משמרות כהונה חלק א רכ

פטור וכ' ה"ה משום דמס' אין לחייבו ע"ש וק' דהא אפילו דיו ע"ג דיו אינו חיוב ממש כדקאמ' לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה

תוס' בד"ה דיו וכו' ומתוך כך אוסר ר"ת לכתוב ס"ת וכו' עכ"ל ר"ל דמתוך פסק זה אסור אפילו בס"ת שאין כתוב בקלף שאינו מעופץ דהשתא משום מי מילין ליכא לפסלו אלא משום דבעי' דיו ועיין למהר"ם שיף ז"ל

בד"ה קנקנתום וכו' דלא תני בברייתא וכו' עכ"ל לפי מה שפי' הז"י בכוונת התוס' בדיבור שלפני זה שכתבו ג"כ דלא תני בברייתא וכו' גם כוונת התוס' כאן צריך לפרש כן ולפ"ז צ"ל דהתוס' מפרשים דכל דבר המתקיים לאתויי דר' חייא ופשוט

בד"ה דיו ע"ג דיו וכו' משום דמתני' משמע ליה בכל ענין וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ול"ק דגם בסוגיין אתיא בכל ענין לרבנן דקי"ל כותייהו אלא משום דמשמע דגם לר"י כן הוא דמשמע דליכא מאן דפליג בהא אמרי' דבצד אחד כ"ע מודו ולכך ל"ק בגמ' בפלוגתא דר"י ורבנן ופשוט

בד"ה מוחק וכו' דמסתמא וכו' עכ"ל יש להעמיס דבריהם בכוונת רש"י ז"ל אמנם פשט דברי רש"י ז"ל נר' דס"ל דכיון דאינו מקלקל לא בעי' ע"מ לכתוב ומזה סיוע לס' הפר"ח בי"ד סימן קכ"א שכ' דבמידי דמתקן ל"ב ע"מ לכתו' וממ"ש בא"ח סי' בה"ש

ע"ב בד"ה שמואל נמי וכו' השתא ל"צ וכו' עכ"ל נר' דא"צ לזה דאי לא בדקניה הוי ס"ס ספק שמא אינו כתוב כלל ואת"ל כתוב גט שמא נבלעו ובס"ס שרי אפי' גבי א"א וכן מסקנת מהריט"א ז"ל בס' שיו"ט סי' ע"ש ועיין בשו"ת ס' ברך משה הנדפס מחדש סי' והתוס' דלא ניחא להו בזה יודו לדון מהריט"א ז"ל אלא דהכא שאני דאינו מתהפך וס"ל כדעת הסוברים כן כמ"ש בש"ך סי' קי"ג ועיין להרשב"א ז"ל בחי'

בד"ה צריכי וכו' נר' דלא הוי גט עכ"ל ר"ל לא הוי גט גמור אלא דס' מגורשת דאל"ה ק' מאי ראיה מייתו דלא הוי ספק מגורשת ועיין למהר"ם שיף ז"ל גבי עובדא דבי דני דבסמוך

בד"ה טעמא וכו' ראוהו ועיילי לבי ידיה וכו' עכ"ל הב"ח סימן קל"ה תמה ע"ז דא"כ בדקיניה ולא פליט נמי נימא דבשעת נתינה היה פולט ע"ש ולק"מ דכי בדקיניה ולא פליט אמרי' ודאי חלפיה כי עייליה לבי ידיה דאי במי מילין ודאי היה פולט ועוד דכיון דלא פליט הוי ככותב במי משקין דל"מ משום דכת' שאינו מתקיים הוא כי פליט מהני דעומד להתקיים הוא ע"י בדיקה

דף כ' ע"ב גמ' ולרבא קשיא מתניתין הקשה מהריב"ל למאי דלא ס"ד בעידי מסירה ליפשוט בעיית דמב"ח ממתני' ע"ש ול"ק דהו"מ לאוקמיה מתני' בבעל מודה דמגורשת גמורה כמ"ש הפר"ח סי' קכ"ד סק"ב ע"ש ובעיית דמב"ח בבעל מכחיש

תוס' בד"ה בכתיבה וכו' תרי וכתב לה וכו' עכ"ל הא דלא כ"כ בדברי ריה"ג משום די"ל דאע"ג דאצט' לכתב לה לשמה מ"מ משמעו' דקרא דוכתב לה מ"מ אפי' לא מייתר קרא אבל לרבנן דדרשא גמורה היא לא דרשי' אלא אי קרא מיותר ויש מקשים מאי פריך וריה"ג מנ"ל דאינה מגורשת בכסף נימא דדריש לה מקרא ב' ודרשא דוכתב לה מ"מ דרשי' ליה מקרא קמא דדרשי' לה לשמה דאע"ג דלא מייתר ממשמעותו ריבויא דמה"ט לא קבעו דבריהם בדברי ריה"ג ונ"ל דל"ק דודאי לא קבעו דבריהם בדברי ריה"ג משום די"ל דסובר הגמ' דמשמעות קרא ריבויא אבל אחר שכתבו בדברי רבנן דתרי קראי איכא י"ל דסובר הגמ' דלא דרשי' אפי' ריבויא דוכתב מ"מ אלא מייתר קרא מדפריך לריה"ג מנ"ל דרשא דבכתיבה מתגרשת

