משמרות כהונה חלק א רלב

שם לא מוכח הכי ע"ש ועיין בס' א"ז בבתרא ד"מ ע"א בד"ה קיום שטרות מ"ש משם עליות דר' יונה דמבואר להדיא דלא כהריב"ש ע"ש: דף ע"ב ע"א תוס' בד"ה הכי וכו' התקין רב וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וי"ל דלס"ד דגמ' כאן דאמ"ר אפי' בע"פ הוא דהוצרכו למימר כן וכן מ"ש התוס' גבי רבא לא כ"כ אלא לתי' הא' אבל לפום ואב"א אצ"ל כן: ע"ב פירש"י בד"ה ור"י ואשמעי' רב"א וכו' עכ"ל לא הו"ל לאשמועי' וכו' דהא מברייתא דתני עלה רבותינו התירוה שמעי' זה ומנ"ל דרבא לא שמיע ליה הך ברייתא ולא הול"ל אלא דאשמעי' הלכה כר"י

תוס' בד"ה אמר וכו' ומסיק דרבה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דמפרש"י נר' דרבא ורבה ל"פ אלא בסתם וא"כ המ"ל ממתני' דאם מתי מחולי זה גם לרבה ורבא וכו' ונראה דמה שנראה מדברי רש"י דמודו בתנאי היינו בתנאי אם מתי לחוד אבל מחולי זה גרע כמ"ש התוס' בסה"ד ועיין למהרש"א ז"ל מ"ש שם בסה"ד

דף ע"ג ע"א גמ' איתיביה רבינא לרבא וי"ל איך רבינא רישא דברייתא ועוד מאי קאמר ומשום דקשיא רישא לסיפא לא מותבינן תיובתא הא ודאי דלא מצי לאותובי מסיפא כיון דרישא מסייע ליה ולפמ"ש התוס' בד"ה איתיביה בתי' הב' ניחא הכל שפיר ועיין להרשב"א בחי'

ע"ב תוס' בד"ה נתן וכו' ומיהו לר"א דאמר פנוי וכו' עכ"ל ק' א"כ מאי פריך אף הא שפיר קאמר אף דהיינו דחיישינן לתרווייהו ואסורה בתרומה ובעי גט וי"ל כיון דחוששין דת"ק הוא ודאי קאמר כמו חוששין במי מילין בפ"ק שהרי ת"ק קאמ' דאין חוששין לקידושין א"כ ודאי ביאת זנות היא ור"י לא נקט אלא חששא דקי' משמע דבזנות מודה לת"ק דודאי זנות וא"כ מאי אף הא סתרן אהדדי כמ"ש התוס' בסמוך

בד"ה תנא וכו' ואפי' מת מאותו חולי וכו' עכ"ל עיין למהרש"ל ודבריו עיקר ומ"ש מהרש"א ז"ל דמאם מתי ל"ק משום דעומד להתברר ע"ש תימה דהא רש"י כ' דטעמא דר' משעת נתינה עד סמוך למיתה משום דאין ברירה וכה"ג דשעת נתינה עומד להתברר אפי' אמר מחולי זה וא"כ בע"כ דאפי' בעומד להתברר אין ברירה וא"כ קשיא מאם מתי לחודה ועוד לפ"ד מאי מק' התוס' נימא דרש"י מפ"ל באם מתי לחודה דהא רש"י ס"ל דמילתא באפי נפשה היא ולא שמיע לית תוס' שהביאו התוס' בסמוך

בד"ה אמר וכו' ואע"ג דקאי ארישא וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דאפי' לפירש"י צ"ל כן דהא ר"י ס"ל זמנו של שטר מוכיח ואע"ג דרש"י כתב דפריך אפי' לר' יוסי מ"מ אינו מוכרח בגמ' משא"כ לפי' התוס'

דף ע"ד ע"א בד"ה אשם וכו' ושמא וכו' עכ"ל עיין למהרש"א ז"ל ובגמ' כריתות בר"פ ס' אכל קאמר בגמ' דר"מ לא בעי קביעות לאיסורא ולא בעי חתיכה מב' חתיכות אלא דהיינו דוקא למ"ד משום איקבע איסורא אבל למ"ד משום דא"א לברר איסורא ולמ"ד משום מצות אפשר דלר"מ בעי חתיכה מב' חתיכו' ומ"מ איכא למידק בדברי התוס' דמסוגיין גופא מוכח דר"מ לא בעי חתיכה מב' חתיכות דקאמר אשם תלוי א"ב דר"מ לא מייתי אשם תלוי משום דמשעת נתינה הא לא"ה מייתי אשם תלוי

