משמרות כהונה חלק א רלא

ע"ש בגמ' דר"נ דהימניה לל"ק משום מיגו דאי בעי קלתיה ולל"ב דאמרינן איתחזק בי דינא לא הימניה ר"נ ועיקר הטעם ראייתם היא מרבא שם דאותביה מברייתא דסמפון ואזלי בשי' רש"י דהסמפון לבד ביד השליח ולא הסמפון והשטר כמ"ש התוס' שם וא"כ לרבא דקי"ל כותיה שליש נאמן בלא שום מיגו ולשונם אינו מדוקדק

ע"ב פירש"י בד"ה היא ואביה וכו' אם היתה יתומה וכו' עכ"ל לפי טעם זה אפי' קטנה נמי שהרי יתומה וקטנה שקידשה מקבלת גיטה וזה הפך ממה שנראה מתחילת דבריו דדוקא גדולה

תוס' בד"ה כל וכו' איפכא לגמרי וכו' עכ"ל ודאי עיקר הוכחתם היא ממקח וממכר דמתני' דהפעוטות ולא ממילתא דרבא אלא דקבעו דבריהם כאן כי היכי דהוו איפכא אפי' בגט אי אית להו מילתא דרבא ועיין מהרש"א ז"ל

דף ס"ה ע"א בד"ה כעין וכו' הגיעו לע"נ כשם שנדרן נדר כך תרומתן תרומה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דלפ"ז כי היכי דתרומתן תרומה ה"נ עושה שליח ע"ש ולפ"ד הגיע לע"נ איש מקרי שהרי גבי תרומה איש כתיב ומה"ט הוא דמעטי' מגם אתם קטן וכמ"ש בפ' אז"נ רע"א וק' דהרי גבי חליצה לר"י לא מקיש אשה לאיש ואפ"ה בעי' הגיע לע"נ לרבא ביבמות והביאו התוס' בד"ה כנגדן ואי איתא דהגיע לע"נ מקרי איש אפי' מקיש אשה לאיש נמי ושם אמרי' דר"י לא מקיש אשה לאיש וצ"ל דדוקא בתרומה והקדש הוא דמקרי איש משום דמרבי' מופלא הסמוך לאיש מקרא דכי יפלא

ע"ב גמ' הא ר"א דאמר מראה מקום וכו' קשה דהא לעיל אמרי' בגמ' דר"א מודה גבי בעל דמדעתיה והכא נמי גבי עירוב נמי מדעתיה הוא וצ"ל כיון דקי"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה הוי כמו בע"כ דבע"כ צריך לעשות המצוה וזה טעם רש"י ז"ל שפי' בע"ת דב"ח מערבין אפילו לדבר הרשות ועיין למהרש"א ז"ל בתוס' בד"ה הא

תוס' בד"ה הא וכו' וכן בפ' הנהנה עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דממשנ' זו הו"ל לדחויי פירש"י ז"ל ע"ש ונ"ל דאיכא לאוקמה כרבנן דפליגי על רשב"ג בבתרא דאינהו לאו גבי גט אמרו למלתייהו ור"י ל"ק אלא הא והא רבנן דפליגי על ר"א גבי גט

דף ס"ו ע"א גמ' וליחוש שמא שד הוא וכו' עיין להמש"ל בפ"ט מה' גירושין דין כ"ז שהוכיח מכאן דחתם סופר ועד כשר ע"ש ויותר הי"ל להוכיח כן מעובדא דבסמוך דההוא גברא דעל לבי כנשתא אשכח מקרי ינוקי ובריה

פירש"י בד"ה גיטו וכו' ומינה ילפי' אנן נמי וכו' עכ"ל נר' מפי' דמ"ש בגמ' ומה גיטו וכו' לאו מילתיה דר"ה היא אלא ר' אבא הוא דדייק ממילתיה דר"ה ומ"ש בגמ' אח"ז מכלל דר"ה וכו' לאו ד"ה ממש אלא ר' אבא אבל מדברי התוס' שכ' ור"ה מה הוצרך להשמיעינו וכו' הא פשיטא דמתנת ש"מ בכולה וכו' נר' דס"ל דכולה מילתא דר"ה היא ר"א אליבא דר"ה קאמרי מה ענין מתנת ש"מ בכולה הא ר"א במתנה במקצת מיירי ולא הול"ל אלא מצוה מחמת מיתה ועיין במהרש"א ז"ל

