משמרות כהונה חלק א כג

ד"ה או שטען וכו' מה בין זה לאבן וכו' עכ"ל משמ' להו דמ"ש התם ל"ש אלא דשוכח וכו' קאי אאבן ולא אחבית משום דהגמ' בתר הכי עשה קביעות היתה בין החביות וכפירש"י שם אבל ק' הא אבן הוי טלטול מן הצד ובהא איפליגו ר"א בן תדאי ורבנן ואם כן נימא דמתני' כמאן דאסר טלטול מן הצד וברייתא כמאן דשרי אבל במגביה החבית טלטול גמור הוא

דף נ"ב ע"ב ד"ה היא של אלמוג וכו' בית קיבול העשוי למלאו' וכו' עכ"ל וההיא דפ"ק דסוכה די"ב ע"א דאמרינן מ"ד בית קיבול וכו' קמ"ל דשאני התם דפעמים מסירין אותו כמ"ש התוס' משא"כ הכא ועמ"ש בחידושנו שם

דף נ"ג ע"ב גמ' ולבהמה מי גזרינן והתניא וכו' ק"ל מאי פריך נימא דהכ' דוקא גזרינן משו' שחיק' סמני' דאוריי' אבל תחומין דקי"ל תחומין דרבנן לא גזרינן דהוי גזירה לגזירה וי"ל

דף נ"ד ע"ב תוס' בד"ה הוה מעשר וכו' דאפוטרופוס הוה מעשר עכ"ל מה שמק' מדאמרינן להאכיל אבל לא להניח עיין בחי' שם בגיטין

דף נ"ה ע"ב רש"י ד"ה הא כתיב הא כתיב בעיני שם החכ' וכו' עכ"ל לא הוק"ל אלא שם החכם אבל אי לאו שם החכ' די"ל דאיזה תלמיד כתבו מן הצד ובדפוס הכניסוה בגמ' ודכוותה טובה אבל שם החכ' שהוא רב הונא ק' לשמוע : דף נ"ח ע"א תוס' ד"ה ולא וכו' דהא לעיל וכו' עכ"ל הא ודאי כיון דבבא דעבד מוקי לה בגמ' באריג דכוות' בבא דבהמה באריג מיירי אלא משום דס"ד דגבי בהמה לא שייך טעמא שכ' בד"ה הב"ע לזה הוכיחו מלעיל דגבי בהמה נמי יש לחלק בין אריג ללא אריג ועיין במהרש"א

בד"ה מ"ש וכו' ולמאי דמוקי לה וכו' עכ"ל קשה לשמוע מאי דתלי לה במאי דמוקי הא בריי' קתני יוצאין בזוג שבכסותו ואם כן הך מתני' מיתוקמא בכסותו ואי כוונתם דהגמ' דפריך דכסותו נמי דילמא מפסיק הו"ל לאקשויי ממתני' דהתם הא עדיפא ליה לאקשויי ברייתא גופה מרישא אסיפא

ע"ב ד"ה מתיב וכו' הו"ל כלי שניטל וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דכ"ע מודו דמהני טעמא דהדיוט יכול להחזירה לענין דלא פרחה טומאה ול"פ רבא אלא לקבל טומאה ע"ש ואע"ג דאביי לא קאי אלא לפריחת טומאה מ"מ משמע ליה לרבא דמאי דקתני עדיין טומאתן עליהן היינו תורת קבלת טומאה שהיתה להם וא"כ ע"כ דאביי לענין קבלת טומאה מיירי וכצ"ל לפי' הר"פ דל"פ אלא לענין אם נטמא זה דמשמע ליה עדיין טומאתן עליהן גם לענין זה

בד"ה מתיב וכו' אלא דניחא ליה לאקשויי וכו' עכ"ל

הומ"ל דניח' ליה לאקשויי ממשנ' ולא מבריי'

דף נ"ט ע"א רש"י ד"ה א"כ וכו' וה"ה בין רב לר"י וכו' עכ"ל משמע רב מטהר במאיס ול"ל דר"י וק' הא דר"י עדיפא דמעין מלאכה היא ואמאי ל"ל לרב דר"י וגם ר"ח מודה לר"י כדמוכח מדאמרינן א"ב דיקיר ונ"ל דס"ל לרש"י דראוי לשתות הוי נמי מעין מלאכה כיון דנעשה מתחלה נמי משום זה כמ"ש התוס' וס"ל דלא נעשה בשביל סיכה נמי ורב ור"י ל"פ אלא דרב מיירי ביקיר ור"י במאיס ומאי דקאמר א"ב היינו בין הטמאים וא"כ רב ור"י בעין מלאכה ור"ח הוא דלא בעי מעין מלאכה וא"ש מ"ש מהרש"א ז"ל די"ל דאי ר"י ל"ב מעין מלאכה אמאי ל"ל טעמא דסיכה דמ"ש רש"י דאין רגילות וכו' היינו ר"ל כיון דאין רגילות א"כ לא נעשה מתחיל' לסיכ' אבל מ"מ פעמים שייכין גם במלחמה

