משמרות כהונה חלק א רמ

מלקין אותו ומשני התם דאמר ג' הכא דלא אמר ג' מוכח דהיכא דלא אמר ג' דהיינו סתמא הוי יום אחד הרי דשבועה סתמא לאו לעולם כמו נדר וע"כ דה"ט משום דזה איסור חפצא וזה איסור גברא מיהו הא ליתא דכבר כ' הריטב"א ז"ל שם בחי' דדוקא התם דדבר שאי אפשר שלא לישן ע"ש אבל ק' ע"ד מגמ' דלקמן דף ט"ו ע"א דפריך מי שבקי' ליה עד דעבד איסורא ב' וכו' ומאי קושיא ש"ה דנדר שא"א הוא ובכ"ג הוי סתמא יום א' וכן שמעתי מק' זה ימים ונר' ליישב דדוק' גבי שבועה הוא דאמרי' כיון דא"א סתמא לאו לעולם משום איסורא דשבועת שוא ולכך כי היכי דלא תהוי ש"ש בודאי כוונתו לאו לעולם היא אבל גבי נדר לית ביה משום שוא וס"ל כהסוברים נדרי שוא מותרין והגמר' לקמן הכי פריך דמתני' קתני עובר בבל יחל והא ליכא ב"י בכה"ג דהא נדרי שוא היא ומותר לישן תכף ומיד וא"צ להמתין עד דעבר בב"י ודכוות' בשבועות מלקינן ליה דהוי ש"ש וה"נ נדרי שוא ושרו וליכא בל יחל וכ"פ הר"ן והרשב"א ז"ל שם ע"ש ועיין להתוס' בשבועות דכ"ט ע"א ובדברי הראשונים ז"ל שם ע"ש

ובמ"ש הר"ן דטפי עדיף לאקושי נדרי' להדדי איכא למידק א"כ אמאי אצט' בבתרא דק"ב ג"ש דיש שאלה בהקדש נילף בהיקישא מהדדי וי"ל דאצט' ג"ש דאפי' אחר שנשחט מהניא שאלה ע"ש בפירשב"ם ועיין להתוס' בכריתות סוף די"ג ע"ש

תני וכבר אמר פירש"י דשלא אוכל לחודיה לא מהני ולפ"ד הומ"ל בד"א כמו ברישא אלא משום דכן ל' הנדר דמזכיר הקונם קודם שאני אוכל מיהו ק' מאי פריך היינו רישא נימא דסיפא אשמועי' דשלא אוכל לא מהני ולכך שני מלישנא דרישא והר"ן והרא"ש כ' דשלא אוכל פשיטא דמהני ומאי דתני וכבר ר"ל אפי' כבר אמר וכו' וכ' דברייתא אחרת היא ולאו היינו רישא ממש והכריח זה הר"ן ממאי דלא קאמר והא קתני סיפא והתוס' גרסי והא קתני סיפא וכ' דל"ד אלא ברייתא אחרת היא וי"ל מהיכא משמע להו דברייתא אחרת היא ואי משום דפריך היינו רישא י"ל דה"פ אא"ב מילי מילי וכו' הוי סיפא לגלויי רישא דלא תימה בד"א ברישא ואף על גב דתני אסיר אסור לא רצה התנא לסמוך ע"ז וכצ"ל בדברי הר"ן ז"ל וכ"כ התוס' בדבו' שאחריו ע"ש ונר' דהכריחם מהמק' שהק' בתחילה מרישא דמשמע ליה מילי מילי קתני תק"ל סיפא למ"ל ואי סמיך אסיפא הו"ל לאתויי סיפא דהיא עיקר ולכן הוכרחו לומר דברייתא אחרת ומעתה מ"ש בדבור שאחריו תני סיפא לגלויי רישא ל"ד ולשון מושאל הוא

ובמאי דפי' התוס' במאי דאמרי' תני וכבר דר"ל דהו"א דכי אמר שאני אוכל לבד מהני אבל בהצטרף עמה מודרני לא מהני קמ"ל איכא למידק דא"כ מאי פריך אסור אסור למ"ל נימא דתרתי קאמר תנא דברייתא בתרייתא דשאני אוכל לך לבד מהני והדר קאמ' גם בהצטרף עמה מודרני מהני וצ"ל דמאי דפריך אסור אסור למ"ל קאי אברייתא קמייתא ועמ"ש לעיל בר"פ משם מהרלנ"ח

דף ה' ע"א הא מדתני סיפא הריני עליך ואת

עלי וכו' הרא"ש ז"ל בפי' בהך מתני' לקמן דע"ז כ' דהא דקתני שניהם אסורים מילתא דפשי' ולא אצט' אלא אגב סיפא ע"ש ולא הוה צריך לדחוק בכך דפשי' י"ל דאצט' לאשמועי' דדוקא באמר הריני עליך וא"ת הא סתמא לא ולגלויי ארישא דבסתמא איירי וכמבואר בשמעתין

