משמרות כהונה חלק א ריט

דף י"ג ע"א גמ' חיישי' שמא מנה קבור עיין להלח"מ בפ"י מהל' זכיה דפשיט"ל דטעמא דחיישי' למנה קבור מדלא אמר זה ועפ"ז הוק"ל דרב אדרב ע"ש ולא ידעתי מנ"ל הא די"ל דטעמא משום דיד מקבל על התחתונה ואפי' אמר שוה מנה לפ' חיישי' למנה קבור

תוס' בד"ה האומר וכו' אי גרסי' וכו' ואתיא כר"מ וכו' עכ"ל ר"ל דמתני איירי בכל גוונא וזה לר"מ ובסתם לרבנן והגמ' לעיל דף ט' פריך אגוונא דסתם דהיא רבנן ול"ק מ"ש מהר"ם שיף ז"ל ע"ש ועמ"ש בתוס' לעיל די"א ע"ב בד"ה כל וע"ש בתוס' ודוק

בד"ה והא וכו' מדלא קתני תנו מנה זה וכו' עכ"ל וההיא דתנו שקל לבני דמיירי במשלש ולא קתני זה משום דהתם לא שייך למתני זה דהא מצוה דבכל שבת יתנו שקל ומאי דמשמע לו דמיירי במשלש משום דמייתי לה אמתני' דהמשלש לבתו

בד"ה אית ספרים וכו' ומפ' ר"י דה"פ כשאמר מנכסי וכו' עכ"ל אפי' למ"ש מהרש"א בסה"ד דלשון תנו משמע מתנה משלו מ"מ י"ל דמיירי בכל גוונא במתנה ובפקדון ולכך לא אמר ל' חזרה ולכך הוצרכו לומר מדקאמר מנכסי

ע"ב בד"ה גופא וכו' יאמר לו זכי עכ"ל ראייתם היא דיאמר לו זכי ולא מכח תן כזכי דכבר יישבו התוס' לעיל ודברי מהר"ם שיף ז"ל בכאן תמוהים ע"ש

בד"ה תנהו וכו' אמאי לא מסיק אבע"א וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דפסיק"ל דבמלוה ע"פ יכול למחול לכ"ע ע"ש דבריו תמוהים דלאוקמת' דפליגי בדשמואל ומ"ד מקודשת ל"ל דשמואל ובמלוה ע"פ פליגי בדר"ה ואמאי מקודשת אפי' ס"ל כדרב הונא אפילו במלו' מ"מ יכול למחול במלו' ע"פ כמ"ש מהרש"א וצ"ע

דף י"ד ע"א גמ' פקדון ולימא ליה אין רצוני וכו' אע"ג דטעמ' דבפקדון יאמר אין רצוני משום דקפיד על חפציו שלא יהיו ביד אחר והכא בפקדון מעות מיירי מ"מ איכא מעות טבי וחריפי וקפיד עלייהו ועיין מהרש"א בתוס' בד"ה לסוף

תוס' בד"ה ומ"ס וכו' והשתא סבור וכו' עכ"ל עיין בהרא"ש דלפ"ד יתיישב בע"א ע"ש וכ"כ הפנ"י אך מ"ש דכיון שחייב באחריותו הו"ל חב לאחרים ול"מ תפיסה ע"ש אין נר' שהרי י"א שכתב מרן בש"ע סי' ק"ה דאין השליח חייב באחריות אלא הלוה והנפקד ומהניא תפיסה ול"מ חב לאחרים

בד"ה לסוף וכו' ול"מ אמר אין רצוני וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל ונ"ל דהתוס' מפ' אשרת' דסרבלי היינו פסיקא שנתן להם מעות לעשות לו סרבלי ומשעה שעשאום קמו להו ברשותיה והוי כמו פקדון ע"ב גמ' מספקא להו וכו' עיין פירש"י ולה' מש"ל בפי"ד מה' מלוה ולוה מ"ש מדברי רש"י הללו עש"ב

בפירש"י בד"ה בש"מ וכו' והולך דידיה זכי הוא וכו' עכ"ל עיין להרשב"א שכ' דהולך דש"מ מהניא אפילו מת מקבל בחיי נותן דאמירתו כמסירה הולך דידיה זכי הוא ע"ש וזו היא דעת רש"י ועיין במהרש"א ז"ל

