משמרות כהונה חלק א רלו

מסכת נדרים דף ב' ע"א מתני' כל כנויי נדרים כנדרים וכו' מפשטא דגמ' בריש סוטה נר' דנדרים נשנית קודם נזיר אך המאירי במכילתין גבי מאי דפריך הגמ' בסמוך מ"ש גבי נזיר דלא קתני לכולהו כ' דנזיר נשנית קודם ולכך פריך דהול"ל כולהו בראשונה שהיא נזיר ע"ש ועפי"ד י"ל מה שהק' התוס' לקמן אמאי לא תני גבי שבועות כנוי שבועות כשבועות ע"ש די"ל כיון דשבועות בתר נדרים דס' נזיקין בתר ס' נשים וכיון דכבר תני לה בנדרים לא חש אבל הגמ' פריך מ"ש דלא תני גבי נזיר כיון דנזיר נשנית קידם והתוס' תי' משום דלית בהו ידות ותי' זה לא יתכן למ"ש הרמב"ן והביאו הר"ן לקמן דשבועה שהוציאה בלשו' נדר הוי יד לשבועה ועכ"ל בקו' התוס' כמו שכתבתי

מיהו נר' עיקר דנדרים קודם וכוונת המאירי לתרץ אמאי נקיט הגמ' בקו' נזיר ולא נקיט שבועה והוא משום דנזיר קודם שבועות אך ק' דלשנויא דגמ' אכתי ק' אמאי לא תני גבי שבועות כיון דכתיבן נדרים ושבועות גבי הדדי ועכ"ל כדברי התוס' וא"כ גם בס"ד נימא כן ומאי ק"ל להמאירי

כתב הר"ן דאומר ככר זה אסור עלי הוא עיקר הנדר אפי' לא התפיסו אלא היכא דהתפיס בעי שיתפיסנו בדבר הנדור ולא בדבר האסור אבל בפ"ג דשבועות בשמעתא דמתפיס בשבועה כ' דעיקר הנדר הוא בהתפסה אבל אמר ככר זה אסור עלי הוי יד ע"ש ועיין לה' קרבן העדה וכ' המש"ל בריש ה' נדרים דנ"מ אי אמר הרי את אסורה עלי כאימא דאי הוי עיקר הנדר בלא התפסה י"ל דאסורה דדל מהכא מ"ש כאימא בתחי' דבריו היא נאסרת וכמ"ש מהרלנ"ח אך אי עיקר הנדר בהתפסה ומאי דמהני בלא התפסה הוא מדין יד דגמרי' לדבוריה וכיון שהוא גמר דבורו מה לנו לגמור דבורו באופן אחר ע"ש והרואה בדברי הר"ן כאן יראה דאי אמר ככר זה אסור עלי כאימ' לא מהני כלל כיון דהתפיס בדבר האסור ולא אמרי' דל מהכא מ"ש כאימא וכ"נ מדברי הריטב"א ז"ל ע"ש גם מ"ש המש"ל מ"ל לגמור דבריו בע"א מדברי הרמב"ן שהביא הר"ן לקמן בנדר שהוציא בל' שבועה יראה אפי' דגורעין ומוסיפין בדבריו הוי יד מיהו יש לחלק

ודע דמדברי התוספות בד"ה כל נראה דאי אמר ככר זו אסור' עלי כהקדש לא הוי התפסה ודוק' היכא דאמר על ככר אחר יהיה כזה הוא דהוי התפסה וכ"כ הריטב"א בהדיא אך מדברי הר"ן שפ' הילכך היכא שהתפיס ואמר ככר זו עלי כקרבן הוי עיקר הנדר ע"ש נראה דבכה"ג הוי התפסה

הנה נתבאר שמדברי הר"ן והריטב"א ז"ל מבואר דהאומר הרי את אסורה עלי כאימא הוי נדר אף דמתפיס בדבר האסור דלא כמהרלנ"ח ז"ל וכ"נ ממאי דאמרינן בפ"ק דנזיר ד"ד דהאומר הריני נזיר כשמשון בר מנוח לא הוי נזיר עד שיאמר נמי כבעל דלילה או כמי שעקר דלתות עזה וכו' ומשמע מדברי רש"י והתוס' דלא הוי נזיר כלל (שוב אח"ז ראיתי להמח"א ה"נ סי' י"א שהוכיח כן) ועיין בדברי מרן בכ"מ בפ"א מה' נזירות במ"ש בדעת הרמב"ם ז"ל בזה וכ"מ מדברי גדולי האחרונים בתשובותיהם דלא הוי נזיר כלל וא"צ התרה ואי איתא לס' מהרלנ"ח כיון דנתכוון לנזירות דל מהכא מ"ש כשמשון ליהוי נזיר בתחילת דבורו שאמר הריני נזיר ומעתה לס' מהרלנ"ח הלזו באומר ה"נ כשמשון בעי התרה מן הדין ועיין להרב מטה יוסף חלק י"ד סימן י"ג בס"ד

