משמרות כהונה חלק א רלח

אדבור הנדרים חלין מדרבנן ע"ש דעפי"ה בדבר שאב"מ לא חלין אפי' מדרבנן ומאי דמדרבנן הוא בנדר בל' שבועה דיש בו ממש דחל אגופו ודמי לשבועו' וכדכתי' וכמ"ש התוס' בשבועות בקושי' דמאי דאמרי' שבועות איסור גברא היינו דהוי נמי בכה"ג אבל נדרים וחרמים ליתנהו אלא איסור חפצא איכא למידק דתק"ל ההיא דאיזהו איסור האמור האומר קונם שלא אוכל הרי דנדרי' חלין באיסור גברא ועכ"ל דלא דק הגמ' בלישניה א"כ גם בההיא דיאסרו כל פירות שבעולם עלי בשבועה נימא הכי דלא דק בלישניה ומאי ק"ל להתוס' וי"ל ודוק. ומתשו' המיוחסות סי' ע"ה והרשב"ץ ח"א סי' צ"ג והובא בב"י סי' ר"ו נר' דנדר בל' שבועה מדרבנן הוא כדעת המאירי ובנדון שלהם אתו עלה מתרי טעמי דנב"ש ואין בו ממש ואתרוייהו כ' דצריך שאלה מדרבנן וכן תפס בפשי' בדעתם המבי"ט ח"א סי' צ"ח ועיין לה' כהונת עולם סס"י רל"ט שכ' שגם דעת התוס' בפ"ג כן דנב"ש מדרבנן אסור ולפ"ז י"ל מ"ש התוס' הא דרבינא לחדותי האי מילתא וע"ש בד"ה חומר וכו' בס"ד

דף ג' אלא למ"ד ל' שבדו חכמים מא"ל פירש"י ז"ל הא תרוייהו מדרשא אתיין ופי' פירכת הגמ' דפריך אעיקר שנוייא דואבע"א דלמ"ד ל' שבדו חכמים לא מיתוקם אבל קושיית וליפתח הדין ברישא לפירש"י דפי' בד"ה וליפתח איידי דחביבא ליה וכו' ל"ק למ"ד ל' שבדו חכמים דהא תרוייהו כי הדדי נינהו אבל הר"ן פי' דקושיית הגמ' דפריך הניחא הכוונה דהו"ל למפתח בידות כיון דאתיין מדרשא אבל כנויי אף דהם מדאוריי' למ"ד ל' שבדו חכמים מ"מ לאו דאוריית' ופירושו מתיישב יותר בהסוגיא ורש"י בריש נזיר נר' דמפרש כפי' הר"ן ז"ל ופירושו מוכרח לפי מה שהוכיח שם מבריית' דלקמן דע"כ כנויי לאו מדרשא מדלא קתני להו בסיפא ע"ש ודברי התוס' כאן מגומגמים קצת דמדכ' כנוי לא עדיפי מידות משמע כי הדדי נינהו והיינו כפירש"י ומסיום דבריהם נר' כפי' הר"ן ז"ל

כתב המאירי דהטעם דבנזירות כ"ע ל' נכרים כמ"ש התוס' לעיל משום דבנזירות א"צ לשום כתיבה אלא די במחיקה כמו נזיק דכי מחקת לרגל הקוף יהיה נזיר וכן כולהו ע"ש ועפי"ד אתנח לן פירש"י בריש נזיר שכ' כנויי אית דאמרי ל' שבדו חכמים ואית דאמרי משום דכי מחקת וכו' ע"ש נר' מדבריו דטעם ל' נכרים משום דכי מחקת וכו' ותימה דבקונם וקונח מא"ל הא צריך לכתיבה ואי מחיקה שכ' לאו דוקא מאי אתא לאשמועי' ועפי"ה ניחא דה"פ בנזירות אית דאמרי דהוי נמי ל' שבדו חכמים לר"ל ואית דאמרי דבנזירות כ"ע מודו דל' נכרים משום דכי מחקת ולשון אית דאמרי שכ' לאו היינו ר"י ור"ל אלא מפרשים אחרים שקדמו לו ומה שהביא רש"י שם בהפוך הדף מאי דפריך הגמרא כאן הניחא הוא לאית דאמרי קמא וה' קרבן העדה שם הק' אפירש"י מאי דתני ר"ח שם בירושלמי נזיח ה"ז נזיר והא הכא לא די במחיקה ע"ש וא"ל דר"ח ס"ל כר"י דלשון נכרים גם גבי נדרים דצריך לכתיבה ור"י שם בירוש' י"ל הלשון ולהסכימו עם ר"י דגמרין ופריך ליה מר"ח שפיר ופי' הקרבן העדה שם אינו מוכרח ועיין בגמ' לקמן ד"י דאר"ל ע"כ תנאי היא

חסורי מחסרא וכו' מבואר מסוגיין דלמ"ד ל' נכרים א"צ לשבש רישא דמתני' וליתני כל ידות נדרים כנדרים ברישא וי"ל על הר"מ ז"ל בפירוש המשנה דכ' ושיעור משנה זו כל ידות נדרים וכו' כל כנויי נדרים וכו' ובסיפא דמתני' גבי קונם קונח כ' דל' נכרים הם ע"ש

