משמרות כהונה חלק א רכח

חטה חציה בכורים וחציה חולין ואין ניכרין לא הוי חולין בעזרה כיון דלא מצי למפלגינהו ול"ק דשאני התם דלית להו תקנתא בהקדש כיון דאין ניכר החולין לעצמן א"כ איתיה בתקנתא דמצי מקדיש להו ולא סמכי' על הך סברא כיון דחולין בעזרה מיהא הם

דף מ"ח ע"א גמ' ור"י ור"ש סברי ק"פ לאו בקה"ג וכו' ק"ל מנ"ל לר"ש ולר"י לאוקומי קרא בהקדישה ואחר כך מת אביו נוקמיה לקרא במת אביו ואח"כ הקדישה וביובל א' דלכ"ע ק"פ כקה"ג דמי כדאמר ר"ח לעיל וצ"ל דסוגיין דלא כר"ח ולר"ח גופיה מוקי לה מיתורא דקראי כדמסיק ר"ן ולפ"ז לר"מ יכול להיות דס"ל ק"פ לאו כקה"ג והכא ביובל א' מיירי ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"א לעיל בתוס' בד"ה מתה מאי פריך ר"ל לר"י לישני ליה אנא דאמרי כר"מ ועפי"ה ניחא ועי"ל לקו' מהרש"א דר"מ דוקא הכא ס"ל ק"פ כקה"ג משום דאבא גבי ברא מחיל כמ"ש התוס' בד"ה אי לאו

דף מ"ט ע"א תוס' בד"ה שור וכו' דהא כי מוקי לה כרשב"מ וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ול"ק דלפי תי' זה דשן ורגל חייב בקדשים א"כ כי יליף רע"ק תו להקדש ודאי לכל דיני הקדש ואפי' שן ורגל דאי לאו הכי נימא שן ורגל וכו' וא"כ ליכא לשנויי קרן מקרן כמ"ש התוס' לקמן דלא כ"כ אלא לפי תירוץ הב' שבדבור זה ואי קשיא א"כ תק"ל מנזיקין גופה דאדם ובור וכמ"ש לקמן י"ל דהשתא ס"ל דכולהו חייבים דאל"ה לק"מ עיקר קושייתם אלא ע"כ דס"ל דמעיקרא כי אכל אדם ובור דוקא פסול הם הוא דפטירי והדברים מוכרחים

ע"ב גמ' ות"ל דערב וכו' בקבלו לשון ות"ל קשה קצת דהקושיא להכחיש את הדין דקדק מהר"ם שיף ז"ל דאמאי לא משני בערב אחר הנישואין דליכא מצוה ותירץ דבעי לשנויי למ"ד ערב דב"ח לא משתעבד ע"ש והוא תימה דא"כ מאי משני בקבלן והא למ"ד ערב דב"ח לא משתעבד גם קבלן דכתובה ל"מ דכי הדדי נינהו ויש לומר בקבלן אחר הנישואין קאמר ולכך במאי דפריך הניחא פירש"י ז"ל פלוגתא היא בב"ב דלא פי' דאפלוגתא דכתובה בסמוך פריך מיהו בבתרא דקע"ב איתא הך סוגיא דהכא וקאמר בהדיא הניחא למ"ד קבלן דכתובה ומייתי פלוגתא דהכא ופירש"י ודברי רש"י ז"ל תמוהים ובמאי דקאמר אלא למ"ד וכו' אין להקשות דהא קבלן פירש"י ז"ל שהתפיסה מטלטלין וא"כ אית ליה נכסי די"ל דלמ"ד בעי' אית ליה נכסי היינו מקרקעי כמו שמדוקדק בדברי רש"י ז"ל בד"ה משתעבד דנקט שטפו נהר ובמה שהק' התוס' על רש"י י"ל דקבלן דכתובה קיל מקבלן דעלמ' ודינו כמו ערב דעלמא דאין נפרעין עין תחילה ולפום מאי דמשני אב לגבי בריה וכו' איכא לאוקמה אפי' בערב כנרא' מדברי התוס' בב"ב דקע"ד ע"ב גבי עובדא דמשה בר עצרי עיין מהרש"א ז"ל ובמ"ש מהר"ם מלובלין ז"ל בכוונת התוס' בד"ה בקבלן עיין מה שתמהתי עליו בי"ד סי' קס"ט ע"ש

