משמרות כהונה חלק א רכג

דקאמר ליתא לדר"פ היינו אליבא דרב אבל קושטא דקי"ל כר"פ ולכך מק' על רב הונא וניחא בזה שתי' גם אקושי' שהק' דמסיק דליתא ועיין להרשב"א ז"ל בחי'

דף כ"ז ע"א בד"ה הא אמר וכו' ומבריית' דייק שפיר וכו' עכ"ל העיקר כמ"ש מהרש"ל ז"ל אע"פ שהם דחוקים שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקים אנפשיה ומ"ש מהרש"א ז"ל דכיון שהוא אומר ממנה נפל ע"כ דלא דאינו בידו ע"ש לא ידעתי למה דאפשר דראינו בידו ואח"כ נתנו לה וממנה נפל וא"כ הדק"ל

בד"ה כאן וי"ל דידעי' דמזה נפל וכו' כ' מהרש"ל ז"ל דלפמ"ש התוס' לקמן דלא חיישי' דמשקר א"צ דידעי' דמזה נפל וכ' מהרש"א ז"ל דלפ"ז ניחא הברייתא ע"ש וכוונתו נראה דהתוס' דהכא מודו בבריי' דנאמנת האשה לומר דממנה נפל דלא חיישי' דמשקרת לקלקל עצמה ולא הוצרכו התוס' כאן לומר דידעי' אלא הכא במשנה דהבעל הוא דקאמר דבזה ס"ד דחיישי' דנתכוון לקלקלה אבל היא עצמה פשיטא להו דאינה מקלקלת עצמה כנ"ל

בד"ה כל וכו' וא"ת מהך משנה וכו' ואור"י וכו' עכ"ל ובס"ד דר' זירא הא דלא הקשה משנה זו דגיטין עם ההיא דכל מעשה ב"ד משום דניחא ליה לאקשויי גט אגט אבל ההיא דכל מעשה ב"ד בממון איירי ולפ"ז אפי' ללישנא קמא דבעי תרוייהו שיירות והוחזקו קשה דהו"ל לשנויי אידי ואידי בשיירות מצויות כאן הוחזקו כאן שלא הוחזקו כי היכי לשנויי גם אמעשה ב"ד דפשיטא בשיירות מצויות דהיינו בב"ד ועכ"ל בלא הוחזקו וא"כ הו"ל לשנויי כאן הוחזקו כאן לא הוחזקו וכמו שהק' התוס' בד"ה כאן לרבה תקשה לר"ז ולא יועיל תירוצם ואע"ג דאין להק' לר"ז מכח רומיא שהק' לרבה מ"מ תק"ל לר"ז דהו"ל לשנויי כן כדי לשנויי גם אמעשה ב"ד וי"ל

ע"ב בד"ה בזמן וכו' אינו נאמן מכאן ולהבא יותר מלמפרע עכ"ל עיין למהר"ם שיף ז"ל ובית שמואל סי' קנ"ד

בד"ה מעולם וכו' ותימא דא"כ אמאי מהימנינן וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל ז"ל דלפמ"ש התוס' לעיל דידעי' דנפל אין מקום לקושי' ע"ש ומהרש"א ז"ל כ' דהכא לא מהני ידעי' דהשיירות מצויות ולא כ' התוס' דידעי' דנפל לעיל אלא באין שיירות מצויות ע"ש ותמהני דבשיירות מצויות וידעי' דנפל מאי חששא איכא שמא עדים אלו חתמו על גט אחר ואותו הוא שנמצא עכשיו א"כ הכא דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד אפילו שיירות מצויות מאי חששא והתוס' שכ' לעיל דלא מהני ידעי' דנפל אלא באין שיירות מצויות היינו משום דלא קאמרי עדים מעולם לא חתמנו והוא תימא גם מ"ש מהרש"א ז"ל משום דקאי על הברייתא ע"ש אזיל לשיטתיה בתוס' לעיל בד"ה הא אמר שהרי כיון דקאמר ממנה נפל ל"ש דאינו בידה וכבר כתבתי שם דליתא ומהרש"ל כאן אזיל לשיטתיה שם

דף כ"ח ע"א בד"ה הא ר"מ וכו' ולקמן בפ"ב נמי אמר גירות לא שכיחא וכו' עכ"ל הא דלא מייתו מהגמ' דלקמן ד"ל ע"ב דקאמר מיתה שכיחא עשירות לא שכיחא משום דהתם לאו מילתא דדינא הוא אלא דדעת בני אדם חיישי' למיתה ולא מלוו לכהן ולכך עבדו רבנן תקנתא ואמרו מתה א"צ ליטול רשות מן היורשין

ע"ב בד"ה והא בעי סמיכה וכו' דעוף לאו זבח הוא עכ"ל והיינו דלא משני בפרק התערובת שהביאו התוס' בתחילת הדיבור בעוף משום דקתני כל הזבחים ועוף לאו זבח הוא

בא"ד בהמה שנמצאת וכו' אלא שיקרבו בלא סמיכ' עכ"ל ומשמע להו דהתם בלא סמיכה דהא נמצאת ואין הבעלים ידועים לסמוך והמוצא לא עדיף משליח דלא סמיך ומ"מ אינו מוכרח דכיון דהמוצא בא לחוב בדמיהן וממתין לה עד שתומם ומייתי ב' בהמות הוי הוא במקום בעלים עצמם וסמיך וזה דעת התוס' שם בקדושין דאמאי דפריך בגמ' התם ודילמא אשם ה"ק וליתני בההוא דשלמים ואי משום סמיכה וכו' סמיכה לא מעכבא ע"ש שנר' מדבריהם דהתם עביד בסמיכה בההיא דשלמים ועכ"ל דס"ל במ"ש דהמוצא כיון דבא לחוב בדמיה הוי במקום בעלים

בא"ד מ"ש מההיא דפ' האשה עכ"ל לפי מ"ש התו' שם בפ' האשה דמוטב לבטל פסח מלעשות רובם שלא כהוגן ע"ש לק"מ קושייתם זאת

בא"ד וי"ל דודאי תיקנו חכמים וכו' עכ"ל ר"ל דבההיא דנזיר מי שעושה הקרבן בלא סמיכ' הוא עצמו שעושה לפטור עצמו דההוא שלא נטמא לא עביד קרבן כלל אבל בההיא דפסח דהנך דכבר יצאו קעבדי קרבן דמותר הפסח בלא סמיכה אמנם ההוא דפסחו נמצא בו יבלת אה"נ דדמי לההיא דנזיר דמייתי קרבן בלא סמיכה כדי לפטור עצמו אמנם הנך דכבר יצאו ל"ד לדנזיר ועיין למהרש"ל ז"ל

בא"ד והכא דלא משני ביורש וכו' עכ"ל והא דבעי' היורש קים משום דאיך קרבנו של אדם קרב ואינו עומד ע"ג לכך בעי' היורש קים וזה שלוחו אבל אי מת היורש נתבטלה שליחותו של שליח ועיין למהר"ם שיף ז"ל

בא"ד מזובו ולא מנגעו וכו' מה שקשה כאן הא קרבן הזב עוף הוא כבר יישבתי במ"א

דף כ"ט ע"א בד"ה משום וכו' א"נ ע"י שיאמרו וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז הו"ל להגמ' למי' א"ב תנו דלמ"ד משום בזיון אפי' בנתינה קפיד ולמ"ד משום בנתינה לאו מילי הוא דהא מוסר לו הגט וכמו שכן נר' מדברי מהרש"א וכו' מדברי התוס' בתי' קמא דאי איתא דגם בנתינה הוי מילי ק' לתי' קמא דהול"ל איכא בינייהו נתינה ולפמ"ש הפנ"י לתרץ קושית מהרש"א דלמ"ד משום מילי מוסיף הוא ומודה לטעמא דבזיון ניחא הכל

ע"ב גמ' כ"פ היכא דאמר ליה שקול מינה חפץ וכו' ק"ק דלא הול"ל אלא כ"פ היכא דשינה דהא במאי דקאמר היכא דנפקא לאפיה וכו' דהכי מיירי לפירש"י וי"ל אי לא קאמר הכי הוה טעי' דפליגי אפי' א"ל הב לה גיטה ושקול מינה חפץ ופסול משום דהזכיר החפץ וכההיא דפ' הכותב שהביאו התוס' ופליגי בכל גוונא

שם והא שליח שלא נתן לגירושין עיין פירש"י וכפי' שמפ' התוס' לעיל דכ"ד ע"א אבל הריטב"א פי' דלא האמינו חכמים לשליח לחודיה לו' בפ"נ ובפ"נ שליח הניתן לגירושין והקשה לפי' זה מדאמרי' לעיל דף כ"ד אימור קמי לבד וכו' ע"ש והא דלא הוק"ל משנויא קמא שם דמשני באמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה משום די"ל דאינה אומרת בפ"נ ובפ"נ אלא בשעה שתקבלנו כמ"ש התוס'