אבל אמר מודרני ממך וכו' לא משתעינא בהדך וכו' הרא"ש ז"ל בפי' לעיל כ' דשאני אוכל לך לבד אסור אבל בפסקיו כ' דשאני אוכל לך לא מהני ע"ש דס"ל דבתחילת הסוגיא הוה ס"ד דידים שא"מ הויין ידים אלא דבמודרני לא הוי יד כלל וא"כ בשאני אוכל לך מהני דס"ל דהוי יד אלא שאין מוכח אבל במסקנא דמסקי' דידים שא"מ לא הויין ידים בשאני אוכל לך לא מהני וכ"כ ה' כהונת עולם סי' ר"ו אלא שהק' דמלשון הרא"ש בפסקיו שכ' בשאני אוכל לך לא הוי יד משמע דלא הוי יד כלל ואפי' יד שאין מוכח לא הוי יד וע"כ דחזר בו בפסקיו ממ"ש בפי' אלא שדבריו בפסקיו תמוהי' דתק"ל ברייתא דקתני שאני אוכל לך אסור במאי מוקי לה דהא ליכא שום משמעות אחר בשאני אוכל לך ואין לו' דמוקי לה במסרבין וכדמשמע מדבריו בפי' לקמן דהא ליתא דכי לא הוי יד כלל ואפי' שאין מוכח לא מהני מסרבין דאל"כ מאי פריך הגמ' לעיל לשמואל מברייתא נוקמה במסרבין וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לעיל שם ע"ש ע"כ נ"ל דהני בריית' דתני שאני אוכל לך אסור איירי דאמר בקונם דהא לא איירי בידות וכמ"ש הר"ן ז"ל לעיל

מיהו אכתי ק' דהמק' דפריך לשמואל מבריי' וס"ל דמתניתין מילי מילי קתני ע"כ דס"ל דשאני אוכל לך הוי יד דמתני' ליכא לאוקמי בקונם דהא בידות איירי וא"כ מנ"ל להרא"ש ז"ל דבמסקנא לא הוי יד כלל אפי' שאני מוכח ונ"ל די"ל דגם המק' ס"ל דמתני' חדא קתני ואף דמודרני ממך לבד מהני לס' המק' מ"מ איתא לאשמועי' תנא דמתני' דגם בהצטרף עמה שאני אוכל לך אסור דהו"א דכיון דשאני אוכל לך לבד לא הוי יד כלל אפי' שאין מוכח אזוקי מזיק למ"ש מודרני וכיוצא לזה כ' התוספות לעיל בד"ה אי הכי ע"ש ומ"מ שמעי' מינה דמודרני ממך לבד מהני ופריך שפיר לשמואל ויותר נר' דמ"ש הרא"ש ז"ל בפס' לא הוי יד היינו משום שאין מוכח ולאו משום דלא א יד כלל וכ"מ בפסקי הרא"ש ז"ל ע"ש

ודע דלפום מסקנא דשמעתין למאי דקי"ל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אידחי ליה מילתא דר"י בר חנינא דאמר מודרני ממך הוא אסור וחבירו מותר אך במאי דאמר מודרני לך שניהם אסורים לא אידחי והרמב"ם השמיט ד"ז דמודרני לך ועיין להלח"ם ואפשר דלא גריס במילתיה דריב"ח מודרני לך כלל אלא מודרני ממך הוא אסור וחבירו מותר וכ"נ מפירש"י ז"ל וכ"כ המאירי דיש גורסין כן ע"ש וקמ"ל ריב"ח דמודרני ממך אף דהוי יד שאין מוכיח הוי ידים ולא שמעי' לה מהרי את עלי חרם דההוא הוי יד מוכיח ועיין בתוס' בד"ה אלא אי אתמר וכו' ע"ש ומדברי הר"ן ז"ל לקמן בהפוך הדף בד"ה וקי"ל וכו' נר' דגם הא מילתא דמודרני לך תליא בפלוגתא דידים שא"מ אי הויין ידים או לא ע"ש

ע"ב אין שמואל מוקי למתני' וכו' כ' הר"ן דמשמע דשמואל גופיה הכי ס"ל ושכ"מ בקידושין והא דל"ק בכותב טופסי גיטין דצריך שיניח מקום וכן ס"ל לשמואל בגיטין הויין ידים אפי' למ"ד לא הויין ידים וכו' ע"ש נר' בכוונתו דלמסקנא דדייקי' מדלא קתני שאני אוכל דס"ל לתנא דמתני' דבנדרים לא הויין ידים ותנא דברייתא דלעיל ס"ל הויין ידים הרי פלוגת' דתנאי בנדרי' אי הויין ידים ושמואל פ' בנדרים כסתמא דמתני' דלא הויין ידים ובגיטין ס"ל כרבנן דהויין ידים דרבים נינהו והכריחו לשמואל לחלק בין גיטין לנדרים הוא משום דק"ל