משמרות כהונה חלק א רלד

ימים וכדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק כדאמרי' לעיל די"ט ושעת הדחק היינו הלך הבעל למה"י כדפירש"י שם וה"נ מיירי בהלך למדה"י כדפירש"י כאן

דף פ' ע"א תוס' בד"ה ושם עירו וכו' דה"ד עיר שדרין בה כ' מהרש"א וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל ונ"ל ליישב דדוקא גבי עיר הלידה הוא שכ' התוס' כיון דא"צ לכותבו אם שנה כשר משום במקום הלידה א"צ לכותבו אפילו לכתחילה ומנהג הוא דנהגו לכותבו אבל מקום הדירה מן הדין לכתחילה צריך לכותבו ותקנת חכמים היא אלא דאם לא כתבו כשר בדיעבד בזה א"ל אם שנה פסול אף דאם לא כתבו כשר ועיין בפוסקים

בד"ה כי יתביתו וכו' אלמא אע"פ שלא היה בעיר עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דסמכו עצמם אמ"ש בסמוך יאמרו שאחרוהו וכו' ע"ש ולפ"ד אחר שתי' התוס' דגט מאוחר כשר טפי אבל היה במזרח וכ' במערב וכו' נדחית הראיה זו אלא דבשאר שטרות נמי אם כ' היני בשילי פסול ואין זה במשמע דבריהם

הרא"ש ז"ל הביא ראיה דכ' היני בשילי לא קפדי' אסופר ממ"ש מצאו בשוק חתמו ונתנו לה כשר ע"ש וראיה זו עצמה הן היתה בגט מאוחר דפסול דדוקא אעדים קפדינן ולא אסופר

ע"ב בד"ה זו וכו' ולדידיה אסור לגרש בו עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל בכוונת דבריהם ועדיין יש לגמגם בדבריהם במ"ש בתי' ה"ר אלחנן ז"ל דכ' לשם מלכות אחרת פסול לגרש בו משמע דלשם סנטר כשר לגרש בו לכתחילה וזה לא לרב ולא לשמואל לפי מה שהבינו עכשיו דמגורשת דקאמר היינו אם נתגרשה דלא חידשו דמגורשת כשר לגרש בו אלא לד"ת ומה שדקדק מהרש"א ז"ל בתי' אמאי הוצרכו לומר דלשם סנטר שאני וכו' ע"ש ל"ק דהוצרכו לזה לתרץ למה שהק' לספרים דגרסי רב דתק"ל דרב אדרב וכדי שלא נדחוק תרי אמוראי וכו' הוצרכו לחלק בין הנושאים וזה פשוט בדבריהם

דף פ"א ע"ב גמ' אמוראי נינהו מסוגיא זו מתבאר דט"ס נפל בספרי' בחולין דמ"ג ע"א דגרסי' אמר רבב"ח אמר ר"י הלכה כסתם משנה דהא הכא רבב"ח הוא דסבר אין הלכה כסתם משנה וכן נר' מדברי התוס' שם ועיין לה' דברי אמת בקו'

תוס' בד"ה ב"ש וכו' אע"ג דביבמות וכו' עכ"ל לפמ"ש במ"א דלאו ועשה דמחזיר סוטתו ליתיה אלא בנישואין אבל בזנות ליתיה יש לתרץ קושייתם די"ל דב"ש לטעמייהו דס"ל בסוף מכילתין לא יגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר וא"כ י"ל דדוקא הכא הוא דס"ל לב"ש אדם עושה בא"ז משום דאי לשם נישואין עובר בלאו ועשה ועיין להרדב"ז ח"א סי' רע"ז ובמ"א הארכתי בזה

דף פ"ב ע"א גמ' אבל בע"מ מודו ליה וסיפ' דמתני' בכיצד יעשה הול"ל יחזור ויאמר לה ע"מ וי"ל כיון דמתחלה א"ל חוץ אפילו אמ"ל אח"כ ע"מ הוי שיורא כיון דגילה דעתו מתחילה דלשיורא מכוין אח"כ הראו או לי שכ"כ הפנ"י

ע"ב תוס' בד"ה אפי' וכו' ונשאה אחיו של פ' וכו' עכ"ל ל"ד נשאה אלא קדשה ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל ובתשו' מרן חא"ה סימן י"ב נסתפק בע"מ שלא תנשא לפ' אם קדשה אי בטל הגט דקדושין בכלל לשון נישואין או לא וה' שמחת יו"ט סי' צ"א תמה עליו דממ"ש התוס' בדבור זה בסמוך אבל בע"מ שלא תבעל ולא תנשא קשיא מוכח מדבריהם דאפי' קדושין בכלל שלא תנשאי ע"ש וי"ל דשאני הכא כיון דאמ"ל שלא תבעלי מה הוסיף בשלא תנשא אם לא קדושין אבל בע"מ שלא תנשא גרידא אין קדושין בכלל

