משמרות כהונה חלק א רכז

עברי אתה וס"ל דאפילו בכתובים בתורה חיישי' ופליג בהא אמכריעין ע"ש בתוס' לקמן וכצ"ל ללישנא דאמר אמימר אין לו תקנה דלא תק"ל מההיא ברייתא דר"א ולא ס"ל לאמימר דרשא דדריש הגמ' בקידושין דף כ"ה והתוס' מקשים לאמימר בפשי' בלא גמ' דקידושין

דף מ"ג ע"א גמ' מי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא תמה מהריט"א ז"ל בס' שיו"ט סי' נוקמה במעוכב ג"ש דליכא קנסא ע"ש באורך ורבים תמהו עליו דהא בעיא היא לעיל במעוכב ג"ש אי יש לו קנס ע"ש ולק"מ דמ"מ לא מצי למיפשט שום בעיא מנהון דכי בעית למיפשט הבעיא דעבד שמכרו רבו לקנס דאינו מכור י"ל דנוקמ' במעוכב ג"ש ונאמר דיש לו קנס וכי אמרת דנפשוט הבעיא דיש לו קנס י"ל דלא איירי במעוכב ג"ש ונאמר דמכרו לקנס אינו מכור והוו הבעיו' תלויות זו בזו ואינך יכול למיפשט אחת מהם

ע"ב תוס' בד"ה אבל וכו' וא"ת הא דאמר אמימר וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דלא הוק"ל בדברי ת"ק משום די"ל צריך ואין לו תקנה ע"ש והא דלא ניחא ליה לעיל דמ"ב ע"א בד"ה בעבד שהקשה דר"א לומר דמ"ש ר"א צריך ואין לו תקנה משום דר"א דאמר לעיל צריך ג"ש נ"ל מישלחנה וגמר שלוח שלוח כדאיתא בקידושין דכ"ד ובישלחנו דקרא ליכא לפרושי ישלח ואין לו תקנה ובעיקר קושיית מהרש"א כאן י"ל דת"ק ס"ל המפקיר עבדו א"צ ג"ש דפלוגתא דתנאי היא כמ"ש התוס' לעיל ומאי דקאמר ת"ק צריך ג"ש הוא מדרבנן כדי שלא יאמר לו עבדי אתה וכה"ג אי' לעיל והכא כשהפקיעו רבנן הממון הוי כמפקיר אבל מדאמר רשב"ג דבכתב אונו זהו שחרורו מכלל דת"ק פליג בהא ואי איתא דמדרבנן הוא אמאי פליג בכתב עליו אונו הא כיון דכתב אונו לא יכול לומר עבדי אתה וכיון דעיקר ההכרח הוא מדברי רשב"ג לכך מקשה בדברי רשב"ג גופיה

בא"ד דקרי ליה לקנס ולולדות וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל ויש להביא קצת ראיה לדבריו מדלא פשיט הגמ' בעיא דלעיל דבעי במעוכב ג"ש יש לו קנס או לא מדאמימר דאמר המפקיר עבדו אין לו תקנה דאי איתא דיש לו קנס אמאי אין לו תקנה הא איכא נמי ממונא דקנס ומדלא פשיט ליה מדאמימר משמע דקנס ל"מ ממונא אלא דוקא מעשה ידיו וכמ"ש מהרש"א ז"ל

דף מ"ד ע"ב בד"ה נטייבה ואור"ת וכו' שהיו מזלזלין וכו' עכ"ל והשתא ניחא גם קושיא קמייתא דאפי' הוי איסור דרבנן מייתי שפיר משביעית למיפשט איסו' דאורייתא ועיין בתוס' שם במ"ק ודלא כמהרש"א ז"ל

דף מ"ה ע"א גמ' א"ד משום דלא לגרבו וכו' עכ"ל נר' דהבעיא היא אליבא דרבנן דפ' נערה שהביאו התוס' ומבע"ל אי אמרי' ש"ה דאשתו כגופו או לא אבל לרשב"ג דפ' נערה דאפי' אשתו אין פודין ודאי דטעמא משום דלא לגרבו ועיין להרשב"א בחי'

