משמרות כהונה חלק א רל

לפי שאינו ברשותיה: דף נ"ח ע"א בד"ה אבל וכו' וההיא דכתובו' כשפי' דלא קיבל אחריות מיירי עכ"ל אע"ג דההיא דכתובות ר"מ קאמר לה ור"מ ס"ל בפ"ק דמציעא עא די"ד ע"ב דאפי' בשטרי מלוה אחריו' לאו ט"ס מ"מ הוצרכו לו' דמיירי כשפירש ליישב מילתיה דר"י שם מיהו ק' להאי פי' דטעמיה דרב משום דס"ל אחריות ט"ס מאי פריך הגמ' לרב מברייתא דתניא כותיה דשמואל נוקמה כר"מ דלית ליה אחריות ט"ס ולכך ל"מ בשטר עד שיכתוב אחריות

דף ס"א ע"א בד"ה רישא וכו' ומיהו האי שינויא וכו' אבל לרבא וכו' עכ"ל ע"ש בירוש' בפרקין דמשני בתחילה דמיירי בתרומה וקאמר והא תני נחתום אית לך למימר נחתום תרומה ומדברי התוס' נר' דמפרשי' דבתמיה קאמר א"ל למי' נחתום תרומה ודחי ההוא שינויא ובפ' הפ"מ שם ועיין לה' שדה יהושע שם

ע"ב גמ' א"ה מפקידין ורמינהי וכו' הא דלא משני דברייתא מיירי קמייתא בחולין ודקתני בסיפא דאסור לסייע משום דחיישינן שמא כמו שכן לשינוייא דר' ירמיה דחיישי' שמא הוכשרו כדפרש"י משום דס"ל להגמ' כיון דרובא חולין הוא אין לחוש למיעוטא שמא תרומה משא"כ בהכשר ועיין למהר"ם שיף ז"ל

שם הב"ע בכלי חרס וכו' עיין להר"מ בפי"ב מה"ת דין ח' דמפ"ל דאמפקידין אצל ישראל קאי ואפי' בלא הוכשר בעי צמיד פתיל משום דגזרי' לא הוכשר אטו הוכשר ע"ש בכ"מ מיהו י"ל לפ"ז מאי קאמר הגמ' והא מאי רומיא לאו אוקימנ' כאן בהוכשר וכו' ומוקי לדקתני אבל לא לטומאה בהוכשר הא אפי' בלא הוכשר מיתוקמא שהרי מוליך חטים לטחון וליכא צ"פ וי"ל דדוקא לכתחילה הוא דכ' הר"מ דאין מפקידין דגזיר' אטו הוכשר אבל אם עבר והפקיר אין לו לאסור בדיעבד בלא הוכשר משום גזירה וברייתא דקתני אבל לא לטומאה מיירי בהוליכו בדיעבד

ע"ב תוס' בד"ה אשת וכו' ואסור לרבא וכו' שרי לסייע וכו' עכ"ל מהרש"א ז"ל צדד מתחילה דלאביי החילוק בין טמאה לטהורה דבטמאה ליכא חשש דתאכל ומה בכך משא"כ בטהורה ע"כ ותמהני דאף דליכא חשש אכילה בטמאה מ"מ איכא משום מסייע דהא לאביי קיימי' ואיהו ס"ל דאף בטומאה דרבנן איכא משום מסייע ובשלמא מ"ש מהרש"א ז"ל בדבור שלפ"ז א"ש דבס' רבא עסיק ואיהו ס"ל דליכא משום מסייע בטומאה דרבנן אבל חשש אכילה חייש ולכך בטהורה אסר אמנם בדבור זה דבס' אביי עסיק קשיא וי"ל ועיין מ"ש הז"י בתי' קו' א' שהק' מהרש"א ז"ל

ומ"ש לתרץ שם קושיית מהרש"א שנית דהיא עצמה כוונת התוס' לא יתכן בדברי התוס' בחולין שנר' מדבריהם שלא באו אלא להכריח בטהורה קאי ולכן מהרש"א ז"ל בתחי' הביא דברי התוס' דחולין

דף ס"ב ע"א גמ' ר"י מקדים להו וכו' הק' מהר"ם שיף ז"ל מדאמר ריב"ז מעולם לא קדמני אדם שלום אפי' נכרי הא אדרבה לנכרי אית ליה לאקדומיה טפי כי היכי דלא לכפול להו שלום לפי' הר"ן דפי' דטעמא דר"י מקדים להו כי היכי דלא ליהדר להו בכפילה וי"ל דהא דקאמר ריב"ז אפילו נכרי במלך נכרי דלקמן אמרינן דבמלך כופלין לו שלום אפי' בתחילת שאלה

