משמרות כהונה חלק א רמא

הילכתא אהילכתא דקי"ל הלכה כסתם משנה וקי"ל הלכה ברבנן נינהו ומכח זה הכריחו לחלק בין נדרים לגיטין וכ"ז למסקנא דדייקי' ממתניתין דס"ל בנדרים לא הויין ידים אבל המק' דפריך ומאי דוחקיה וכו' פריך שפיר דנוקמה למתני' דס"ל הויין ידים כברייתא וכרבנן ואין חלוק בין נדרים לגיטין ומנ"ל לשמואל לחלק בכך ומשני דמתני' קשיתיה ומכח זה מוכרח לחלק בין נדרים לגיטין ועי"ל דגיטין ונדרין שוין וכמ"ש התוס' בפ"ק דקידושין ע"ש והר"ן בתחי' דבריו שהכריח דשמואל ס"ל לא הויין ידים סמיך אההיא דקדושין אבל משמעתין אין הכרח כ"כ ולפום האי תי' דהר"ן ז"ל שמואל ס"ל גם כאן בנדרים הויין ידים ודוקא בקי' ונזיר הוא דלא הויין ידים וראשון נר' עיקר ועיין לה' בתי כהונה ח' בית אבות דף ל' ע"ש: כתב הרא"ש ז"ל בפי' שאני אוכל בלא לך ומסרב הויין ידים שאין מוכיחות ולפ"ז בשאני אוכל לך ומסרב הויין ידים מוכיחות וכ"פ רי"ו הביאו הש"ך סי' כ"ו ועיין בריש נזיר בנזיר עובר לפניו ע"ש ומסרב לא גרע מנזיר עובר לפניו וע"ש בפירש"י ז"ל ועיין לה' כהונת עולם שם בסי' ר"ו ע"ש שמעתי מק' ומטו בה משם הפנ"י בחי' לקידושין מאי ראיה מייתו התוס' והר"ן ז"ל דשמואל ס"ל ידים שא"מ לא הויין ידים מההיא דקידושין נימא דאה"נ דהומ"ל כן אלא מאי דהוצרך לשנויי דאמר לי כי היכי דלא ליפשוט משמואל דיש יד לקידושין דבעיא היא לקמן ע"ש ואין לתרץ דמ"מ מההיא דנזיר שהביא הגמ' שם מוכח דשמואל ס"ל דלא הויין ידים והתוס' והר"ן דלא מייתו מגמרא דריש נזיר ממילתיה דשמואל גופה משום דא"ל כי אין נזיר עובר לפניו לא הוי יד כלל או דנזיר גרע ולא הויין ידים אבל מגמ' דקידושין דמדמה לה לקידושין יש להוכיח ממילתא דשמואל גופה דגבי נזיר דס"ל לא הויין ידים אמנם הא ליתא דנימא דה"ה דהומ"ל נזיר שאני ומאי דמשני דאמר לי כי היכי דלא ליפשוט בעיא דיד לקידושין והד"ק הפנ"י לדוכתה ונ"ל דהנה הגמ' לקמן פשיט"ל דיש יד לגיטין ולא מבע"ל אלא בקדושין וכ' הר"ן ז"ל משום דגיטין ע"י מעשה ואם כן בקידושין כי יהיב לאשה גופה הקדושין פשיטא דיש י"ד דהא עיקר מעשה הוא דומיא דגיטין ולא מבעי"ל להגמ' אלא בנתן ב' פרוטות לאשה אחת ואמ"ל התקדשי לי ואמר לאשה אחרת ואת נמי באחת מהפרוטות שנתן לאחרת דליכא מעשה בהך אשה גופה וכ"כ הר"ן ז"ל וא"כ אי משום בעיא דיד לקדושין לא היה צריך לאוקמה דאמר לי אלא דלוקמ' שנתן לאשה עצמה ואמר לה ה"א מקודשת בלא לי וא"כ לא נגע ולא פגע בבעיא דלקמן דכיון דאיכא מעשה פשיט"ל דיש יד בלתי שום לימוד ולא מבע"ל אלא בלא מעשה אי ילפי' מנדרים וכמ"ש הר"ן ז"ל לקמן ע"ש

מקיש ידות נזירות לנזירות וכו' בגמ' בנזיר דס"ב מוקי כי יפלא לידות שא"מ דלא הויין ידים ופריך למ"ד הויין ידים מא"ל ומוקי לה לכדר"ט ולרבנן דפליגי אר"ט מוקי לאחת הפלאה להיתר וכו' וראיתי לה' טורי אבן בחגיגה ד"י ע"א בד"ה דאי מדר"א וכו' שהק' לב"ש דס"ל אין שאלה בנזירות ולא ס"ל דרשא דר"א דהפלאה דהיתר ופליגי אר"ט במאי מוקי כי יפלא למ"ד ידים שא"מ הויין ידים ונר' די"ל דב"ש ל"ל היקיש' דנזירות לנדרים דהגמ' שם לא פריך כי יפלא למ"ל אלא משום דאיתקש ע"ש ועי"ל דמילתא דאתיא בהיקישא טרח וכתב לה קרא כמ"ש הר"ן ז"ל לעיל ד"ד ע"א ע"ש ולפי' ריב"א שכ' התוס' בנזיר בלא"ה ניחא שפיר דב"ש מוקי תרי כי יפלא אין מיעוט א"מ אלא לרבות ידים שא"מ ולמ"ד לא הויין ידים מוקי חד כי כי יפלא למעט ידים שא"מ לכדר"ט ולרבנן דפליגי אר"ט מוקי חד למעט ידים שא"מ וחד לחד מהנהו תרי הפלאות ולר"א דמוקי תרי כי יפלא לתרי הפלאות דהיתר ודאיסור ע"כ דידים שא"מ דלא הויין ידים מסברא או דס"ל דהויין ידים כתנא דברייתא דלעיל דתני איסור תרי זימני דהפלאה דאיסור נמי צריכה קרא לר"א כמו שנראה מדברי התוס' בפי' ריב"א שכ' וכ"מ במסקנא דמסיק חד הפלאה וכו' וכ"מ מדברי המאירי בחי' שם ודלא כהרב טורי אבן שם בחגיגה בסוף ד"ה רא"א ע"ש