ע"ב גמ' אמרי לה יגנזו וכו' צ"ל דס"ל דכתבו גוי פסול משום שאינו בקשירה דאל"ה אמאי לא משתרי משום ס"ס ואמרי לה קורין ס"ל לא דרשי' כל שאינו בקשירה ולכך קורין משום דהוי ס"ס כדפירש"י וכתבו נכרי דאמר ר"ן יגנזו לכ"ע היא לאמרי לה יגנזו משום דרשא דאינו בקשירה ולאמרי לה קורין משום דחיישי' שמא לשם ע"א כתבו והגמ' ברומיא דכריתות דבסמוך דמוקי לדקתני יגנזו משום דכל שאינו בקשירה היינו אליבא דאמרי לה יגנזו אבל לאמרי לה קורין טעמא דיגנזו משום דחיישינן שמא לשם ע"א כתבו כנ"ל לשי' רש"י וניצול מקושיית התוס' ועיין במהרש"א בתוס'

שם בגמ' בתר שחזר לסורו עיין במהרש"א שכ' דבגוי כי ידעי' דכתבו לשמה כשר ע"ש והוא תימה דבגמ' לעיל דכ"א פסיל גוי לנתינת הגט אפי' גדול עומד ע"ג ומזהירו דגוי אדעתא דנפשיה עביד וי"ל במ"ש התוס' שם דגוי סתמא עביד וס"ת סתמא לשמה קאי כמ"ש התוס'

דף מ"ו ע"א תוס' בד"ה אי אמ"ל נרא' דחששא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל בכוונת דבריהם ולפ"ד קשה במ"ש ול"ל דגלוי דעת דמדבעי ר"מ ת"כ וכו' דהו"ל לדחות הליכא למימר מדברי חכמים גופייהו דאי גלוי דעת מהני א"כ הו"ל כמו תנאי ומה תיקנו כשאמרו לא יחזיר וי"ל דבג"ד אמרי' מדלא חש להמתין גילה דעתו כמ"ש אח"ז בשם רש"י משא"כ בתנאי כיון שהתנה

ודע דמ"ש התוס' דל"ל ג"ד הכא מהני ה"ט דלא הוי גלוי דעת כ"כ דאע"ג דאמר מ"מ אנן סהדי דגמר ומגרש ואין לו' דכוונתם דג"ד בגיטא לאו מילתא היא דא"כ תק"ל לרבה דס"ל לעיל דל"ד דג"ד בגיטא מילתא היא ואיהו גופיה אמר לקמן דבעי תנאי כפול ואמאי אצט' לכפילא אלא ע"כ כדכתי'

בד"ה שלא וכו' ואפי' בהודר ברבים קאמר דלא אסרו וכו' עכ"ל ק' נימא דס"ל אין לו הפרה ולכך יחזיר אי לאו מפני שאינו צריך משום דכיון דאין לו הפרה ליכא קלקולא

בד"ה כיון וכו' וא"ת בלא"ה וכו' עכ"ל עיקר קושייתם לר"י וכמו שכן נקטו ר"י בקושייתם שאח"ז דלא ישבו בארצך אבל לרבנן בלא"ה קאמר הגמ' משום שבועה בטעות וחדא מתרתי או מתלת נקט

בא"ד היו יכולין לגרשם וכו' עכ"ל דקרא ה"ק בנכרי ממש חובה לגרשם אבל בנתגייר רשות וגם סיפא דברייתא תתפרש כך וכה"ג אי' בריש סוטה וא"צ למ"ש מהרש"א

ע"ב גמ' והכא בדלא כפליה וכו' מכאן יש להוכיח ספקו של המש"ל בפ"ו מה"א שנס' אי בתנאי דלשעבר בעי משפטי התנאים ע"ש

דף מ"ז ע"א גמ' אדעתא דנכרי מי מפקרי המש"ל בפ"ב מה' תרומות דין ט' הוכיח מכאן דלקט שכחה ופאה לא הוו הפקר עד דאתו ליד העני דאי משעה שהניחם נעשו הפקר כבר נפטרו מן המעשר ואפי' נטלן אח"כ נכרי כבר נפטרו ע"ש ואין כאן ראיה כלל דכי זכו בהו נכרים ההפקר דמעיקרא הוי הפקר טעות וכ"מ מדברי התוס' כאן ולעולם דהוי הפקר משעת הנחה גם מ"ש שם דבלקט ודאי דהוי הפקר משעת הנחה ע"ש הוא תימה דברייתא דהכא תני נמי לקט ועלה קאמר אדעתא דנכרי וכו' ולפי הוכחתו גם בלקט נמי כן

ע"ב תוס' בד"ה טבל וכו' והמותר שהוא חולין מצי מקדיש וכו' עכ"ל שמעתי מקשים מדאמרינן בתמורה היא חטאת וולדה חולין מצי לשוחטה בעזרה ולא הוי חולין בעזרה כיון דלא מצי אכיל לה בריחוק מקום וא"כ הכא נמי כיון דכל