משמרות כהונה חלק א רלז

לקמן בס"ד ד"ג ע"א ועמ"ש התוס' דיש כח ביד חכמים וכו' ק' דה"ד בשוא"ת אבל בקום ועשה לא ואפ' במקום דיש פנים וטעם יש כח בידם ועיין ביבמות ד"צ ולמרן בכ"מ בפ"ג מה' נדרים דין ט' וכ"כ התוס' בנזיר דמ"ג ע"ב ועיין להתוס' בכתובות די"א ע"א ע"ש ועי"ל במ"ש הרדב"ז בלשונו' הרמב"ם סי' פ"ח דבנדרי' דקילי דאיתנהו בשאלה יש כח ביד חכמים אפי' בקום עשה ע"ש וה"נ בנזיר דכוותה

מודרני ממך וכו' שאני אוכל לך כ' התו' יש גורסין שאיני וק' הא אין נדרים חלין ע"ד שאין בו ממש וכו' ע"ש ותמהני מאי ק"ל דהא דנדרים אין חוין ע"ד שאין בו ממש ושבועות חלין ה"ט משום דשבועות איסור גברא וגופו יש בו ממש ונדרים איסור חפצא דהיא השינה ואין בה ממש וכמ"ש הר"ן לקמן די"ג ע"ב והתוס' בשבועות דכ"ה והמאירי לקמן בסוגיין וכ"כ הטור סי' רל"ט וא"כ הכא אי גרסי' שאיני ניחא דגופו יש בו ממש ואי ס"ל דנדר שהוציאו בל' שבועה אינו כלום הו"ל לאקשויי מכח זה ולאו משום לתא דאין בו ממש ואי ס"ל כפי' הרמב"ן שהביאו הר"ן לקמן דיד הוי ופי' כמו שאני א"כ ל"ק כלל קו' דהא גירסא דשאני ניחא להו שפיר וכן י"ל עמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות ד"כ ע"א בד"ה שלא וע"ש בדכ"ה ע"א בד"ה מ"ה וראיתי להריטב"א בר"פ אלו מותרין שכ' בס"ד דקרא דהשבע שבועה מוקמי' לה בספרי דחלה ע"ד שאין בו ממש ע"ש ובספרי שבידינו בקשתיה ולא מצאתיה ומ"מ ע"כ דטעמ' דקרא הוא מה"ט דגופו יש בו ממש וכ"כ הריטב"א גופיה לקמן די"ו אמתני' דחומר מה"ט הוא ע"ש וסבור הייתי לו' דכוונת התוס' היא לאקשויי אגי' דשאיני דהא נדר שהוציאו בל' שבועה אינו כלום ולאוכוחי דאינו כלום מייתו ראיה ממתני' דקתני נדרים אין חלין ע"ד שאב"מ משמע בכל מיני נדרים וא"א הא איכא נדר שהוציאו בל' שבועה אינו כלום ועמ"ש לקמן בע"ה בהפוך הדף בענין נדר שהוציאו בל' שבועה בזה ע"ש ובמ"ש ר"י דהמאכל יש בו ממש כן נר' ממאי דתניא לקמן דף פ"א ע"ב קונם שלא אתן תבן לפני בקרך דחל הנדר דה"ט משום דהמאכל יש בו ממש וזהו כוונת התוס' בכתובות דנ"ט בד"ה קונם ותמהני עמ"ש התוס' לקמן די"ג ע"ב בד"ה ידי לעושיהן וכו' דיש מעשה ידים שאין ב"מ כגון שלא אתן תבן לפני בקרך ע"ש דהם הפך הבריי' ערוכה שהבאתי דשלא אתן את תבן וכו' חל הנדר שו"ר להתוס' ביבמות רפ"א ע"א שכ' דכה"ג הוי דבר. שאב"מ ותנא דברייתא דשלא אתן תבן לא דק בלישניה ועיין במתני' דשבועות דכ"ה ע"א ובפירש"י שם

ודע דלפי המתבאר מדברי התוס' כאן דאי גרסי' שאני הוי דבר שיש בו ממש ע"כ לקמן דט"ו במתני' שאני ישן וכו' גרסי' שאיני ע"ש בגמ' והא דלא אוקמה הגמ' הכי תני שאני משום דא"כ פשיטא ע"ש בהר"ן בגמ' וכן במתני' דלקמן די"ג קונם פי מדבר הא דלא קאמר הגמרא שם תני שאני משום דא"כ פשיטא ולמאי דמשני באומר יאסר פי וכו' המ"ל ס' נדרי' להחמי' ע"ש בהר"ן ז"ל

ע"ב גמ' נדרים דמתסר חפצא וכו' כ' התו' וא"ת מאי נ"מ וכו' ע"ש ותמהני הא נ"מ טובא לענין דחלין ע"ד מצוה דמה"ט הוא וכמש"ל ושבועות דאסור גברא אין חלין ע"ד מצוה וחלין ע"ד שאב"מ ומה שתי' דנ"מ לנדר בלי שבועה לא יתכן למאי דגרסי' שאיני במתני' ע"ש בתוס' ועמ"ש שם