דף ן ע"א גמ' א"ל רבא הכי השתא כ' הרשב"א דרבא ס"ל שעבודא ל"ד אלא דהכא שכתב שבח בפי' לכ"ע שעבודא דאורייתא והקשה מהר"ם שיף ז"ל א"כ מאי פריך מדתני אברהם נימא שאני הכא ששעבד בפי' ונ"ל דה"פ דתקשה למ"ד שעבודא דאורייתא מהאי ברייתא דתני אברהם דפלוגתא דאמוראי הראסונים היא רב ושמואל ור"י ור"ל וע"כ דס"ל דאע"ג דמדאוריית' היא לא גבי מיתמי אלא מזיבורית הפך סברת רבא ולא מצינו באמוראי הראשונים שנחלקו בסברה זו ועוי"ל דע"כ ס"ל להאי ברייתא שעבודא דאורייתא דאי ס"ל ל"ד מאי רבותייהו דניזקין דקתני אפי' ניזקין

ע"ב גמ' והא מזון האשה והבנות כמאן דכתיבי וכו' ק"ל למ"ש בע"הת שער א' סי' ד' דה"ט דגבי סידור אין מסדרין מזון אשתו משום בב"ח שעבודיה מדאורייתא ומזון האשה מדרבנן ולכך דאוריי' קדים לדרבנן וכ"ז למזון האשה דבחיי בעלה אבל אחר מיתת בעלה בלאו האי טעמ' לא גביא כדתנן אין מוציאין מזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם ע"כ לפ"ז מאי פריך הגמ' נימא דשאני הכא במזון האשה והבנות דמדרבנן הוא וחוב שהוא דאורייתא גם לענין קדימה קדים להו דהאי פירכא היא לעולא ואיהו ס"ל שעבודא דאורייתא כדאיתא בסוף ב"ב וי"ל דפריך משום דמתני' קתני מפני תקון העולם אלא דהיא גופה קשיא לדברי בע"הת למ"ל מפני תיקון העולם הא מדינא הכי הוא ונר' משום דמתני' סתמא קתני אפילו שעבדו האחין וכמ"ש התוס' ר"פ הנושא ע"ש ובכה"ג דשעבדו האחין ודאי דמזון האשה קדים אף דהוא מדרבנן כיון דשעבודם על בעל הנכסים הוא הוא האב והנה מר"ן בב"י בח"מ סי' צ"ו הק' ע"ד בעה"ת דהא בכתובה כתיב ומזונייכי והוי שעבודא מדאורייתא ומסיק דהטעם הוא משום דמזונות להבא הוא ועדיין לא הגיע זמנה ע"ש והכנה"ג שם בהנהב"י תמה עליו ממתני' דר"פ הנושא מתו בנותיהן נזונות מנכסים ב"ח והיא ניזונת מנכסים משועבדים אף דהוא מזונות דלהבא ע"ש וכן המש"ל בפ"א מה' מלוה תמה עליו מתשו' הרשב"א שהביא מרן בסי' ק"ד מחודש ח' ע"ש ונ"ל דמרן הב"י אמטלטלין קאי דכיון דמזונות עדיין לא הגיע זמנם ודאי דיהבי' להו לב"ח וכיון דכבר תפיס להו ב"ח אז גם כשיגיע זמנם לא תטול דכבר תפיס להו ב"ח אבל במקרקעי אף דהשתא לא הגיע זמנם בעת הגיע זמנם יטלו מנכסי' משועבדים דקרקע בחזקת בעליה קיימא

תוס' בד"ה יתומים וכו' דאל"ה נכרי בתר ערבא וכו' עכ"ל אע"ג דאמרינן בבתרא דקע"ד ע"ב בערב דנכרי כיון דנכרי בתר ערבא אזיל אינו גובה הערב מן היתומים דאמרינן אתפסיה צררי להערב וא"כ בלאו אסור רבית צ"ל בקבל לפרוע מן החייב תחילה התם שאני דפרעיה ולא אודעינהו ליתמי תחילה דמדלא אודעינהו מוכחא מילתא דאתפסיה צררי וכמ"ש הרמב"ם בס"פ כ"ו מה' מו"ל ע"ש

בד"ה כתובים וכו' אמאי לא משני צררי אתפסה וכו' עכ"ל כ' הרשב"א בחי' דדוק' בבנות הוא דאמרי' הכי אבל באשה לא יתפיסה צררי למזונות שמא תתבע כתובתה וכן משמע מפ' דייני גזירות ע"כ והיינו מדאמרי' התם דק"ז ע"א בששמעו בו שמת וכו' וע"ש בפירש"י והתוס'

דף נ"א ע"ב פירש"י בד"ה על טענת וכו' ולקמן מפ"ל בטוענו זה בן המת עכ"ל ר"ל לפי מאי דמוקים לה בטוענו ולא לפי המסקנא דמוקי לה בדרבה קמיפלגי דלמסקנא לא יתכן ול"ק מה שהק' מהרש"א ז"ל על רש"י ז"ל בתוס' בד"ה תנ"ה ע"ש

דף נ"ב ע"א גמ' ורמינהי אתם ולא שותפין וכו' הריטב"א בקדושין דמ"ז ע"ב אדרשא זו דהתם ולא אפוטרופין כ' דוקא אפוטרופא