משמרות כהונה חלק א כב

אמתני' קאי לא כ"כ אלא לאוקמתא דרבא

דף מ"ג ע"א גמ' איתיביה אביי וכו' מ"ש מהרש"א בזה ק' דאי אביי מוקי לה בצריך למקומו מאי פריך לעיל לרבה דאפי' לפי' התוס' לעיל דרבה משום טירח' קאמר מ"מ ודאי דבצריך למקומו שרי וכ"ש לפירש"י לעיל דמשו' דאין כלי ניטל וכו'

תוס' בד"ה טבל וכו' נימא מגו דאתקצאי וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל לא ניחא לאוקומא כר"ש משום דסתם משניות כר"י ע"ש ועיין בריש ביצה דאמרינן גבי שבת סתם לן תנא כר"ש ועיין שם בתוס'

בא"ד שאם עבר ובירר וכו' עכ"ל רשב"א לשיטתיה אזיל למ"ש התוס' דהכא מיירי דל"ל פירי אחריני איכ' לאוקומי ההיא דבכור באית ליה פירי אחריני

ע"ב בד"ה כבר וכו' היכא דאיכא הפסד מרובה וכו' עכ"ל הרשב"א בחי' דחה זה דר"פ משילין מוכח דאפי' בפה"מ אין כלי ניטל לדבר שאינו ניטל ע"ש ונראה דלא כ' התוס' דבהפ"מ שרי אלא לרב הונא דכ"מ דס"ל כן מכח קושייתם אבל התם תימא סוגיא אליבא דר"י דאמר ל"ש אלא פירות דמוכח דס"ל דאפי' בפה"מ אסור

דף מ"ד ע"א ד"ה לדברי וכו' וה"נ אמרינן בפ"ק דחולין וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דמהדין ברייתא דפ"ק דחולין מוכחי דא"ל לר"מ מוקצה מחמת איסור ליתא שם שום ברייתא אלא דברי הגמ' כמו הכא והתוס' לא נחתי לשום הוכחה אלא ר"ל דהגמ' שם ה"ן אמר ר"י ור"מ חד סברא א"ל במוקצה מחמת איסור דלא אשכחן להו פלוגתא בזה ובכן ל"ק מ"ש מהרש"א ז"ל

ע"ב ד"ה ואין מצלת וכו' ומיירי שאינו סותם כל הנקב וכו' ובכלי עץ אמרינן נמי וכו' עכ"ל מכאן מוכח דאף בכלי עץ כן הוא הדין וכן כתב מהרש"א ז"ל שם בתוס' בפ' לא יחפור ודלא כמרן בב"י בי"ד סי' שע"א ועיין מ"ש שם

דף מ"ה ע"ב גמ' והתנן משקין וכו' למאן דמפליג בריש ביצה בין שבת ליו"ט לא פריך מידי אלא לשאר אמוראי פריך וכ"כ מהרש"א ז"ל בביצה

תוס' ד"ה דאית ביצה וכו' אלא לאכילה עכ"ל והיינו בתרנגולת העומדת לאכילה אבל בעומדת לגדל ביצים מודה ר"י דאסור משום נולד ול"ק מ"ש מהרש"א והא דלא מוקי ר"י מתני' דריש ביצה בעומדת לגדל ביצים משום דקתני לא תאכל משמע דבטלטול שרי וע"ש בתוס' או משו' דא"כ ליפלגו בתרוייהו כדפריך התם אבל אין לומר משום דא"כ מ"ט דב"ש וס"ל דבנולד כ"ע מודו ודלא כר"ן דאם כן מאי פריך הכא מדר"ן ועיין להשע"ה

בד"ה אמר וכו' ול"ד לסוכה וכו' עכ"ל היינו לר"י

דלא פי' כר' שמעון דאתקצאי ביה"ש מחמת מצוה אבל ר"ש גופיה ל"ל מיגו דאתקצאי ביה"ש אפי' מחמת מצוה כמ"ש התוס' בד"ה עד

דף מ"ו ע"ב גמ' אי לא מזדקיק ליה סגי בג' הדיוטות וכו' מדלא משני הכי אקושי' קמייתא דהפרה יש להוכיח דנדרים שמסר הבעל אין יכולין להתירן לא חכם ולא ג' הדיוטות

