משמרות כהונה חלק א רכט

שמינהו ב"ד אבל מינהו אבי יתומים תורמין ודוקא להניח אבל לאכול אפי' מינהו ב"ד תורם ע"ש והוא תימה דא"כ מאי פריך כאן הא משנתנו במינהו אבי יתומים מיירי וברייתא במינהו ב"ד וצ"ל דהגמ' פריך איתומים שסמכו אצל בע"הב ההיא ודאי גריע' ממינהו ב"ד וקתני תובעין ובהכי ניחא לי מה שהק' בתו' מהר"ץ סימן ל"ג עמ"ש התוס' בפ' במה אשה ובר"פ מעשר בהמה דראב"ע היה מעשר תליסר אלפי בכל שתא אפטרופוס הוא דהיה מעשר דראב"ע קטן והק' מהר"ץ ז"ל הא אפטרופוס דמעשר דוקא להאכיל ע"ש ולפי"ז ל"ק דההיא במינהו אבי יתומים דמעשר אפי' להניח כמ"ש הריטב"א ועי"ל במה שנר' מדברי הרישב"א בחי' כאן דהיכא דב"ד הרשוהו בהדיא לאפטרופוס לתרום יכול לתרום אפי' להניח ועיין בירוש' כאן דעל רומיא זו דמתני' אברייתא משני שינויא אחרינא ע"ש

ע"ב בתוס' בד"ה מנסך וכו' וי"ל דהגבהה צורך נסוך עכ"ל כ' מהר"ם שיף ז"ל דה"ט דבעי' שיקנה אותו דאל"ה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"כ וכ"נ ודאי לפמ"ש רש"י ז"ל דבעי' שיגביה ג"ט דאין סברה דלא הוי ניסוך אלא אי הגביה ג"ט דזה לא מצינו ועיין בחולין דמ"ו ע"ב ודמ"א ע"א ע"ש

דף נ"ג ע"א גמ' היינו מדמע עיין פרש"י בריש קמא ד"ד ע"ב שכ' מנסך ממש דאי מערב היה יכול למוכרו חוץ מדמי יי"ן שבו ע"ש והוא הפך הסוגיא ונ"ל דלמ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק לא יתכן לומר היינו מדמע אלא אי ליכא פסידא כ"כ דיכול למוכרו לנכרים בזול חוץ מדמי יי"ן שבו אבל אי הפסידו לגמרי לא אתיא ממדמע די"ל דהפסד מרובה אפילו בשוגג חייב דלא חששו שיודיעו בהפסד מרובה כיון דמד"ת שמיה היזק ורש"י שנה משנתו כמ"ד שמיה היזק

שם ואי תנא וכו' אבל מנסך וכו' הק' פר"ח בס' מ"ח ליתני מנסך ומדמע ואתיא מטמ' מינייהו מדינא ולפמ"ש מהרש"א בתוס' דמנסך דקתני בסיפא דמתני' היינו חזרו לומר אף מנסך לק"מ ועוי"ל דכיון דגזירת חכמים י"ל דלא גזרו אלא במדמע משום שכיח ובמנסך משום פסידא דבעינן חדא מתרתי ולא דמי לילפותא דעלמא דאמרינן אתייא מבינייא

שם מיתיבי העושה מלאכה וכו' עמ"ש מהרש"א ועיין להראב"ד בפ"ז מה' חובל שכ' דעושה מלאכה שאני דמכוין להנאתו ולדבריו ק' מאי פריך למ"ד שמיה היזק נימא דפטור אפי' במזיד כדי שיודיעו דכיון שלא נתכוון אלא להנאתו ליכא למי' השתא אזוקי וכו' כדקאמר לעיל כי פריך א"ה מזיד נמי

ע"ב גמ' משום חומרא דע"א כ' הרשב"א דלא ק"ל ממטמא דהא דאסור לטמא תרומה הוא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא ע"ש וק"ל דא"כ מאי מדמה הגמר' בבכורות דל"ג תרומה למום דבכור וי"ל דס"ד דמטיל מום בבע"מ מדרבנן ע"ש בגמ' ובדברי הרשב"א ניחא מה שהק' התוס' שם דל"ד בד"ה אחת ע"ש

דף נ"ד ע"א שלם חולין וכו' הר"מ פ' כחכמים והוא תימא ועיין להפר"ח מ"ח ובי"ד סי' ועיין להתוס' ביבמות ד"צ שפי' בשם ריב"ן דשוגג ומזיד אאכילה קאי וא"כ הוי דאורייתא היפך סוגיין ועיין למהר"י קורקוס ז"ל שם בה' תרומות ואכמ"ל

