משמרות כהונה חלק א רכו

מנ"ל דאי הוו ידעי לאחר יאוש לא היו שולחין אותה נימא דס"ל דפליגי רשב"ג ורבנן באביי וברבא ומתני' מתוקמא בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ואפי' דידעי דלאחר יאוש היו מחזירין אותה לשמואל משום דס"ל כרשב"ג וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

ע"ב גמ' המקדיש עבדו עושה ואוכל וכו' הא דלא אוקמ' בדאמ' לדמי עיין מהרש"ל ומהר"ם שיף ז"ל והא דלא אוקמה באמר קדוש לימכר ואה"נ דיוצא לחירות ומ"מ בעי פדיה צ"ל דלשי' רש"י ז"ל לא בעי פדיה ול"ד למתפיס תמימים דהתם קדושת ב"ה אינה סותרת לקדושת מזבח ואפשר לקיים שניהם משא"כ הכא דכי אמרי' דיוצא לחירות א"כ א"א לימכר דלבר חורין לא קאי לדמי כמ"ש בגמ' בסמוך ולכך כי משני כר"מ מוכרח לפ' דהוי כמי שאמר דמיו עליו כמ"ש רש"י ז"ל ועיין למהר"ם שיף ז"ל והתוס' הומ"ל מכאן דלא בעי פדיה ועיין להרשב"א ז"ל בחי' שכ' דל"ד למתפיס תמימין דהתם תקנה היא כדי שימצאו בהמות לק"מ ע"ש שמדבריו נר' דהא דאין יוצאין מקדושת מזבח הוא מדרבנן וה' מש"ל בה' א"מ נסתפק בזה ע"ש

דקדק מהר"ם שיף ז"ל נימא רב תנא ופליג ורש"י בקושי' דחרם כ' דפריך מקרא ע"ש ול"ק דלעיל דהמק' עצמו הוא שהק' מהא דחדם כמ"ש א"ה אידך נמי דאמר לדמי עיין ברש"י ז"ל ומאי מק' הא כבר שני ליה רב תנא ופליג ולכן הוכרח לומר מקרא פריך משא"כ הכא דמקשה אחר לית ליה האי שינויא דחיקא דרב תנא ופליג

דף ט"ל ע"ב גמ' ולא היא כליו של מקנה וכו' פרש"י ומשום דברי ש"מ ככתובין ליכא דלא צוה וכו' וק' דהא דדברי ש"מ ככתובין אינו אלא מדרבנן וא"כ נהי דלענין ממון הפקר ב"ד הפקר מ"מ להתירה בב"ח א"א להתירה וא"כ נימא דלא עשה כלום להתירו בב"ח וכמו שכן הוא לסברת מאן דחזא וי"ל דס"ל לרש"י דשפחה בב"ח אינה אסורה אלא מדרבנן כמ"ש מהרשד"ם לדעת הר"מ וא"כ הם אמרו והם אמרו ובמ"א כתבתי בזה ודע דמדברי רש"י הללו יש להוכיח דחולק על הר"מ בפ' ט' מה' זכיה ומתנה דין יו"ד ש"מ שנתן לגוי לא אמר כלום דדברי ש"מ בכתובין הן מדרבנן ובמקום איסורא דאסור ליתן להם מתנת חנם לא תיקנו דאי איתא הא ה"נ מקום איסורא הוא דהמשחרר עבדו עובר בעשה ואע"ג דפ' הר"מ שם דש"מ שאמר על עבדו משוחרר מהני כבר כ' ה"ה שם דה"ט דאמרי' אי לאו דעביד נייח לנפשיה לא הוה משחררו ובמקום שעשה לו טובה ליכא עשה אבל הכא דלא אמר כלום שבאת בוכה ואמרה עד אימת וכו' נר' דלאו משום טובה משחררה וא"כ נימא דלא תיקנו במקום איסורא אלא ע"כ דלא ס"ל כסברת הר"מ ועיין להמש"ל שם מ"ש משם הר"ן ובמ"א כתבתי בזה

דף מ' ע"א גמ' מי איכא מידי דלעבדיה וכו' עיין למהריט"א בספר קהלת יעקב באות ע' עבד מ"ש כאן בסוגיין ובמ"א כתבתי בזה

ע"ב פירש"י בד"ה אפותיקי וכו' אם לא אפרע לך וכו' עכ"ל משמע דמפ"ל באפותיקי סתם וצ"ל דמפ"ל אליבא דעולא וס"ל דלעולא אתיא אפילו באפותיקי סתם דלאוקמתא דרב ע"ב דבאפותיקי מפורש מיירי כמ"ש התוס' ועיין להריטב"א שכ' דגם לאוקמתא דעולא באפותיקי מפורש מיירי ויש לדקדק בפירש"י כי פריך עולא מ"ט לא אמר כרב לישני דניחא ליה לאוקמה באפותיקי סתם ככל אפותיקי דעלמא וי"ל דמ"מ הו"ל לאוקמ' כרב ובאפותיקי מפורש כי היכי דאתי שפיר מאי דקתני משחרר דשני לה הוה קרי משחרר כדאמר בסמוך