ע"ב גמ' ש"מ הוליך כזכי פירש"י ופלוגתא היא לעיל בפ"ק וצ"ל לדבריו דגט דמי לחוב ולא למתנה כי היכי דלא תקשה דר' אדר' דרב בפ"ק ס"ל הולך לאו כזכי ולקמן בגט ס"ל הולך כזכי ופלוגתא היא בפ"ק דכ' רש"י היינו פלוגתא דאמוראי דבחוב מיירי ולאו אפלוגתא דברייתא דשרי דמיירי במתנה והתוס' לקמן הקשו דר' אדר' ותי' דש"ה דא"ל אשתך אמרה התקבל ולדבריהם צ"ל דמאי דקאמר הגמרא הכא ש"מ הולך כזכי לאו אפלוגתא דפ"ק אלא אפלוגתא דתנאי דלקמן וקאמר ש"מ דסתם משנה כמ"ד הולך כזכי

דף ס"ג ע"א גמ' ה"נ כיון שנתן עיניו לגרשה וכו' מדברי רש"י ז"ל נראה דהקושיא גם לרב אשי דמטעם זה דכיון שנתן עיניו לגרשה אפילו דעקר השליחות ולא מהני בשעת מינוי השליחות מ"מ לכי ממליך הוי כאלו מינהו בשעה שנמלך וק"ל דתק"ל ממתני' דלעיל דכ"ג דקתני קבל בקטן פסול ואי איתא אפי' דלא מהני בשעה שהיה קטן לכי גדיל הוי כאלו מינהו באותה שעה דאין שום סברא לחלק בכה"ג בין היה ראוי בשעת מינוי השליחות ללא היה ראוי או לא היה ראוי וצ"ע ואפשר לתרץ דכיון דאוקימנא לעיל למתני' דקי' הקטן בחו"ל דבעי' למימר בפ"נ ובפ"נ וא"כ איכא למי' דה"ט דקיבל הקטן לא מהני כשיגדל משום דאינו יכול להעיד מה שראה בקוטנו ואע"פ דלמ"ד לפי שאין מצויין לקיימו נאמן להעיד בגדלו מה שראה בקוטנו כדתנן בפ"ב דכתובות דנאמן להעיד על קיום שטרות מ"מ א"ל דהגמ' הכא בס"ד ס"ל כמ"ד לפי שאין בקיאין לשמה וא"כ כיון דאיכא חששא דאיסורא דאורייתא והוי עיקרו מן התורה ואינו נאמן להעיד מה שראה בקוטנו ומ"מ שמעינן מסוגיא זו דאע"ג דלא היה שליח בשעת הכתיבה מהני לפי ס"ד דגמ' ומעתה י"ל על מ"ש מהר"י מינץ בס' הגט שלו דפסלו כמה רבנים גט שלא היה שליח עליו בשעת כתיבה ואפשר דאיירי בח"ל דבעי' למימר בפ"נ ובפ"נ וכיון דלא היה שליח לא רמיא עליו למידק כיון דהיה מיהא שליח לקבלה לפי דעתו דשליח מהני וכן נעשה מעשה בגט מומר דעשינו התיקון של תה"ד ומנה שליח קבלה ואח"כ נטלו הבעל ומנה להשליח עצמו שליח הולכה אע"ג דלא היה בשעת כתיבה כיון דהיה מיהא שליח קבלה וידע דבעי למהוי שליח הולכה אחרי כן ומכאן ראיה לדין זה ומ"מ י"ל דהכא דא"י עסי' דלא בעי לומר בפ"נ ובפ"נ: (א"ה וכן הוכיח ג"כ ה"ה הי"ו לקמן דף ע"ז ע"ב מדברי הרא"ש דלא כמהר"י מינץ ז"ל

תוס' בד"ה רבי וכו' שאני הכא וכו' עכ"ל יל"ד לפ"ז מנ"ל להגמ' לקמן דבריי' דהולך כזכי כר"נ ופשיט מנה דר"נ מודה בהולך דילמא ר' היא ומיירי דהיא עשתה אותו שליח לקבלה והשליח לא א"ל דעשתה אותו לקבלה וי"ל כיון דלא א"ל שעשתה אותו שליח לקבלה אפי' א"ל התקבל כוונתו התקבל והולך לה משום דאדם יודע שאין הבעל עושה שליח לקבל כדאמרי' בגמ' לעיל בסמוך

ע"ב תוס' בד"ה אפי' וכו' ל"צ עידי אמירה וכו' ר"ל כיון דאם לא היה קרוע א"צ לעידי קבלה השתא נמי דקרוע כוליה דבר הוא ומ"ש מהרש"א ז"ל כיון דאיכא עידי מסירה וכו' קשה דמ"מ בעי' עדים שראוהו בידו שלם לשי' התוס' לקמן ע"ש

דף ס"ד ע"א בד"ה שליש וכו' מנה ר"נ בלא שום מיגו וכו' עכ"ל