תוס' ד"ה והתנן וכו' וא"ת דבביצה משמע דאביי סבר כאדא בר אוכמי וכו' עכ"ל אפי' דס"ל כאדא דבנולד מעיו"ט ר"ש מתיר בדיעבד וכי קאי א"ר יאודה היינו לענין לכתחי' ושאינו מן המוכן דקתני היינו בנולד המום ביו"ט מ"מ מוכיח שפיר אביי דר"ש אית ליה מוקצה מנולד ביו"ט ולכך לא ק"ל אלא דשאני נר דליכא כל הני מי יימר ועיין בת"י ובמהרש"א ז"ל ותי' דאביי חזר בו וכו' ובחד מי יימר סגי שהרי אפילו בנולד מעיו"ט מיירי וס"ד דאביי דגם בנר איכא חד מי יימר דלא ס"ד אדם יושב ומצפה וכ"מ ממ"ש בקושייתם דשאני נר דליכא כל הני מי יימר ועיין גם בזה למהרש"א ז"ל

בד"ה כבתה וכו' כן דרך הש"ס וכו' עכ"ל היינו היכא דרישא בהדיא וסיפא דיוקא ניחא ליה בדיוק שהוא דבר חכמה אבל היכא דגם רישא דיוקא ודאי דטפי עדיף לאתויי מרישא כמ"ש התוס' לעיל דט"ל ע"ב בד"ה אלא

דף מ"ח ע"ב גמ' א"ל ר"א אמאי וכו' הא דלא אסיר משום אהל כמו פרוכת' משום דאינו רחב והמחיצות כבר עשויות וכמ"ש התוס' ר"פ כירה אבל המאירי כ' דהכא במלא מים דמים מבטלי מחיצתא ע"ש

תוס' ד"ה ה"ק וכו' אמוכין קאי וכו' עכ"ל היינו לתי' דאלא איתמר וכו' ולפמ"ש לקמן דגרסי אלא אמר רבא דרבא גופיה הדר א"ש טפי דהתוס' כאן קיימי אליבא דרבא

ע"ב בד"ה חבור וכו' וא"ת אמאי לא מייתי מתני' וכו' עכ"ל אע"ג דההיא דשלל של כובסין גם היא משנה בעוקצין מ"מ מתני' דפרה אלימא דמפ' בהדיא חבור לטומאה והר"ש בפרה שם כ' אמאי מייתי ברייתא וכו' והוא תימה

ד"ה אי חבור וכו' ל"ד ועיקר קושיתו וכו' עכ"ל הומ"ל דה"פ אי מיירי שלא בשעת מלאכה ולכך לא הוי חבור ולהזאה א"כ לטומאה נמי ואין לומר דאי קושי' הכי מאי קושי' נימא דמדרבנן חבור לטומאה כמו שלל של כובסין דדוקא בשלל דהוצרכו לגמור על שעת מלאכה גזרו אפי' שלא בשעת מלאכה אבל הכא דבשעת מלאכה מן התורה לא יגזרו משום שלא בשעת מלאכה לחודה כמ"ש מהרש"א בסמוך בדיבור זה מיהו דבריו אינם מוכרחים דקושיתו ל"ק דמשו' הזאה שהוצרך לומר גזרו בשעת מלאכה וכו' אמר נמי על הטומאה כך

בא"ד אתיא כר"י וכו' עכ"ל אבל הא דשמעתין לא משמע כר"י דמנ"ל דר"י מטמא מדאורייתא דילמא מדרבנן הוא דמטמא והתוס' דנקטו רבנן נקטו מילתא פסיקתא דלרבנן ודאי מדאורייתא טהור ועמ"ש מהרש"א ז"ל

דף ן ע"א בד"ה מקצת עליו וכו' לפי' הערו' וכו' עכ"ל עיין בדברי הערוך שהביא מהר"ם לובלין ועיין למ"ש מהרש"א בס"ד

דף נ"א ע"א תוס' ד"ה כיצד וכו' וכ"ש ליטול ולהחזיר וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דמתני' דכסהו ונתגלה שכ' התוס' לעיל דה"ה וכו' אתיא כרשב"א ע"ש ק' דא"כ מנ"ל להתוס' דמתני' ל"ד נימא דדוק' קתני כסהו ונתגלה ואתי' כרבנן אלא ע"כ דאפי' לרבנן דס"ל להתוס' דשרי כמו קדירה ע"כ נראה דהתוס' שכ' כאן וכ"ש ליטול נחתי להוכחה אחרת לדין שכ' לעיל דה"ה דמותר לתלותו בידים דמדברי רשב"ג מוכח דשרי ולא הפליגו רבנן עליה בהא מילתא: