיתני ה' מהרש"ש נר"ו דלפ"ד הרא"ש ז"ל דמשום לשון הקדש אתי עלה א"כ זה דוקא בהרי את מקודשת אבל בהרי את מאורסת צ"ל דפשיט"ל דאין יד וכה"ג כ' התוספות בפ"ק דקידושין ד"ז ע"א בד"ה ונפשטו ע"ש וא"כ לשמואל דכליל גם הרי את מאורסת ע"כ דס"ל יש יד אפי' אינו לשון קדושין לס"ד דלא מוקי לה דאמר לי וא"כ למ"ל להרא"ש למי' בהצד הא' משום דהוי ל' הקדש עכ"ד ולפי האמור ניחא דהרא"ש לא הוצרך לזה אלא למ"ד לא דברה וכו' דהגמ' קאמר אליביה לעיל דיליף נזירות בהיקישא מנדרים וא"כ ע"כ דלא ילפי' מנדרים בעלמא ועי"ל דהוצרך לזה הרא"ש ז"ל משום דמדברי ר"פ בבעיא דפאה וצדקה נר' דצריך היקישא ללמוד ולא ילפינן הא מילתא דידות במ"מ ולא ס"ל להרא"ש דהנך בעיות באת"ל דאין יד לקדושין כמ"ש הר"ן ז"ל ועיין בתוספות בד"ה יש יד לקדושין ובד"ה בעי ר"פ וכו' ע"ש וצ"ע

ע"כ הרא"ש ז"ל דאין הבעיא אי מוכח טפי וכו' דהא במודרני ממך וכו' מדמה הרא"ש כאן דתרוייהו מוכחי למודרני וכו' דאין תרוייהו מוכחי ועיין להרב מח"א הל' נדרים סי' ז' דנר' דדברי הרא"ש ז"ל הללו הויין תיובתיה ע"ש

כתב הר"ן ז"ל דהא דבגט פשיט"ל דיש יד משום דמעשה וכו' אבל בקדושין לא נתן הב' פרוטו' אלא לא' וכו' ע"ש ולפ"ד ק' מאי פריך ומי מבע"ל לר"פ וכו' נימא דהתם שאני דנתן הכסף לאשה עצמה ולכן פשיט"ל דיש יד דהוי דומיא דגט וה' לשון לימודים כ' דעדיפא מינה משני ע"ש והנראה פשוט דדוקא בגט דהחששא היא שמא בדיבורה מגרש לה או מגרש אשת