תוס' בד"ה הקדש וכו' ובפ' המניח דאמר הקדישו מוקדש וכו' עכ"ל כתב מהרש"ל דהתוס' מחלפא שיטתייהו דשם ב' דהומ"ל א"ב דלר"י יכול לסלקו וע"ש בתוס' בדבור שאחריו שכתבו אם נתרצה ניזק דנר' דאינו יכול לסלקו ועיין בתוס' ר"פ ז"ל שם ומהרש"א כתב דמ"ש התוס' כאן דאינו יכול לסלקו היינו הלוקח כדמוכ' התם והיינו ממ"ש שם בגמ' דבריית' דקתני מכור היינו לכדיא ואי איתא טפי הול"ל מכרו מכור דיכול הלוקח לסלקו ומ"מ דברי מהרש"א תמוהים דהכא באפותיקי מפורש מיירי כמ"ש התוס' ובאפותיקי מפורש אינו יכול לסלקו הלוקח וא"כ אמאי הקדש מפקיע וצ"ל דמיירי דהתנה עמו בפי' שיכול הלוקח לסלקו וכה"ג כ' מהר"ם שיף לפירש"י במתני' ע"ש

דף מ"א ע"א בא"ד ובעולא לא מ"ל וכו' עכ"ל מק' נימא דאביי מוקי לה דשחררו רבו א' שורת הדין אינו חייב כלום במצות אלא משום שכבר יצא עליו שם בן חורין כופין רבו ב' ומשחררו וכותב שטר על דמיו ורשב"ג ס"ל משחרר כותב ופליגי בהיזק שאינו ניכר וי"ל דא"כ הו"ל להגמ' לבאר זה דלאביי מוקים אוקמת' אחריתי מדלא פי' משמע דלכ"ע סגי בהני אוקמתי ובהכי ניחא מאי דק' מאי פריך עולא מ"ט לא אמר כרב לישני משום דס"ל דלמפרע הוא גובה ועפי"ה ניחא דמ"מ נוקמה במשחררו רבו א' וכדכתי' כי היכי דא"ש מאי דקתני משחרר דלאוקמתא דעולא דחיקא כדקאמר הגמ' דלרבו ב' משחרר קרית ליה ועמ"ש מהרש"א דנר' מדבריו דרבו ב' יכול לשחרר אפי' היתר על כדי החוב ומשמע ליה כן ממ"ש התוס' לישנא דלכל הפחות וכו'

בד"ה בהיזק וכו' דהתם קי"ל וכו' והכא קי"ל וכו' עכ"ל א"ל הא פלוגתא דאמוראי היא שם וא"כ מאי ק"ל לעולא נימא דעולא ס"ל כמ"ד שמיה היזק ואנן קי"ל כאוקמתא דרב וי"ל דעולא ורב לא פליגי כדינא כמ"ש מהר"ם ז"ל בדברי רש"י ז"ל א"נ י"ל דא"כ הול"ל רב לא אמר כעולא משום דס"ל לא שמיה היזק ואנן קי"ל כרשב"ג

ע"ב בד"ה לא תהו וכו' והא דלא כפינן וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל שכ' דע"ע דשרי בשפחה דוקא בשפחה של רבו אבל בשפחה של אדם אחר אסור ודבריו תמוהים מהגמ' בתמורה ד"ל דמוקי למתני' דתלין שפחתך אצל עבדי בע"ע ופליגי באין לו אשה ובנים אי רבו מוסר לו ש"כ וכבר דשו בו רבים ונ"ל דביש לו לרבו שפחה מודה מהרש"א דשרי גם בשפחה אחרת כיון דהותרה לו שקחת רבו הואיל ואשתרי אשתרי ובכה"ג מיירי התם ודברי מהרש"א הם באין לו לרבו שפחה

גמ' מה לאשה שכן וכו' מכאן קשה למ"ש הר"ן בחי' בפ' הנשרפין דהיכא דג"ש אצט' למילתא אחריתי פרכי' אפי' מופנה מב' צדדין ע"ש ולפ"ד ק' מ"ט דרבנן הא ג"ש זו אצט' לכמה מילי ואיכא למפרך

דף מ"ב ע"א תוס' בד"ה בעבד וכו' והא אמימר גופיה וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א מדאמר ר"א לקמן צריך ג"ש ע"ש י"ל דמדרבנן הוא דבעי ג"ש שמא יאמר לו