והנה בנדר שהוציאו בל' שבועה ושבועה בל' נדר דעת הר"ן דלאו כלום הוא ומאי דאמרינן בפ"ג דשבועות אכילה מב' עלי שבועה והרי עלי שלא אוכל בשר ביום וכו' לא דייקי בלישנייהו אבל. דעת הרמב"ן ז"ל דיד מיהא הוי בין בנדר בל' שבועה בין בשבועה בל' נדר וק"ל לדעת הרמב"ן ז"ל מאי פריך לקמן דט"ו ע"א אילימא כדקתני שאני ישן מי הוי נדרא והתנן חומר וכו' והוצרך רבינא לשנויי בל יחל מדרבנן הא נדר בל' שבועה מהני וכיון דקאמר שאני ישן דאוסר גופו הוי דבר שיש בו ממש דמה"ט שבועות חלין ע"ד שאב"מ משום דאיסור גברא הוא וכדכתי' לעיל וצ"ל כיון דלא הוי אלא יד ופי' יד הוא דמתרצי' דיבוריה כאלו אמר קונם שינה עלי אע"פ דהוא אמר בל' שבועה לא הוי מעיקר הנדר אלא למערכה מדין ידות הוא דאיכא ובזה אני אפרש כוונת התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א בד"ה משא"כ וכו' שכ' בתי' הר"א בשם ר"י ובפרק ב' דנדרים מסיק דבינא וכו' דהוא שפת יתר וכבר עמד מהרש"א ז"ל שם ע"ד וכ' משום דלפי' קמא הא דשבועות חלין ע"ד שאב"מ משום חומר דשבועות הוא דמהני בכל גוונא בין בהוציאו בל' נדר בין בהוציאו בל' שבועה ואיירו אפי' באזרוק וכו' אבל לתי' הר"א בשם ר"י ליכא חומר דשניהם שוין ולא איירי אלא בשינה וכו' וע"ז הביאו ראיה דע"כ לאו משום חומר דהא גם בנדרים אסורין מדרבנן וע"כ מדינא הוא ע"ש וכבר כתבתי במתניתין דמדברי כל הראשונים נר' דטעמא משום דאיסור גברא הוא ע"ש גם דנר' פשוט דגם לדברי הר"א בשם ר"י קונם בל' שבועה אינו חל כלל אבל שבועה בל' נדר אמרי' דהוי אגופו אף כי הוציא בל' נדר וכן מדוקדק בדבריהם וכ"כ התוס' לקמן גבי הא דאמר ישיבת סוכה עלי וכו' וכ"כ הרא"ש בפסקיו שם ועיין למרן בב"י בסי' רל"ט מ"ש בדעת הרא"ש ע"ש וא"כ גם לדברי הר"א בשם ר"י איכא חומר בשבועה מנדר גם נעלם ממנו גמ' ערוכה לקמן די"ח ע"א ע"ש מיהו זה י"ל

אך בעיקר כוונתם נ"ל לפרש משום דלפי' קמא בהכרח הוא דנדר שהוציאו בל' שבועה לאו כלום הוא אפי' ברבר הרשות אבל לפי' הר"א בשם ר"י לכאור' ק' מי הכריחו לו' דנדר בל' שבועה לאו כלום הוא נימא דהוי נדר ומתניתין דנדרים חלין ע"ד מצוה משא"כ בשבועות באיסור חפצא איירי דבנדר חל ובשבועה אגופו היא ואין חלין עד"מ ולזה כ' דבפ"ב דנדרים הוכרח רבינא לו' בי' מדרבנן וא"א דנדר בל' שבועה חל מי הכריחו לזה הא איכא לאוקמה באומר שאיני ישן ולא ס"ל להתוס' הא מילתא שכ' הרמב"ן ז"ל דמדין ידות היא והתוס' נקטו המסקנא דהיא אוקמתא דרבינא וה"ה דהו"מ לאוכוחי מעיקר קושי' הגמ'

והמאירי כ' דנדר בל' שבועה ושבועה בל' נדר מדרבנן הוא דהוו ע"ש ולפ"ד אפשר מאי דאמרי' כגמ' לקמן ב' מדרבנן אין הפי' דמדרבנן חלין הנדרים ע"ד שאב"מ אלא כלפי מאי דפריך אילימא כדקתני מי חייל הא הוי דבר שאב"מ דהכוונה היא כיון דנדר בל' שבועה לאו כלום הוא ע"כ דמתרצי' דיבוריה קונם שינה עלי והוי דבר שאב"מ ולזה משני דמדרבנן חייל בל' שבועה וכיון דאמר שאיני הוי דבר שיש בו ממש דגופו יש בו ממש דמה"ט שבועות חלין ע"ד שאב"מ כדכתי' לעיל

ובזה ניחא מה שהק' הר"ן ז"ל לקמן דף י"ג ע"ב דאמאי לא משני הש"ס דאפי' אי קאי קונם