הניחא למ"ד דברה תורה בל' ב"א המש"ל בפ"ז מה' דעות תמה מכאן עמ"ש בפ' השואל דמ"ד דברה תורה בל' ב"א דוקא היכא דמוכחי קראי דלא אתי להאי דרשא אבל היכא דלא מוכח לכ"ע דרשי' דהכא מאי מוכחי קראי איכא ומאי קאמר הניחא וכו' ע"ש ונעלם ממנו שכבר הק' כן התוס' בעצמן במנחות די"ז ע"ב גם מה שהק' ותי' מהא דפ' אלו הגולין הכל כתוב הוא בתוס' שם ועיין להתוס' בסוטה דף ולעיקר הקו' מכאן נראה ליישב במ"ש הר"ן ז"ל בסוגיין דכי דרשי' מלנדור נדר לידות דנדרים הוי מלתא דאתיא מהיקיש' טרח וכתב לה קרא ע"ש וא"כ בכאן הוי כמוכחי קראי דלא דרשי' הכי דלעולם יותר ניחא לומר כן דמה"ט אמרי' היכא דאיכא למדרש דרשי' ולא אמרי' טרח וכתב וכו' ועפ"ז ניחא מה שהק' הרא"ש ז"ל בפי' לקמן ברפ"ב למ"ד דברה תורה כלשון ב"א מנ"ל עד שידור בדבר הנדור ע"ש די"ל התם לא מוכחי קראי לכ"ע דרשי' לדבר הנדור

ע"ב הניחא למ"ד אין נזירות חל ע"נ מה שפירש"י דפלוגתא דר"י ור"ל היא בנזיר תמוה דלפי מאי דמסיק שם דלענין חלות כ"ע חלה אין עניינה לכאן אלא דפלוגתא היא דר"ה ושמואל לקמן די"ז וכמ"ש הר"ן ז"ל ואע"ג דאפי' לר"ה אצט' קראי לב' נזירות בב"א וכדתניא שם מ"מ האי תנא ס"ל דלהא ל"צ קרא וכ"כ הר"ן ז"ל וגם שמואל נר' דס"ל כן דלא"ה ל"צ קרא דאל"ה מנ"ל דנזירות חע"נ בזה אח"ז נימא דקרא אתא לבת אחת ונ"ל שזה כוונת התוס' בפ"ק דנזיר דף ה' ע"ב בד"ה מלמד שכ' דלאומר הריני נזיר ונזיר ל"צ קרא ע"ש והם הפך גמ' דלקמן דאפי' לבב"א צריך קרא ועכ"ל דאליבא דשמואל קאי וכדכתי' והתוס' כאן קבעו דבריהם הניחא למ"ד נזירות על נזירות כנר' דגרסי' הכי בגמ' כי קאמר למ"ד לא דברה דאצט' קרא לנזירות חע"נ ופריך הניחא והוא תימא דאפי' למ"ד אין נזירות אצט' קרא לבב"א ומאי פריך הניחא ע"כ נר' דט"ס נפל בקביעו' דבריהם וכצ"ל הניחא למ"ד אין נזירות וכו'

בל יחל דנדרים מ"ל כגון דאמר ככר זו אוכל ולא אכילה תמיהא מילתא טובא דזה שאוכל לשון שבועה ולא לשון נדר ונדר בל' שבועה דעת רוב הרא' דלאו כלום הוא וכמבואר לעיל בדברי הר"ן והראשונים ז"ל ע"ש והול"ל מ"ל כגון דאמר קונם ככר זו עלי ואכלה ובדוחק י"ל דאיירי בדבר מצוה כגון ככר זו של מנחות או תרומה דמצוה לאוכלו ונדר לאוכלו לזרוזי נפשיה דבכה"ג חל אפי' נדר כלשון שבועה וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרקין ע"ש

כגון דאמר לא אפטר מן העולם וכו' איכא למידק בכה"ג ודאי אינו לוקה דהוי לאו שאין בו מעש' וא"כ אמאי אצט' ללמדו בהיקישא נייתי במ"מ דכה"ג פריך הש"ס לקמן גבי הפרה והר"ן ז"ל שם כ' דהא דלא פריך בריש' בידות משום דאין עונשין מ"ה ע"ש ולאוקמת' זו דרבא תק"ל בבל תאחר למ"ל הקשה כיון דאינו לוקה וצ"ל דאתיא כמ"ד לאו שאין בו מעש' לוקין עליו דפלוגת' דתנאי היא בפ' הלוקין והריטב"א והמאירי לעיל גבי ידות תי' לקו' הר"ן ז"ל דנדרים לא אתי מנזיר במ"מ דאיכא כמה דברים דאיתנהו בנזירות וליתנהו בנדרים ודוקא נזירות הוא דיליף מנדרים ע"ש ואכתי קשה בבל יחל ובל תאחר וצ"ל כדברי הר"ן ז"ל: