משמרות כהונה חלק א רכה

יפה וי"ל דאף ר"ן אין סברא דפליג בסברת חילוק זה על ר"ש דבמאי תליא פלוגתייהו אלא דלר"ן לא אפ' למי' מכח ב"ד יפה בפחות מב' אלא מטעם אין דבר שבערוה ומ"מ קושי' התוס' חלושה לפ"ז

ע"ב גמ' והנך לא ידעי וכו' מה שהק' מהר"ם שיף ז"ל הא עדי הגט אין חותמין זה בלא זה לק"מ דפי' לא ידעי דהכא היינו דלא ידעי האי דינא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמ"ש התו' בהפוך הדף וא"כ אף אם יהיו זה בפני זה מאי אכפת

שם בגמ' הב"ע בעדי הולכה איכא למידק א"כ אמאי פליגי בתרתי בעשרה ובב' הא חדא פלוגתא היא ועיין לה"ה בפ"ו מה' גירושין הי"ח

שם אמ' ליחזי אנן וכו' וחזר בו רבי אע"ג דר' גופיה חזר בו הוצרך לפסוק כרשב"ג לאפוקי סברת חכמים שם בכתובות ומ"מ מוכיח שפיר דאי מאי דאמר הלכה כר' הוא אבטלו מבוטל לא הו"ל למינקט כר' כיון דר' גופיה חזר בו אלא הול"ל כחכמים שם ועיין במ"ב למהרש"א ז"ל

שם ול"ל לר"ן מה כח ב"ד יפה ק"ל מאי קושיא שאני הכא דבב"ד הוא והתם שלא בב"ד הוא וכעין קושית התוספות בד"ה ולא יועיל כאן תירוצם ועמ"ש בעניותי בהפוך הדף בד"ה רבי וי"ל דמ"מ פריך שפיר דאפי' בשלא ב"ד כתבו התוס' לעיל דל"ב ע"א בד"ה מהו דלחומרא הוא דאמרי' מה כח ב"ד יפה וא"כ אפי' שלא בב"ד ספוקי מספק"ל והתם גבי יתומים פשיט"ל ומשני התם ממונא הכא איסורא וכו' איסורא לחומרא ועיין ברש"י בד"ה התם ממונא ועי"ל דפריך אמאי אמר ר"נ התם אין יכולין למחות דמשמ' אפי' מיחו בפני ב"ד

דף ל"ד ע"ב תוס' בד"ה והוא וכו' וכה"ג מפ' מתני' דפ"ב וכו' עכ"ל היינו לחד תי' שכ' בסה"ד דהתם בידועים אבל לתי' בתרא שכ' בס"ד אין ראיה מחניכא כלל

בא"ד אבל בתוספתא עושה מקום הכתיבה עיקר עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל דנימא ההיא דיעבד ע"ש י"ל דמ"מ דלא בברייתא שהביא הגמ' דקתני אינה מגורשת עד שיכתוב ומשמע דאם לא כתב הכי פסול ומשמע דקאי נמי על מקום הנתינה עיקר ועיין בהר"ן ז"ל ודוק

דף ל"ה ע"א בד"ה ונודרת וכו' מי שבקי' ליה וכו' עכ"ל עיין בהר"ן ז"ל והתוס' שם דמפרשי פי' אחר בגמ'

בא"ד וא"ת בפ"ב דנדרים עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וכוונת תי' דיש לחלק בין שנה לאכילה דשנה אינו יכול לעמוד בלא שנה אבל אכילה יש שיוכלו לעמוד ד' ויש ה' ויש שהבינו דכוונתו לחלק בין קבע זמן ללא קבע וליתא דתק"ל בההיא דמי שבקי' ליה

ע"ב בד"ה אבל וכו' וא"ת ויאמר לה קיים ליכי וכו' עכ"ל הרא"ש תי' דיכול לישאל על הקמתו ע"ש ואיכא למידק דמ"מ צריך לפרט הנדר וגם צריך לפרט הסיבה שנדר בשבילה כמ"ש בש"ע סי' רכ"ח ע"ש בש"ך וא"כ יודיע הדבר לחכם ולא יתיר לו ואפשר דמכח זו ניידי התוס' מתי' זה ודעת הרא"ש אפשר דכשישאל על הקמתו אין צריך לפרט הנדר ולא דמי לשאר נדרים משום דלא חיישי' משום מילתא דאיסורא דהבעל לא ישאל משום מילתא דאיסורא משום הנאה שלה דאין לו הנאה כ"כ ועמ"ש בעניותי ביו"ד סימן רל"ד דין מ"ט ע"ש

