משמרות כהונה חלק א רכד

שם וכיון דבשעת גירושין אמירתה האמינוה רבנן ולכך לא ק"ל אלא משינויא בתרא ומה שתי' הריטב"א בזה אינו מבורר לי

דף ל ע"א גמ' מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה וכו' בתשו' המיימוני ס' משפטים סי' ס"ח הוכיח מכאן דבר"מ דיש טענת אונס אז אונס ממון הוי אונס ודן בנדונו באחד שחייב עצמו בקנס שיתעסק עם הלוה שלו שיתן מהסך שחייב לו לפלוני והלך ופייסו שידור ליתן לפ' הסך ההוא וינכהו מהסך שמחוייב לו ולא רצה עד שיפטור אותו מג' או ד' זהובים אחרים ומסיק דפטור שהרי אנוס הוא ואינו חייב לפזר ממון והוכיח כן מסוגיא דשמעתין דאונס דתרקבא דדינרי הוי אונס עש"ב ולפי הנראה מדברי רש"י בשמעתין דדוקא באין לו תרקבא דדינרי וכ"נ מדברי התוס' והרשב"א והריטב"א בחי' והר"ן בהלכות ע"ש אזדא לה הוכחת הרב דהתם בנדונו הלוה שאל ממנו שיפטור וימחול לו ממה שחייב לו ג' או ד' זהובים נקטי' דהיכא דאין לו הוי אונס לכ"ע וביש לו פלוגתא ועיין להרדב"ז ח"א סי' רנ"א ולמהרלנ"ח סי' קל"ז ע"ש וק"ק לפירש"י ורובא דרבוותא דדוקא באין לו אמאי לא קאמר הגמ' דל"פ הני לישני ולכ"ע יש טענת אונס והא בדאית ליה והא בדלית ליה ויש ליישב

תוס' בד"ה הא קמ"ל וכו' דבפ' אז"נ אמר ר"י וכו' עכ"ל ואפי' רבנן ל"פ התם אלא משום דהוי רבית אבל הכא דאמרי' ואין בהם משום רבית אפי' רבנן מודו כן כתבו המפרשים ובזה ניחא מאי דק' בדברי התוס' הא ר"י מטעם דא"ל תן לי כור קאמר והיינו משום דיכול לחזור בו אבל הכא דאינו יכול לחזור בו כדקתני ברייתא מודה ר"י ועפי"ה ניחא דלא הוצרך ר"י לטעם זה אלא כי היכי דלא ליהוי רבית אבל הכא דאין בו משום רבית אפילו אינו יכול לחזור כמי שפסק דמי

ע"ב בד"ה וכי נחשדו וכו' תימה דתנן במסכת בכורות וכו' ואמרי' נמי בירוש' וכו' עכ"ל התוס' אזלי לשי' שדחו בדיבור שאחר זה פירש"י דפי' שמא אינה בעין אבל לשי' רש"י ל"ק מהאי דבכורות ודירוש' די"ל דהתם בשניהם לפניו אבל הכא חיישי' שמא אינה בעין והאי חששא שייכא אפי' בתרומת מעשר

דף ל"א ע"א בד"ה ניטלת וכו' וי"ל דרבנן מודו דמאומד הוי תרומה וכו' עכ"ל צ"ל דרבנן הא דמהני מאומד מסברא הוא אבל אין לומר דנ"ל מהיקישא וס"ל דמהיקישא אין ללמוד אלא לענין דמהני ולאו לענין מצוה וכמ"ש התו' במ"א אליבא דר"א בן גומל דאי לרבנן אית להו היקישא אמאי הגמ' בשמעתין מוקי הא דיש רשות לב"ה לתרום כדאב"ג הא אפי' כרבנן אתיא די"ל דמקשי' להא מילתא כי היכי דאית להו היקישא דמהני אומד

בד"ה במחשבה וכו' ושרי נמי בשתיקה וכו' עכ"ל הק' השע"ה מדאמרי' בר"פ בכל מערבין לסומכוה דישראל בחולין ולא בתרומה משום דאי מתשיל עלה הדרא לטיבלה וא"א לתרום ממ"א או מיניה וביה דס"ל כר"א דגזרו על השבות ביה"ש ואמאי והא אפשר לתרום ע"י מחשבה בשתיקה דשרי אפילו בשבת ע"ש ולפמ"ש התוס' לעיל בד"ה כשם דר"א בן גומל ל"ל דמעשר ניטל מאומד דל"ל הא דמעשר קרוי תרומה ל"ק די"ל דסומכוס ס"ל כן וא"כ מעשר אינו ניטל בשתיקה דזה לא נ"ל אלא מונחשב דגבי תרומה הוא דכתיב וא"כ מי מיתשיל עלה והדרא לטיבלה צריך להפריש מינה גם המעשר שהרי המעשר שהפריש כבר על הכרי הפרישו אחר שניטלה תרומה גדולה ואין לומר דאכתי קשיא מת"מ שהרי סומכוס לא שרי לישראל אלא בחולין משמע דבת"מ אינו מערב והרי ת"מ אי הדרא לטיבלה יכול להפריש עליו ע"י מחשבה והנשאר שהוא מעשר שרי לזרים די"ל דס"ל לסומכוס כר"מ דמעשר א' אסור לזרים