וחרמים כחרמים וכו' הרא"ש ז"ל פי' בחרמי ב"ה או חרמי כהנים אבל הר"ן ז"ל פי' באוסר עליו בחרם כדתנן הריני עליך כחרם וכו' וטפי הו"ל לאתויי מדתנן לקמן די"ח נדר בחרם וכו' דקדמה נשנית ואיכא למידק דא"כ הגמ' לקמן אמאי הוצרך לו' משום דשבועות ונדרים כתיבן גבי הדדי הול"ל משום דחרמים ונדר חדא היא תני להו וכיון דתני תרתי תני לכולהו וי"ל דחדא חשיב להו דב' אופני נדר הם חרם ונדר וכחדא חשיבי ול"ש למי' כיון דתני תרתי ובהכי ניחא דרש"י לקמן כ' בד"ה מ"ש וכו' ול"ק כל הני דנדרים ושבועות והשמיט חרמים ע"ש דרש"י מפ"ל כפי' הר"ן וכמו שנר' מדבריו בד"ה דמתסר וכו' ע"ש וכיון דב' אופני נדר הם כללם בדבור אחד במ"ש כל הני דנדרים ובמאי דפריך וליתני שבועות בתר נדרים צ"ל לפי' הר"ן ורש"י דמאי דחשיבי נדרים וחרמים כחדא אף דזה בלי נדר ובלי חרם ודמי לשביעה דאין נכללת בכלל נדרים משום דנדרים וחרמים איסור חפצא והיינו מאי דמשני הגמ' ובירושלמי פריך אמאי לא תני כנוי ערכין והקדשות ותמורה ומשני משום דליכא כנוי ולפ"ד הר"ן ז"ל צ"ל דפריך אמאי לא תני להו בס' קדשים ולאו אמתני' דנדרים דבקדשים לא קמיירי ולפ"ז גם מאי דפריך בתר הכי וליתני כנוי תרומה קושיא בפ"ע ואינה נמשכת אמאי דקאמר מתני' כמ"ד סתם חרמים לב"ה ברם כמ"ד סתם חרמים לכהנים וכו' ע"ש ודלא כה' קרבן העדה שם ע"ש ובמאי דקאמר בירוש' מתני' כמ"ד סתם חרמים לב"ה וכו' לפ"ד הר"ן ניחא שפיר דלמ"ד סתם חרמים לכהנים הוי דבר האסור ולא דבר הנדור ומתני' באוסר על נפשו כחרם כפי' הר"ן ועיין להר"ן לקמן אמתני' דהריני עליך בחרם דהביא כאן שכ' דבגליל איירי דאין מכירין חרמי הכהנים ע"ש

ודע דמ"ש הר"ן בסמוך על פי' ר"י בר חסראי ז"ל ויש הוכחה לפי זה מירוש' נר' דהיינו מדמשני בירוש' אקושיא כנוי דהקדשות משום דליכא כינויי וא"א דבכל לשונות הנדרים איירי איך אפשר דליכא אלא ע"כ בלשון משובש איירי והרמב"ם כ' ריש ה' נדרים דגם כנוי הקדשות כהקדשות ועיין למרן בכ"מ שם ולה' לח"מ עיין שם

הק' התוס' בד"ה כל למ"ד ל' שבדו חכמים בנזיר יביא קרבן אדרבנן ואיכא למידק אמאי לק"ל בשבועות דתנן לה קודם ואי לא איירי בשבועות אלא לענין בל יחל גם בנזיר נימא כן ונר' דהתוספות סמכו עצמן אמ"ש בתר הכי אמאי דלא פריך הגמ' בנזיר הניחא אמאי דקאמר כי מתחיל תנא בעיקר קרבן מוכח דאפי' למ"ד בדו חכמים מייתי קרבן ולפ"ז לפמ"ש ר"י דכן דרך הגמ' לקצר מיתרצא קושייתם שפיר ומה שהוסיף ר"י לו' כיון דתיקנו חכמים וכו' תי' אחר הוא ולפ"ז ניחא מה שהקשה החק"ל בח"ב עמ"ש התוס' דבנזיר לכ"ע ל' נכרים דברייתא דב"ש וב"ה דמייתי הגמ' לקמן ד"י ומוקי לה דפליגי בהכי בתוספתא גבי נזיר מתניא ע"ש ועפי"ה ניחא דלהך אוקמתא דפליגי אי לשון נכרים או ל' חכמים אה"נ דלא מייתי קרבן ולא ק"ל להתוס' והוכרחו לו' כן אלא לפום הגמ' דנזיר והגמ' דנזיר ס"ל כהנך אוקמתי דלקמן דלכ"ע ל' נכרים ע"ש בפירש"י ז"ל ואדרבא לפי דברי התוס' הללו ניחא שפיר מאי דלא קאמר דגמ' לקמן בהנך אוקמתי' דר"ל ודאי תנאי דר"י מי נימא תנאי כאורחיה דגמ' ולפ"ד התוס' ניחא שפיר דלהנך אוקמתי נמי דר"ל לאו תנאי היא דההיא גבי נזירות מתניא ועמ"ש