בד"ה קסבר וכו' מה שהק' מהרש"א ז"ל יש לו' דהש"ס לק"ל כתנאי אלא משום דר"ה כר"א דשמותי הוא ולאוקמתא דצריך לפרט ד"ה כר"א אתי אבל אי מוקמי' בנדר ברבים ד"ה אתי כר"י לא איכפת לן אי לא אתי כר"א ולכך עדיפא להו להקשות כתנאי מצריך לפרט

דף ל"ו ע"א אמר וכו' וא"ל דאדר"ן נמי קאי עכ"ל היינו לחד שינויא שכ' התוס' בד"ה אבל נשאת דבעל וחכם שוין אבל לאידך שינויא דלמ"ד נדר שהודר ברבים י"ל הפרה בעל יכול להפר אפי' ע"ד רבים ע"כ דל"ק הניחא אדרב נחמן לעיל דא"ה מאי משני ע"ד רבים הא גבי בעל ברבים וע"ד רבים כי הדדי נינהו אלא ע"כ דאדר"ן דתנא לבד קאי ואע"ג דר"ן גופיה לפ"ז ע"כ דס"ל ברבים אין לו הפרה הא ל"ק ועיין במהרש"א ז"ל

ע"ב בד"ה אלא וכו' והא דקאמר וסמכו וכו' עכ"ל אבל מדברי התוס' בע"א שם נראה דמפרשי דטעם סמכו אהא דהתירו דס"ל דשמן כיון שמי"ח דבר הוא פשט הוי כמו פשט בעלמא וא"כ ע"כ דמפרשי' הירושלמי כמ"ש מהרש"א ז"ל ודלא כמ"ש מהר"ם שיף ז"ל ע"ש

דף ל"ז ע"א גמ' דילמא ההיא ב"ש היא וכו' ק"ק א"כ אמאי דוקא שטר שיש בו אחריות נכסים בפירוש אפילו שטר נמי דקי"ל אחריות ט"ס הוא וי"ל כר"מ דפליג בפ"ק דמציעא וס"ל אחריות לאו ט"ס הוא מיהו ק' למ"ש התוס' בסוטה דכ"ה ע"ב דאפי' ב"ה ל"פ אלא בכתובה דספק הוא אם תבא לידי גביה אבל שט"ח דעלמא מודה ב"ה דכגבוי דמי והוכיחו כן מההיא מימרא דר"י יתומים אמרו אנו השבחנו ע"ש וא"כ הכא איכא לאוקמה אפי' כב"ה וי"ל דודאי ר"י דס"ל הכא אינו משמט דכגבוי דמי כדפרש"י והיינו משום דבשטר חוב אפי' ב"ה מודו אלא דס"ל לר"י דמשמט משום טעמא דמשום שאנו מדמין נעשה מעשה והיינו במילתא דאיסורא דוקא ולכך משמט להחמיר במילתא דאיסורה שלא לעבור על מצות שמיטה וס"ל דלהחמיר אמרי' לאו כגבוי אפי' בשט"ח וההיא דיתומים אמרו אנו השבחנו מילתא דממונא הוא ופשיט"ל לר"י דב"ה מודה בשט"ח אלא דבמילתא דאיסורא מחמיר דדילמה ב"ה מודו בשט"ח ודע דמסוגיא דשמעתין קצת סיוע למ"ש הרשב"א בחי' בפ"ק דקידושין די"ג דאפילו למ"ד שעבודא לאו דאורייתא בכתב השעבוד בפירוש דאורייתא ע"ש ומסוגייא דשמעתא מוכח דאל"מ כתב בפי' מלא כתב אע"ג דקי"ל אחריות לאו ט"ס

תוס' בד"ה שאני וכו' דאפי' מקבל פקדון וכו' עכ"ל היינו מקבל פקדון שקיבל אחריות דש"ח והוי דומיא דבשעת הלוואה דהוי ש"ח וכמ"ש מהר"ם שיף ז"ל ומ"מ דבריהם תמוהי' דאי מפקדון ילפי לה אמאי איצט' למי' דכיון דשלא בשעת הלואה אלמוה אפי' בשעת הלואה אמאי איצט' לאלמוה ואי איצט' לאלמוה כדי שיהא ש"ח הא לא גרע מפקדון ואי הו"א דגרע מפקדון א"כ מאי תדע דקאמרי

דף ל"ח ע"א תוס' בד"ה ואינהו וכו' כרבה דלעיל וכו' עכ"ל ור"ל דמסוגייא דשמעתין משמע דאי ידעי דאחר יאוש הוה לא היו שולחין אותה למר שמואל ומנ"ל הא י"ל דס"ל כרבא והיו שולחין משום דס"ל כרשב"ג ונהי דמאי דקאמר ואפי' אי ס"ל כרבנן וכו' לא אתיא אלא לאביי מ"מ מקשים