תוס' בד"ה כל וכו' או שמא יש לחלק וכו' עכ"ל לתי' זה צ"ל דתרומה בגילוי דעת סגי כמ"ש הר"ן שם ולא בעינן שליחות כמ"ש בתי' א' אלא דבג"ד סגי וכל הרוצה הוי ג"ד ובהכי ניחא מה שק' לתי' זה מגמ' דריש המדיר דאהא דמוקמי' באומר כל הזן פריך ממשנתנו ומאי פריך הא שאני הכא כל השומע ועפי"ד א"ש דס"ל להגמ' כיון דכל השומע הוי שליחות בכל הזן ג"ד מיהא הוי ומקרי פרנס שליחותיה קעביד

ע"ב גמ' מספק"ל מילי אי ממסרן וכו' והא דלא מבעיא ליה באמרו לסופר וכתב ואמרו לסופר לעדים וחתמו משום דבחתימה לכ"ע ל"מ אמרי לאחרים לחתום משום בזיון דבעל כמ"ש התוס'

תוס' בד"ה כתב וכו' הוי כאלו אמר להם בפי' וכו' עכ"ל לפ"ז בשלושה ליכ' למיבעי כיון שראויין לעשות בעצמן לא הוי כאלו אומר אמרו וכ"כ מהרש"א לעיל בתוס' בד"ה אמר והק' השע"ה דא"כ מאי פריך מדתנן אפי' אמר לב"ד הגדול וכו' מי איכא ב"ד דלא ידעי לחתום הא בג' אפי' כתיבה צריכין הם לכתוב ע"ש ונ"ל דל"ק דהשתא כי פריך ממתני' אכתי לא אסיק אדעתיה הא דמסיק דהוי כאומר אמרו וכבפריך בתר הכי הא כתב הגט כשר והאמר שמואל וכו' ודברי התוס' הם לפי המסקנא ואה"נ דלפי מאי דמסיק נעשה כאומר אמרו א"צ לאוקמי מתני' בב"ד חדתא

דף ס"ז ע"א גמ' ר"ח אמר כשר ול"ת וכו' עיין מה שהקשה מהרש"ל וקושייתו היא לשי' רש"י לעיל בד"ה לא שכיחא דשמואל כשר חתם סופר ועד בין לר"מ בין לר"י ולא ס"ל החששא אחריתי שכ' התוס' בד"ה מתני' ועיין מהרש"א ומ"ש מהרש"א דא"כ נימא דל"פ אלא אליבא דר"מ אבל לר"י לכ"ע כשר ולא תעשה וכה"ג כ' לעיל בתוס' ע"ש וליתא דאפושי פלוגתא לא מפשי' בדבר שלא גילו דעתם דפליגי ביה

דף ע' ע"ב בד"ה ומי וכו' א"נ וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ומ"ש הז"י שדבריו תמוהים דלפ"ד דלשי' המק' טעמא דר"ל דלא מדמי לשוטה מטעמא אחרינא ולא מטעמא דסמי' בידן א"כ מאי מקשי' התוס' לר"ל הא שפיר דלא הק' הגמ' אלא לר"י

בד"ה אלא וכו' דקס"ד וכו' עכ"ל הכא בשמעתין אפי' למתרץ ס"ל כן ול"פ המק' בזה ולא כ' קס"ד אלא לאפוקי ס' הגמרא דפ' אלו נערות ועמ"ש בדבור שאח"ז

בד"ה חיישי' וכו' ושמא יש שום דרשא וכו' עכ"ל לפום שמעתין דלענין גלות בעי' לאלתר א"צ לשום דרשא דבדרשא שהביאו בדבור שלפ"ז סגי דמקרא דיכול עליו שמעי' לענין גלות בעי' לאלתר א"כ כשאנו אומרים הרוח בלבלתו הרי בלאי הרוח לא היה מת לאלתר משא"כ במזיד ולא הוצרכו לומר דאיכא שום דרשא אלא לפום ס' דפ' א"נ א"כ כי היכי דלא תקשה ליה מברייתא זאת אמאי אינו גולה ולהכי סמכו לזה והא דפ' א"נ וכו'

דף ע"א ע"א גמ' קתני מיהת עדיות ק"ל נוקמה בעדות דקיום שטרות לפמ"ש הריב"ש סי' שפ"ב ותי"ג ופ' מור"ם בהגה בח"מ סי' מ"ו דין ז' דבקיום שטרות דרבנן אפילו מפי כתבם ע"ש והש"ך שם הוכיח מדברי הרא"ש בשמעתין דלא כהריב"ש וה' תומים כ' דבפקח דוקא הוא דכ' הריב"ש מטעם דסמיך בקיום שטרות על ס' ר"ת בעדים דעלמא דכשרים אבל בנשתקק מודה דבעינן מפיהם ע"ש ולפ"ז ניחא מה שהקשיתי איברא מדברי הריב"ש