שם תבא עליו ברכה וכו' ק"ק לפירש"י דמיירי שלא ידע שהתשלומין נעשין תרומה מאי פריך נוקמה במזיד היינו שהזיד וידע שהתשלומין נעשין תרומה ולכך אין תשלומיו תשלומין וי"ל דסמיך דאכתי קשיא בדברי חכמי' על השוגג אמאי חוזר ומשלם תבא עליו ברכה וכו'

שם התם לתקוני קמכוין וכו' ע"פ סוגיא זו ניחא מאי דק' אהא דאמרי' בפ' כירה דל"ח ע"א אמרי לה לאיסורא דוקא מבשל הוא דשוגג יאכל וכו' ופירש"י משום דמבשל איסורא דאורייתא והוא תימה דהתנן המעשר בשבת בשוגג יאכל אע"ג דאיסורא דרבנן הוא וע"פ סוגיין ניחא דמעשר שאני דמכוין לתקוני ולא חיישי' לאערומי

ע"ב גמ' נהי דהפסיד שכר הזכרות כ' מהרש"ל דמאי דס"ד דלא הפסיד שכר ס"ת היינו משום דיכול ללמוד בו דקודם היו לומדין בו כך ולא לקרות בו ע"ש י"מ ע"ד דלפ"ד מאי קאמר בגמ' בסמוך התם טעו בדר' ירמיה הכא וכו' הא כיון דפרכת ר"י היינו משום דיכול ללמוד בו גם בעובדא דבסמוך יכול ללמוד בו וליכא הפסד מרובה ולי לק"מ דפירכת וליעבר עלייהו קולמוס היא קושי' ר' ירמיה דמיעקרא פריך ליה הא יכול ללמוד בו ומשני ליה דיגנזו והדר פריך ליה וליעב' עלייהו קולמוס אי ס"ל כר' יהודה ומאי דקא' התם טעי בדר"י היינו קושי' הב' דליעבד קולמוס אבל במאי דיכול ללמוד בו הוי הפסד מרובה כיון דאינו יכול לקרות בו אלא ללמוד ובזה נוחין דברי רש"י ז"ל בד"ה התם טעי וכו' דפי' דהיינו ר"י דהעברת קלמוס דאמאי לא פי' אפירכא קמייתא ועפי"ד מהרש"ל ניחא וא"צ לדחוק דס"ל דפירכא קמייתא דר"י היינו מכח העברת קולמוס והמתרץ הוא דלא הבין קושי' כמ"ש הראשונים נ"ן ע"ע

ע"ב תוס' בד"ה אמר וכו' באומר לו נטמאו טהרותיך בפניך וכו' עכ"ל והא דאיתא התם בעובדא דאתא וא"ל אשתך זנתה וכו' אע"ג דלא היה שם ולא שייך לומר בפניך י"ל דההיא מדרבנן כמ"ש התוס' בד"ז ועיין למהרש"א שם בקידושין

דף נ"ה תוס' בד"ה ועי"ל וכו' והכא ל"ג וכו' עכ"ל לפ"ד מהרש"א בגמ' ל"ק קושי' זו ומ"ש הא קטנה היא תימה דמ"מ ב"ד מצווין להפרישו ונ"ל כיון דלדידיה ליכא איסורא אלא לדידן דמ"ל לא גזרי' דאי חזי' לה מפרשי' לה ואי לא חזי' לה ליכא איסורא וניחא בזה מה שהק' מהרש"א ז"ל ליגזור בחרשת גופה ע"ש

בד"ה מ"ט וכו' וליכא לשנויי כדמשני התם וכו' עכ"ל ואיפכא לא ק"ל התם דאפי' אי יאוש ל"ק אמאי אינו משלם ד' וה' דהא לר"י יאוש ל"ק אפילו בעלמא בלא הקרבה די"ל דס"ל כדמשני הכא אוקמוה ברשותיה ולפ"ז שמעי' דלא אמרי' אוקמוה ברשותיה אלא אי איכא יאוש אע"ג דלא קני אבל אי ליכא יאוש כלל לא אוקמוה שהרי התם ס"ל האי שינויא דאוקמוה ואפ"ה פריך שפיר אי לפני יאוש מי קדוש דלפני יאוש לא אוקמוה ברשותיה ובהכי ניחא מאי דק"ל דמאי מקשו התוספות מדאמר רבא כי אוקמוה משעת הקדש וכו' נימא דלפי מאי דאוקי' משום דאוקמוה ברשותיה מתוקמא ברייתא אפילו לפני יאוש משום דאוקמוה ברשותיה וע"ז קאמר רבא ס"ל כי אוקמוה ברשותיה משעת הקדש משום דליכא יאוש כלל ועפי"ה ניחא דלפני יאוש לא אוקמוה ברשותיה

בא"ד דא"כ מאי פריך לעולא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וכבר תמה ע"ד מהר"ם שיף ז"ל ולקושי' י"ל דהגמ' הכא ס"ל כר"י דאמר גזל ולא נתיאשו הבעלים ב' אינם יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה