משמרות כהונה חלק א כא

משום דמצטמק ויפה לו ואינו מוכרח

ע"ב רש"י ד"ה מותר וכו' ותנא חמין לאשמועי' דבעי' וכו' עכ"ל אבל גבי תבשיל א"ל דאתא לאשמועינן דבעי' שהוחמו כ"צ מבע"י דא"כ דנחית לאשמועינן איסור טפי הו"ל לאשמועי' בנתבשלו כ"צ ומצטמק ויפה לו דאסור וס"ל לרש"י ז"ל דטפי רבות' במצטמק ויפה לו דאסור יותר מלא נתבשלו כ"צ כדעת הרי"ף והרא"ש לשי' מהרש"ל לעיל אבל אין לתרץ דלא איצטריך לאשמועי' בתבשיל דבעי' בשיל כ"צ דכיון דכבר אשמועי' בחמין דבעי' הוחמו כ"צ דא"כ לא מק' התוס' מידי אפירש"י הא אצטריך לאפוקי מדר"מ דהא האי מילת' כבר שמעינן לה מחמי'

דף ל"ח ע"א גמ' אבל האי דאתי לאערומי וכו' ופירש"י משו' דאיסור' דרבנן הוא והדתנן בפ"ב דתרומו' המטביל כלים והמעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל אע"ג דאיסור' דרבנן הם ההיא קודם גזירה אבל לאחר גזירה דרש להו המבשל בשוגג יאכל אפי' השתא דלאחר גזירה אבל במשהה לש' א"נ אפי' לאחר גזירה לא גזרו אלא במעשה שהיה שהוא במשהה אבל במעשר ומטביל ל"ג וכ"פ הרמב"ם בפכ"ג מה"ש במעשר ומטביל בשוגג יאכל ובפ"ג במשהה פ' לאיסורא אפי' בשוגג ובמ"א הארכתי בזה

ע"ב תוס' בד"ה תנור וכו' משהה אפי' בתנור וכו' עכ"ל הא דלא הוכיחו משמעתין גופה דאי איתא דבתנור אסור להשהות מאי פריך אביי ממתני' נימא הרי הוא כתנור לענין להשהות משום די"ל דאביי ורב אדא ס"ל להשהות תנן ואפי' גבי כירה אסור להשהות

דף ט"ל ע"א ד"ה שמא וכו' דאין דרך לחממן וכו' עכ"ל לא כ"כ אלא למ"ד שמא יטמין ברמץ אבל למ"ד שמא יזיז לא גזר כלל ר"י אטו תולדות האור אפי' בדבר דדרך הוא והגמ' לקמן דמוקי מעשה דטבריה ארישא אינו אלא למ"ד שמזיז ואפ' דהטעם דמ"ד שמא יזיז ולא חשש שמא יטמין בשבת גופיה משום דק"ל מסודרין ולא ס"ל לחלק דשאני סודרין דאין דרך וכו' וליתא למ"ש מהרש"א ז"ל

ד"ה א"ב וכו' אבל הכא שיש עפר תיחוח הרבה וכו' עכ"ל והגמ' שם בביצ' דפריך והא קעביד גומא ולא משני דמיירי בשיש עפר תיחוח הרבה משום דא"כ פשיטא וע"ש בתוס' ועיין במהר"ם שיף שם

בד"ה מפני וכו' קשה לריב"א דהא ליכא איסורא דאוריי' וכו' עכ"ל ק"ל נימא דר"י ס"ל כאוקמת' דעולא לעיל דלא ע"כ דר"י ס"ל מלאכה שאצ"ל חייב עליה וי"ל דאכתי ק' מאי פריך מברייתא דרשב"ג נימא דרשב"ג ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור עליה כר"ש

ע"ב ד"ה אלא פניו וכו' ומיהו ק' לרשב"א וכו' עכ"ל מלשונם משמע דבשינויא דגמ' יתורץ קושיא זו וכ"מ בדברי הרשב"א בחי' ע"ש וכתב מהרש"ל המשיגו דמיירי להשתטף לא שייך שיטוף אלא בכל גופו ע"ש אבל מהרש"א כ' דלשינויא דגמ' לא מיירי ברחיצה ולא נכלל בה כלל רחיצת פניו ע"ש וצ"ל לדבריו דשיטוף שרי ועדיף משתיה ודוקא רחיצת פניו הוא דאסיר' מכ"ש דשתייה

ד"ה אמר וכו' וי"ל דסתם דהכא גריע וכו' עכ"ל פי' כשהמחלוקת וההכרעה שנויים במשנה ואח"ך סתם גילה דדעתו לפ' כסתם אפילו נגד המכריע אבל כשהסתם במתני' ומחלוקת בברייתא אפש' דתנא דמתני' לא שמיע ליה דאיכא מכריע ולא ידעינן דדעתו לפסוק נגד המכריע ול"ק מ"ש מהרש"א

דף מ' ע"א גמ' כל גופו אבר אבר וכו' השתא לרב א"צ לאוקומי מתני' בלהשתטף וכר"ש אלא בכל גופו אבר אבר ואתיא כר"י וא"צ למ"ש התוס' לעיל בד"ה אמר די"ל דר"י ס"ל כרב ואתיא מתני' כר"י והגמ' דמוקי לה בלהשחטף אזיל בשיטת שמואל דתניא כוותיה

ע"ב רש"י ד"ה דהא מעשה וכו' שגזרו על הזיעה וכו' עכ"ל משמע דאי קודם שגזרו על הזיעה י"ל דמעשה דרבי נכנס להזיע הוא ולפי"ז ק' מגמ' דברכות דכ"ז דקאמר ר' דקודם שגזרו על הזיע' והרשב"א בחי' הק' כן בשמעתין ותי' מדהכניס פך שמן משמע דנכנס לרחוץ ע"ש ולפירש"י קשיא וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל ד"ר יצחק בר אבדימי בסוף ימיו של רב הוה שכבר גזרו כל הגזי' ומשום דס"ל לרש"י ז"ל די"ל דלא היו כל הגזירות בזמן רבי אלא אחר רבי ומהיכא פסיקא ליה להגמרא דמעשה דר' אחר הגזירה לזה כ' דמריב"ל שמעינן דבימי ר' הוו ומעש' דגמ' דברכו' בתחי' ימיו של ר' שעדיין לא גזרו על הזיעה

דף מ"א ע"ב תוס' ד"ה מידי וכו' כיון דאיכא למטעי וכו' עכ"ל ר"ל כיון דאיכא למטעי מספיקא היה אזלינן לחומר' ואם איתא דמותר משום צירוף ואתיא כר"ש הו"ל לפרש בהדיא דהא השתא דאיכא למטעי אזלינן לחומר' אבל בשינוייא דאביי אע"ג דאיכא למטעי ולפרש שפינה ממנו לא חש התנא כיון דמס' הוה אזלינן לחומר' וכ"הג כ' התוס' בריש בתרא ד"ג ע"ב בד"ה מכלל ע"ש במהרם מלובלין ז"ל

דף מ"ב ע"א ד"ה נותן וכו' אפילו בכלי ראשון וכו' עכ"ל משום דאי דוקא בכ"ש אבל בכ"ר אסור א"כ בכ"ש הו"ל למגזר אטו כ"ר כמו דגזרינן בצונן לתוך חמין ולא ניחא להו למימר דחמין לתוך צונן בכ"ר לאו מדאוריית' אלא גזירה אטו צונן לתוך חמין דלא מיחלף ול"ד לגזירת כ"ש אטו כ"ר אבל בת"י כ' דרישא נמי בכ"ש ומשום גזירה אטו צונן לתוך חמין ע"ש

רש"י ד"ה מרותחין ביה"ש עכ"ל כ"כ לפי שמנהג' כך היה לסלק הקדירות ביה"ש מע"ג כירה ולא להניחם שם כמו שמתבאר מפירש"י בביצה דף כ"ו ע"א דסתם קדירות מסולקות מרותחות ביה"ש ע"ש

ע"ב גמ' ת"ש דתניא וכו' מפירש"י בפסחים ד"מ ע"כ שכ' דר"י אכ"ש קאי דלא כמסקנא הגמ' ועיין להרב פנ"י שם ולה' פליתי סי' ס"ט

תוס' ד"ה ואין וכו' א"ל כר"ש וכו' עכ"ל י"ל בדבריהם דבלא שום הכרח כ' כן דא"ל מתני' אפי' כר"ש אבל מהרש"א כ' דמתני' אין נאותין משמע דשרי בטלטול וע"כ כר"ש אתיא וכדאמרי' לקמן דטעמא דמבטל כלי מהיכנו אע"ג דשרי בטלטול מ"מ כיון דצריך לכלי לצורך השמן הוי מבטל כלי ואם יריקו לכלי אחר מבטל הוא הכלי הב' וכ"כ מהרש"א לקמן בד"ה בעודן ע"ש מיהו י"ל דמאי דאמרי' לקמן דטעמא דמבטל כלי אינו אלא למימרא דר"ח דגבי ביצה היא אבל במתני' מודה רב יוסף דטעמ' משום טירחא ודפריך אר"י מניצוצות י"ל דניצוצות עדיפי משמן דמתניתין ודאמרינן אע"פי שאמרו וכו' לאו אמתני' קאי אלא אבריית' אחריתי ומ"ש התוס' בסמוך דאע"פי שאמרו דקאמ' ר"ח