ומה שהקש' עוד השע"ה עמ"ש התוס' דבתחילת תיקונו לא שרי' להפריש מטעמא דאפשר ע"י מחשבה מגמרא דפ"ק דביצה דאמרינן פליגא אאבוה דשמואל דאמר חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ע"ש ל"ק דשאני התם דאפשר בלא הפר' כלל אבל הכא דצריך להפריש מיהא במחשבה לא שרי' בתחילת תיקונו של טבל. מ"ש מהרש"א בדבור זה דההיא דהלוקח בריי' היא ליתא דפלוגתא דתנאי הוא דלא מתניא במתני' אבל סברת ר"מ נזכרה שם במשנה

דף ל"ב ע"א מתני' אם משהגיע גט לידה וכו' כתב הרשב"א בחי' אפי' בתוך כ"ד ל"מ והגמרא דפריך מאי קמ"ל הומ"ל דקמ"ל דתכ"ד לאו כדבור ע"ש בדבריו שבאו קצת בט"ס ולפ"ד אלו י"ל מה שהק' הרב גופיה בסמוך והביאו מדרשא בתוספות ע"ש די"ל דלאביי משני דקמ"ל לאו כדבור דמי

ע"ב תוס' בד"ה מבוטלת וכו' ורש"י פי' וכו' ומשני לא דבריו קיימין ולא הדרא וכו' עכ"ל נראה דלשינויא דגמרא נמי מאי דלא הדרא למרה לאו משום דהוי הפקר דלעולם הוא לא הפקי' את השדה כמ"ש מקודם אלא דטעמא דלישנא מעיקר' משמע וכיון דהוא לא רצה לזכות בה ומרה הוציאה מרשותו הוי הפקר ולא ס"ל סברא דכי יהיב איניש אדעת' דמקבלין מניה וע"ש בגמ' דכריתות ול"ק מה שהקשה מהרש"א ז"ל

בד"ה ור"ן וכו' מה כח ב"ד יפה עכ"ל עיין למהרש"א ז"ל דמה שהק' מדברי התוס' לעיל י"ל דהתו' לעיל קאי ארב ששת

דף ל"ג בד"ה וכי תרי וכו' וי"ל מפני תקנת עגונות עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל מנ"ל לר"ן דקודם תקנת ר"ג היו ב' נימא דהיו ג' ותיקן ר"ג מפני תקנת עגונות והוו ב"ד ג' כדעלמא ע"ש מה שתי' וי"ל באופן אחר דכיון דר"ן ס"ל הא בהא תליא בתקנת ר"ג כיון דתקן בב' משום ממזרין תקן גם בג' משום עגונות א"כ ס"ל לר"י דמי שיבטל הב' יבטל הג' ולהכי ס"ל דא"א דב"ד דמתני' היא ג' דא"כ ק' על ב"ד אלו דקודם תקנת ר"ג כיון דבטלו הב' משום תקנת ממזרין הו"ל לבטל הג' משום תקנת עגונות דס"ל לר"ן דמי שתיקן זה סברא הוא דצריך לתקן גם את זה כמו שעשה ר"ג לסברת ר"ן

בד"ה רב וכו' דהא לעיל א"ל מבוטל עכ"ל והא דפליגי בתרתי עיין בהרשב"א ומהר"ם שיף ז"ל ועי"ל דבא לאשמועי' דלא אמרי' כל מילת' דמתאמר' באפי עשרה

בא"ד דאין דבר שבערוה וכו' עכ"ל כ' מהר"ם שיף ז"ל דלפ"ז מ"ש התוס' לעיל בד"ה ורב בסה"ד דמודה רבי דאמרי' מה כח ב"ד יפה היינו לר"ש ולא לר"ן ע"ש וקשה דא"כ מאי מקשים התוס' בהפוך הדף בד"ה וחור ע"ש נימא דר' יוסף כר"ן ס"ל ולית ליה חלוק באין ב"ד לכב"ד דבכולהו לא אמרי' מה כח ב"ד יפה