ע"ב גמ' אצטליתו דוק' קאמר הק' הרשב"א במ"ע אי מרצונו תפשוט בעיא דמחולין מרבנן ואי בע"כ א"כ ש"מ דנתינה בע"כ שמה נתינה דאפילו רבנן ל"פ אלא משום דאיצטלית דוקא וא"כ קשיא לרבא דאמר לקמן לא שמה נתינה וכן הקשו התוס' בערכין דל"א ע"ש ומדבריהם נר' דס"ל דלמ"ד לא שמה נתינה אפי' בקבלם לא מהני דלא כמ"ש מר"ן בב"י א"ה סימן קמ"ג בשם מהר"י בי רב ז"ל דלא פליגי לקמן בנתינה בע"כ אי הוי נתינה אלא בשלא קבלם אבל בקבלם אפי' בע"כ שמה נתינה לכ"ע דאי איתא מה הוק"ל להתוס' והרשב"א הא שפיר אתיא בקבל דמי האצטלית דלכ"ע הויא נתינה אלא ע"כ דס"ל למ"ד לא שמה נתינה אפי' בקבלם מיירי

דף ע"ה ע"א גמ' מכלל דבעלמ' נת נה בע"כ וכו' כתבו התוס' בערכין דס"ל לרבא דאי בפניו מהני בע"כ אפי' שלא בפניו לזכות ע"י אחר והקשה הרשב"א הרי גט יוכיח דיכול לגרשה בע"כ ואינו יכול לזכות לה גיטה ע"י אחר ע"ש וי"מ במ"ש מהר"י כי רב דפלוגתייהו בלא קבלם דוקא וכמו שכתבתי לעיל בסמוך וא"כ לא כתבו התוספות כן אלא אלא בכה"ג דאפי' לא קבלם מהני א"כ א"צ זכיה אלא להוציאם מרשותו סגי ולכך מהני ליתנם ליד אחר אבל גט דבעי קבלתה ממש קבלת אחר לא הוי כקבלתה מיהו כבר כתבתי לעיל דאדרבה מדברי התוס' שם מוכח דלא כמהריב"ר אלא י"ל דאפי' להחולקים על מהריב"ר לא חלקו אלא דלמ"ד לא הויא נתינה ס"ל דאפי' בקבלם לא הוי נתינה אבל למ"ד הוי נתינה ס"ל אפילו בלא קבלם וס"ל דפלוגתייהו דהני אמוראי בכל גוונא בין קבלם בין לא קבלם וא"כ הוי נתינה אפילו בלא קבלם מהני ול"ק מ"ש הרשב"א מגט ועיין לה' פר"ח בתשובה בס' מ"ח סי' ה' ע"ש

תוס' בד"ה לאפוקי וכו' אבל שלא יהא מתנה עמש"ב וכו' עכ"ל אבל תנאי ומעש' בד"א הוא מסברא ולא מתנאי בגו"ר יליף כמ"ש מהרש"ל ז"ל אבל מ"ש מהרש"א ז"ל דל"ד דע"מ כאומר מעכשיו ליתיה להך משפט דתנאי ומעשה בד"א ע"ש ליתא דהא משכחת לה באומר בתנאי שתעשה דבר פ' דלא הוי כמעכשיו אלא כאומר ע"מ ואפי' כאומר על תנאי אפשר דלא הוי כמעכשיו אלא דמרן בב"י בסימן כ"ז כ' כדעת הר"מ דעל תנאי כאומר ע"מ ע"ש אבל באומר בתנאי מילתא דפשיטא היא דלא הוי כמעכשיו

בא"ד רוב מצות ע"י שליח וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דאם תאבו הוא תנאי ומשפט תנאי דאפשר לקיימו ע"י שליח היינו ר"ל המעשה אפ' לקיימו ע"י שליח ועיין במהר"ם שיף וה' מכתב מאליהו הביא דברי העיטור דמפ' דהקפידא על התנאי ולא על המעש' ויישב עפ"ז דברי התוס' הללו מיהו מדברי התוס' לקמן דפ"ד ע"א בד"ה ע"מ אין נר' כן ע"ש

ע"ב מתני' ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים הר"מ בה' גירושין כ' או שמת האב ע"ש והמש"ל בפ"ח דין כ"ב הק' מכאן לדעת הר"מ דבעי שיתקיים התנאי בפועל אמאי במת האב לא הוי גט ותי' דכוונתו על ב"ש הראשונים כמו דקי"ל בפסק לזון את בתה ה' שנים ושוב צד דבתנאי לא בעי' ב' שנים הראשונים ע"ש ויש להוכיח כן מדאמר ר"א בשמעתין כל סתם כמפרש יום א' וב"ש דקתני היינו יום אחד