עוד ראיתי לה' טורי אבן שם שהק' מאי קאמר בגמ' דנזיר דל"ב ע"ב שטפוהו רבנן לר"א וכו' דילמא ר"א לטעמיה דאין שאלה בנזירות ומש"ה לא נחלק עליהם שם ע"ש ולפי מ"ש מהרימ"ט ח"א סימן י"ט משם הרב אביו ז"ל דכל נדר הניתר ע"י פתח א"צ התרה מדאורייתא דנדר טעות הוא ניחא שפיר דכיון דס"ל פותחין בנולד בכל גוונא לא חל הנדר מיהו מהרימ"ט שם הוכיח דמדאורייתא צריך התרה אך בפתח שהיה בשעת הנדר כגון נדר הנאה מפ' שהיא כעורה והרי היא נאה מעיקרא מסיק שם דכה"ג א"צ התרה דנדר טעות הוא עש"ב ואין נר' כן מדברי התוס' שם בנזיר בד"ה ואם וכו' אלא בכל גוונא צריך התרה מדאורייתא ע"ש ולקושי' הט"א הנז' לפמ"ש מהרימ"ט ח"ב חי"ד סימן כ"ה בשם גדול אחד דמודו רבנן דר"ט באסמכתא גמורה ודרשינן כי יפלא לאסמכתא גמורה ע"ש ניחא שפיר ולפי ס' זו ניחא שפיר סוגיין גם לרבנן דר"ט וא"צ למ"ש הר"ן ז"ל אך ק' לס' זאת מגמרא לקמן דפ"ג דמוקי נדרי זרוזין כר"ט וא"א אפילו כרבנן אתיא דהוא נדרי זרוזין אסמכתא גמורה היא דבידו היא וכמו אם אוביר ולא אעביד ע"ש בפרש"י בפ' זה בורר וע"ש בתוס'

שם ע"כ לא קאמרי רבנן וכו' הא דלא קאמר ע"כ ל"ק רבנן אלא בנזיר דכתיב קרא לנזיר וכו' משום דבגיטין נמי כתיב כריתות וכו' אבל ק' הגמ' בקידושין דפריך מנזיר לקידושין מאי פריך נימא שאני נזיר דגלי קרא להזיר ועמ"ש בדבור הקודם וכמ"ש התוס' כאן דלמסקנא רבא פריך כר"י נר' דס"ל דמאי דקאמ' במסקנ' ורבא אמ"ל וכו' לרווחא דמילתא אבל לקושטא רבא כר"י עיין בגמ' בפ' המגרש ועמ"ש התוס' בסוף הדבור ע"ש

דף ו' ע"א אע"פ שהוא מחוייב חטאת ואשם לא אמר כלום הק' התו' אמאי לא מיתסר עליה מדין נדר דהו"ל כאלו אמר כחטאת בכ"ף וכמו האומר ככר זו קרבן ע"כ ותמהני מאי קושיא הא פלוגתא היא דר"מ ור"י היכא דאמר בלא כ"ף אי חשבינן ליה כאומר בכ"ף לקמן די"ג ע"א ע"ש ונימא הא מני ר"י ואפשר דמשמע להו דאיירי אפי' אמר ה"ז עלי חטאת דבכה"ג דאמר עלי אפי' ר"י מודה דכי אמר הרי ככר זו עלי קרבן כאלו אמר בכ"ף כמ"ש התוס' בר"פ ב' דנזיר ד"ט ע"א בד"ה אמר ע"ש ומעתה י"ל דרש"י ז"ל ס"ל דברייתא בדוקא מתניא כדי לתרץ קו' התוס' ומוקי לה כר"י דבעי שיאמר בכ"ף ולכך כ' דכי אמר ה"ז עלי חטאת דבריו קיימין לענין ליאסר בהם מדין נדר וניחא מה שהקש' עליה לקמיה ועמ"ש התוס' לקמן דף כ"ח ועמ"ש שם

ומה שתי' דשאני בככר דיודע שאין ככר קרבן אבל הכא כסבור וכו' ע"ש תמהני דהא קי"ל ס' נדרים להחמור וכדתנן לקמן דף י"ט ע"ב וא"כ ניחוש שמא יודע הוא שאין חטאת בא נדבה וכוונתו לאסור