בא"ד כיון שנאסרה וכו' לא חשיבא לגבי יבם אשת אח וכו' עכ"ל נר' דה"ט דלא חשיבא אשת אח משום דאין איסור אשת אח חל על איסור א"א ול"ל דכולל הוי מיגו דאתסר על שמעון דהא לשמעון לא נאסרה אפי' אשת אח דהא ראובן אמר חוץ משמעון ואם כנים הדברים בכוונת' יש להוכיח כמהרש"ל דכ' דקושיית' לא קשיא אלא אי ראובן אמר חוץ משמעון ע"ש דלא כמהרש"א שכ' דקושי' התוס' היא אפי' בקידשה ראובן סתם ולא כ' דאמר ראובן חוץ משמעון אלא לרבותא ע"ש דלפ"ד לא תי' כלום התוס' דאכתי קשיא בקידשה ראובן סתם דהוי איסור כולל מהו גם למהרש"ל קשיא דהא משכחת לה באיכא אח אחר

דף פ"ג ע"א מתנה מי קא"ל דלא סגי דלא ' מינסבא וכו' מכאן הוכחתי ספיקו של הפר"ח במ"ח בתשו' סי' ו' אם קדש אשה ע"מ שלא ליבם אלא לחלוץ אי הוי מתנה עש"ב ע"ש דאי איתא הו"ל להגמ' למי' הא אפשר בחליצה ולא אמרי' כל שאינו עולה ליבום וכו' כיון דמכח התנאי הוא דאינו עולה ליבום וכמ"ש הרשב"א בחי' ריש יבמות ועוד הארכתי בסוגיא זו במ"א

תוס' בד"ה ועמדה וכו' מדתניא בתוס' ע"מ שלא תנשאי לאבא וכו' עכ"ל ובתוס' גופא לא הוק"ל אמאי תני אבא ואביך אפי' אדם אחר משום די"ל דתוספת' רבנן היא דהוי שיור לאדם אחר אבל אבא ואביך לא הוי שיור וכדתנן לקמן

ע"ב גמ' ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם וכו' כתב הרשב"א בחי' בשם הרמב"ם דאע"ג דאם נפל או מכרו לא הוי בית אביה מ"מ לא הוי כריתות אלא אי הותרה כמה שנאסרה אבל כה"ג הדי מ"מ לא הותרה בבית אביה דהשתא לאו בית אביה הוא וע"ש מ"ש ע"ד מתוס' ומהגמרא ונ"ל דד"ז דמי לע"מ שלא תנשאי לפ' דאם מת ההוא פ' לא אגיד ביה עוד ומ"מ לא הותרה במה שנאסרה וא"כ לראב"ע דס"ל דע"מ שלא תנשא לפ' לא הוי כריתות משום דלא הותרה במה שנאסר' גם ע"מ שלא תלכי לבית אביך לא הוי כריתות אבל רבנן דלא פרכי לר"א מכריתות ע"כ דס"ל דכה"ג הוי כריתות ורבא כראב"ע ונ"ל מכרת כריתות והגמ' דקאמר דלרבנן מבע"ל לכדרבא היינו אבבא דע"מ שלא תשתי יין אבל בבא שניה לא אתיא אלא בראב"ע וניחא הכל ולא קשה כל מ"ש הרשב"א ז"ל

דף פ"ד ע"א גמ' הא לאחר תנשא עמ"ש מהרש"ל ז"ל ונ"ל דדוקא מעיקרא דקאמר ר"ן אם נשאת לאחר לא תצא דמשמע לכתחילה לא תנשא לאחר הוא דק"ל דע"כ לא מדמי לה ר"ן לקונם עיני בשינה דאי מדמה לה אפילו לכתחילה תנשא כדהתם אלא ע"כ דס"ל לר"ן דל"ד משום דהכא אין בידה א"כ מן הראוי היא שתצא ולהכי חזר ר"ן ואמר דמאי דקתני בברייתא לא תצא קאי אאם נשאת לו אבל לאח' אה"נ דתנש' לכתח' דדמי לקונ' ואקשי ליה רבא דל"ד

תוס' בד"ה הכא וכו' אין בידה שישאנה עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל לחלק בין נישואין