דף ס"א ע"א גמ' והתניא אחד חולה שיש בו סכנה וכו' ואפי' בקמיע של כתב מיירי כדקתני רישא וברייתא זו היא סיפא דהך ברייתא כדאיתא לעיל

דף ס"ב ע"א גמ' איתיביה אביי המוציא תפלין וכו' בהך ברייתא לחודא איכא לאוקמא כר"י דנשים סומכות רשות אלא דהגמ' סמיך על הך בריית' דמייתי הגמ' בר"פ המוציא תפלין דר"מ ור"י ס"ל אחד האיש ואחד האשה ואנהו לא ס"ל כר' יוסי כמו שהוכיח הגמ' שם ע"ש ואין להקשות דהיכא אמרינן נשים עם בפ"ע ומתניתין דסוכה קתני מקבלת אשה לולב מיד בעלה ע"ש בגמ' די"ל דהתם לענין טלטול והכא לענין הוצאה

ע"ב גמ' וחד אמר שמזרקין כסותיהן וכו' נראה דמוסיף הוא אמ"ד קנשקנין וכ"ע מודו בקנשקנין ולכך פריך שפיר מרבה בר רב הונא

דף ס"ד ע"א גמ' לאיי לפנויי מופנה מכאן ק' למ"ש הר"ן בחי' בר"פ הנשרפין דאפי' בג"ש מופנה אי ילפינן מינה כבר דין א' כי בעינן למגמר מילתא אחריתי כי איכא למפרך פרכינן ע"ש וא"כ היכי ילפינן מינה הכא קלקי וחבק וזנב הבא מן הסוס ואפשר דלפ"ד הר"ן גם בהיקש י"ל כן דכי אתא היקיש' לד"א משיבין על ההיקש וא"כ י"ל הכא חדא מנייהו נקט ילפי' בהיקיש' דש"ו ודין הב' בג"ש ותנא דבריי' סמיך אהיקיש' וניחא מ"ש התוס' אמאי אצט' ג"ש נילף בהיקיש'

דף ס"ה ע"א רש"י בד"ה הא דמיהדק וכו' ואמאי קאמר לבית מדרשו וכו' עכ"ל והא דלא פריך הגמרא ממשנתנו דשרי לר"ה י"ל דמתני' בקשור ומיהדק מיירי אבל מדרמי דקאמ' והוא שקשור ולא קאמ' קשור ומיהדק משמע ליה דאפי' לא מיהדק ומשני דבמיהדק מיירי

בד"ה אבל של כסף שדומה לשאר שינים עכ"ל עיין למהרש"א בח"א בנדרים אהא דאמרי' דעשה לה ריש' שן של זהב ועיין בחי' שם

תוס' ד"ה לעביד וכו' אבל לפירתת וכו' עכ"ל נראה דאפי' לפירת' פולסא היינו חתיכה של מתכת בלא שום צורה ופריך הגמרא לעביד חתיכה של מתכת ויצור עליה צורה כמו לפירש"י בשל עץ ומשני דבעי' גלהו ובמתכות ליכא גלהו והתוס' מק' אמאי לא פריך לעביד אסימון דכבר יש עליו צורה ותי' דבעי' צורת סלע ולכך פריך דלעביד צורה כמו צורת סלע על הפולסא ועיין מהרש"א ז"ל

דף ס"ח ע"א גדול עונשו של שבת וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ליישב דברי הרמב"ם בפיה"מ דהגמ' תרתי מילי קאמר וק' א"כ אמאי אחרים לא שנו כלל גדול כיון דהשתא איכא חומרא דאורייתא במעשר דבמיתה איפכא וליכא לתרוצי כמ"ש התוספו' בד"ה ולב"ת דאין סברא כלל לומר דבעי ב' חומרות ובמה שהק' התוס' ממתני' דמעשרות הרואה יראה שם דכלל הראשון גדול מהב' ועיין להריטב"א בחי'

ע"ב תוס' ד"ה ליתני וכו' תימה לר"י לרבא וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א