דף ט"ו ע"א תוס' בד"ה ור"י וכו' אפי' מת מקבל וכו' עכ"ל והיינו דא"ב די"א ור"א כמ"ש מהרש"א ז"ל ואע"ג דבלא"ה א"ב דמשום מצוה לקיים ד"ה דוקא במשליש כמ"ש התוס' לעיל ומשום דברי ש"מ ככתובים אפי' אינו משליש מ"מ בגוונא דמיירי ברייתא בהולך מהני דהיינו משליש ליכא בינייהו אלא מת מקבל ברישא כמ"ש התוס'

בד"ה מי איכא וכו' ור"א פריך וכו' דלא גרע וכו' עכ"ל ורבא מודה בזה דלא גרע מדפריך אר"ח מי איכא מידי וכו' אלא דבהוא ואחר מעידין על חתימת שני ס"ל דפסול משום אחלופי דנפיק נכי ריבעא וכו' אבל בב' מעידין על חתימת עד שני ליכא האי אחלופי

ע"ב ידו אחת בנטילה וכו' עיין לה' פרי הארץ ח"א סי' ד' בחלק א"ח ע"ש

דף ט"ז ע"א תוס' בד"ה הניצוק וכו' וק' לר"ת דע"כ לא נחלקו וכו' עכ"ל עיין מהרש"א ז"ל ולפי הועוד י"ל שכ' צריך לומר דקושי' התוס' היא מכח מאי דאוקים הגמ' בסמוך מתני' זו כר"י וכמו שכ' הרב ז"ל לקמן בדיבור התוס' זה ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה במאי פליגי וכו' אבל להאי לישנא וכו' איכא למיחש לאחלופי עכ"ל וק"ק דע"כ ר"י לא חייש לאחלופי דאל"ה אמאי מכשר אע"ג דלא חייש לשמא יחזור הדבר וכו' ניחוש לאחלופי וצ"ל דאה"נ דפליגי ר"י ורבנן גם באחלופי והגמ' ה"ה דהומ"ל דפליגי בהכי אלא דהתוספות ק"ל נימא דפליגי באחלופי וטעמא דר"י כיון דאיכא תרי על הכתיבה לא חייש כמו לל"ק ממש אבל אי ליכא על הכתיבה אלא חד חייש ונ"מ דלא פליג ר"י ארישא ואמאי קאמר חלוק ר"י אפי' בראשונה וע"ז תי' דהכא דגט יוצא מתחת ידם אי חייש לאחלופי בחד גם בתרי חייש אלא ע"כ דר"י לא חייש אפי' בחד וא"כ צ"ל דחלוק ר"י ברישא וכיון דליכא נפקותא אי פליגי בשמא יחזור הדבר או באחלופי לא ק"ל להתוס' על הגמ' בזה כנ"ל שדברים מוכרחים הם בכוונת התוס' ז"ל

דף י"ז ע"א גמ' זמנין אשכחיה דיתיב וכו' עיין להתי"ט ז"ל מ"ש דאם יוצא מתחת יד עד כתיבה לא אמרי' דהו"ל כב' על הכתיבה וב' על החתימה ע"ש ונ"ל דכוונתו דלישנא בתרא ס"ל כן ופליג על ל"ק בזה מדלא פי' כל"ק אלא דמ"מ דבריו תמוהים דמדקאמר בל"ב אפילו משמע דכ"ש ביוצא מתחת יד עד כתיבה ועיין לה' זרע יצחק ז"ל ורע דקושית התלמידים שהביא הז"י ל"ק דהגמ' נקט הכי כדי להתיישב גם אליבא דרבה וכמ"ש הוא ז"ל בדבור הקודם לזה ומה שתי' לקו' התי"ט ז"ל הם דברים נכונים וכן תי' מהר"ם שיף ז"ל ע"ש

ע"ב בפירש"י בד"ה גזירה וכו' וכשמוציאתו הרי היא בחזקת מגורש' עכ"ל ר"ל אית לה חזקת מגורשת וכנגד חזקה זו אית לה חזקת א"א כמ"ש התוס' בהפוך הדף וא"כ הו"ל ספק וספק נפשות להקל וכמ"ש רש"י ז"ל בד"ה ולשבוע ע"ש ודברי רש"י אלו זווגם עולה יפה

דף י"ח ע"ב גמ' וכולן משום תנאי לפמ"ש הרשב"א בחי' לעיל ד"י דלמ"ד משום תנאי חותמין זה שלא בפני זה ע"ש הומ"ל איכא בינייהו אי חתמו זה שלא בפ"ז

דף י"ט ע"א גמ' אמרי לה פטור הר"מ בפי"א מה' שבת פ' כא"ל