בד"ה ע"מ וכו' ורבא דקאמר וכו' לא סבר כההוא לישנא וכו' עכ"ל פשט דבריהם נרא' דרבא לא ס"ל דבעי' תנאי ומעשה בד"א ומודה רבא דע"מ לאו כמעכשיו אלא דקשה לזה אמאי אם החזירו יצא וכמו שהק' בגמ' במ"ש דע"ה מ"ש רישא וכו' ע"ש בפירש"י ז"ל ומהרש"א ז"ל מכח קושי' זו כ' דרבא לא ס"ל כאומר מעכשיו ע"ש ומדבריו נר' דרבא דלא אוקמה לברייתא הכי וכראוקמה רב אשי משום דבעי לאוקומי אפילו כרבנן וכמ"ש התוס' שם וקשה דא"כ מאי דוחקייהו למי' דרבא לא ס"ל כההוא לישנא אפי' ס"ל כאוקמתא דרב אדא מ"מ בעי' לאוקמה כרבנן ומ"ש אוקמתא דרבא מאוקמתא דרב אדא ויש ליישב בתוס' הכא לא ס"ל כמ"ש התוס' במ"ש דרבא בעי לאוקמה אפי' כרבנן אלא דבריית' כרבי אלא דבעי לאוקמה אפילו החזירתו מדלא קתני החזירו לא יצא כדאמר רבא גבי אתרוג אלא דקשה לפ"ד מהרש"א תק"ל בדברי התוס' דקדושין שכ' בתי' קמא דרב' לא ס"ל כהך לישנא ותי' עוד דאומ' ע"מ כאומר מעכשיו משמע דלתי' קמא ל"צ להכי ולפ"ד מהרש"א גם לתי' קמא צ"ל כן ועיין לה' זרע יצחק שדבריו דחוקים

והנכון אצלי בכוונת התוס' והיה בהניח מה שיש לדקדק בדברי התוס' דקידושין בתי' בתרא שכ' דטעמא דבעי' תנאי ומעשה בדבר אחד משום דסותרין והשתא י"ל דרבא ס"ל כאומר מעכשיו דאמאי היצרכו להצעה זאת דטעמא הוא משום דסותרין כאלו תירוצם תלוי בזה אלא נר' דס"ל לתוס' דאי הא דבעי' תנאי ומעשה בדבר אחד לאו היינו טעמא משום דסותרין א"כ אפי' דס"ל לרבא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו מ"מ בעי' תנאי ומעשה בד"א ככל משפטי התנאים ולא אהני לן מעכשיו אלא דלא נימא דאינה מגורשת אלא אחר שתחזיר והאי שעתא לאו בידה וכקושי' המק' בפ' מ"ש אבל אי אמרינן דטעמא משום דסותרין אפילו במעכשיו לא בעי' תנאי זה כלל דלא דמי לשאר משפטי התנאים וא"כ אף בתי' קמא דקדושין ס"ל כאומר מעכשיו ולכך כי החזירו יצא אלא דהוה ק"ל אמאי לא החזירו לא יצא הא כיון דלא נעשה כהלכתו דבעי' תנאי ומעשה בד"א התנאי בטל והמעשה קיים ולזה תי' דרבא לא ס"ל תנאי זה כלל ואינו בכלל משפטי התנאים ובתי' בתרא חידשו דטעמא משום דסותרין וא"כ אפי' דס"ל דתנאי זה בכלל משפטי התנאים מ"מ ניחא שפיר דבעי' החזירו משום דאומר ע"מ כאומר מעכשיו ובזה ניצול מתנאי זה והשתא מיהא ניחא דברי התוס' הכא דס"ל דטעמא לאו משום סותרין ולכך א"נ דרבא ס"ל כאומר מעכשיו מ"מ אכתי קשה אמאי לא החזירו לא יצא הא בעי' תנאי ומעשה בד"א וא"כ הכא התנאי בטל והמעשה קיים ולהכי הוכרחו לומ' דרבא לא ס"ל תנאי זה כלל ואינו בכלל משפטי התנאים וטעמא דברייתא כדי דתיקום אפילו משום דתנאי קודם למעשה ומ"ש התוס' דקסבר ההוא לישנא וכו' היינו למיהב טעמא אמאי לא אוקמה כרב אשי ולא למיהב טעמא לתנאי ומעשה בד"א ומ"ש